תיעוד של התקף תאווה
שלום חברים יקרים
הבוקר התחיל לי שוב התקף תאווה, וכדרכי בקודש לא רציתי לשתף חברים. דיברתי אפילו עם חבר בטלפון ולא עידכנתי אותו על מה שעובר עלי. אני אוהב להיות קינג- נותן, לא נזקק. הייתי אבוד. לא ידעתי מה לעשות, הרגשתי את התאווה מדגדגת לי כבר את קצות האצבעות. בהבלחה של רגע החלטתי לתעד את מה שעובר לי בלב את הויכוח עם התאווה. את נסיונות השכנוע שלה. בתקווה שזה יעזור לי.
תאווה: בוקר טוב לך יעקב, מה שלומך?
יעקב: ברוך ה' בסדר גמור, מה שלומך?
תאווה: גם בסדר גמור. התגעגעתי.
יעקב: אני דווקא לא. הייתי מת שתעופי לי מהעיניים.
תאווה: וואו זה היה ישיר. ת'אמת לא רציתי להטריד אותך, רק באתי לעשות מסיבת פרידה.
יעקב: אמ... בלבלת אותי. אני יהיה איתך דוגרי, אם עושים מסיבה זה אומר שממחר יותר את לא באה?
תאווה: אמ... אתה דוגרי היום. אתה יודע מה בסדר. נעשה מסיבת פרידה, ואני לא יבוא יותר. אבל... במסיבה כמו במסיבה אני רוצה הרבה אלכוהול ואקשן. מסכים?
יעקב: אמ... תאמת אני לא יודע. גם לפני יומיים באת אלי וסיכמת איתי על מסיבת פרידה, השקעתי המון באלכוהול, קניתי יינות יקרים, וויסקי. הלכתי אחרייך שבי. ו... לא הלכת. נשארת. אז למה שאני יאמין לך היום?
תאווה: תראה אני יודעת שאתה עכשיו בשמור עיניך, אני יודעת שהחברים השתינו לך בבירה. אבל מה נהיית לי פתאום כזה קשוח. חשבתי שאנחנו חברים?!.
יעקב: את עושה לי לא נעים. אבל אני לא רוצה אותך. את הורסת לי את החיים. עד שתקופה עזבת אותי קצת במנוחה, עכשיו את חוזרת להטריד אותי?
תאווה: אני לא יודעת מה עשו לך שם בתוכנית הזאת, אבל פתאום נהיית אדם לא נחמד. פעם היית מקבל אותי באהבה, מה קרה פתאום. כל כך מהר אתה שוכח ידידות של שנים?
יעקב: תאמת שאם היה ביכולתי הייתי שוכח אותך לגמרי. הייתי מעדיף לא להכיר אותך בכלל. את גורמת לי להרגיש אפס בלעדייך. נהייתי תלותי בך. אני זקוק להערכה שלך. לא נתת לי לגבש אשיות עצמאית. האמת היא שאני אפילו כועס עלייך.
תאווה: כועס? למה? ככה אתה מתייחס למי שליווה אותך ברגעים הקשים של החיים? ככה אתה מתייחס למי שקיבל אותך תמיד כמו שאתה. למי שהסכים להכיל את כאביך בזמני קושי? כזה כפוי טובה אתה?
יעקב: אמרתי לך שאת עושה לי רע. די תעזבי אותי במנוחה. את עושה לי דפיקות לב. עצבים. אני כועס עלייך.
תאווה: די יעקב, מה בסך הכל רציתי לתת לך קצת רוגע, קצת אהבה? אל תכעס.
יעקב: אח.. את לא יודעת כמה שאני עכשיו זקוק לאהבה. כבר פתחתי את החסימה באינטרנט בשביל למצוא קצת אהבה בצ'אט. יש לי לחצים עכשיו, עוד מעט יש לי פגישה עם הרבה אנשים חדשים, זה מאוד מפחיד אותי, אני ממש רוצה לברוח ולהתחבא, אני ממש רוצה לקחת את ה'סם' שלי ולעוף על עצמי. אני יודע שאני צריך להתקשר לחברים אבל אני לא מאמין שהם יכולים לעזור. אני לא מאמין ש'הכניעה הורגת את האובססיה', איך כניעה שהיא כזה דבר מר, יכולה להרוג את האובססיה, שהיא כזה דבר מתוק?
התאווה: אתה רואה למה באתי אליך עכשיו? ידעתי שאתה במצוקה. ואפילו שכל כך בגדת בי בתקופה האחרונה, בכל אופן כשאני רואה שקשה לך אני מיד באה. תראה האהבה שלי אליך זו אהבת אמת, לא סתם קשקוש. אני מעוניינת רק לתת לך כל הזמן. ואתה לא מוכן לקבל את האהבה שלי.
יעקב: לתת את רוצה? סחטת לי את המיץ עד לשד עצמותי. לא השארת ממני אבן אחת שלמה, לקחת לי את המוח, את הלב, את הרגשות. השתלטת לי על הגוף כמו סרטן. בלעת אותי. אין לי משפחה, אין לי ידידים. אני עצוב. מר לב. לא מצליח לעשות כלום בחיים. נהייתי ביישן. פחדן. מסכן. ולזאת יקרא נתינה?
התאווה: באנה נהייתה גס רוח יעקב. מה שתוכנית קטנה יכולה לעשות לבן אדם. אני זוכרת אותך פעם, מנומס, מכניס אורחים. היום אתה... אני בהלם ממך.
יעקב: אני עצוב. אני לא רוצה להיות זקוק לך. אני רוצה להתמלא מאלוקים. אני מצאתי אותך בטעות, כשחיפשתי את אלוקים. את היית לי אלוהים אחרים. עבדתי אותך, הקטרתי לך את עצמי, את נפשי, את רגשותי. עכשיו כשמצאתי את אלוקי תניחי לי. את היית מקח טעות.
התאווה: תראה אני לא מתכננת לעזוב אותך, התחתנת איתי חתונה נוצרית, בלי יכולת להתגרש. אבל אני יכולה להתחייב לך דבר אחד, כל זמן שתהיה מחובר בחיבור אמיתי לאלוקים, ושתעבוד את התוכנית, אני לא נוגעת בך לרעה. אבל תמיד אני יחכה לך כמו אם חומלת. אם רגע אחד אני ירגיש שאתה לבד אני מייד יבוא לעזור לך.
יעקב: טוב אני רואה שאת אוהבת חושך, כי ברגע שהעליתי את הדברים לאור, מיד נכנעת. עכשיו אני הולך להתקשר לחברים ולשתף אותם בקושי שלי. חן חן לך.
