לדבר על הכל
בפוסט אי אפשר לכתוב הכל כתבתי שלהבנתי קבוצה או פורום אינם המקום לחשיפת כל הסודות והארועים המיניים. בפוסט הזה אנסה להתמקד באופן שכן כדאי לשתף, בפרטיות, וגם ציבורית, אכתוב על ההכרח להוציא הכל החוצה, בעורמתה רותמת המחלה כל הצדקה לשרותה, גם את הבושה, ביסודה היא נפלאה, אחת מהסממנים של בני אברהם (ביישנים) אסור לך לדבר כך.. זה גם עלול להגיע לניבול פה...
ההסתרה הופכת להיות חלק מהאישיות, לא פעם יש למכור גם צד שחושב שאם לא יודעים על זה (אולי) זה לא קרה... כל כך התביישתי, עד שכל פרט המנדב איזו שהיא אינפורמציה על מי שאני ומה עשיתי הושמט והועלם בקפידה, ההחבאה אוטומטית. הפכה לטבע שני, גבולות של דמיון ומציאות טושטשו ולמעשה נפלתי קרבן לאשליות שהשליתי את הסובבים אותי.
טוב, הבנו, השינוי חייב לבוא לידי ביטוי בשיתוף הפנימיות. איך משתפים? נתחיל בשיתוף באחד על אחד.
ראשית, לפני כל שיתוף עם פרטי תאווה אני שואל את בן שיחי האם הוא כשיר לשמוע כרגע ביטויי תאווה, שמתי לב שכשאני מתכונן, שם עצמי בידיו של הכח העליון, יש בי יכולת להכיל ולשמוע מבלי להתאוות, לא משנה כמה זמן השומע נקי (הספונסר שלי יותר מעשרים שנה ולמרות זאת בכל פעם אני שואל אותו האם הוא 'כשיר לשיתוף') אני צריך לתת לו את האפשרות לומר שזה לא מתאים לו.
אני מכיר את ההרגשה של תאווה מתפרצת לעיניים מבלי שנשאלתי, לא פעם כשנשלחו אלי סיפורי תאווה מפורשים בפרטי או במייל, ניזוקתי. היו גם פעמים שנאלצתי לסיים שיחת טלפון לרוץ לשטוף את הראש במים קרים, לרדת על הברכיים ולהתחנן לישועה ממה שנכנס לי לעיניים ולאוזניים. תבינו אין חסינות מול תאווה, מה שמקבלים עם הזמן הוא יותר מרחב פעולה לפני היא חודרת לנשמה.
אחרי שקיבלתי אישור אני יכול להתחיל, גם אם המניעים של בן שיחי לא בריאים, זה כבר עניין שלו, בנוסף, הוא תמיד יכול לעצור אותי. לומר שזה יותר מדי עבורו... בתחילת הדרך שלי הייתי חייב לשים הכל על השולחן, למצוא מישהו שהיה מוכן לשמוע כל דבר שמושך אותי, אברי מין, סוגי פורנוגרפיה, חשפתי את כל הפנטזיות. כי התביישתי. זה עד כדי כך פשוט, מה שאתה לא רוצה לומר כדאי לך לומר.
כל אלו ועוד הם 'הלוח האם' שלי, מה שמפעיל אותי. הזהות שלי. מי שאני, עד שלא אאוורר את הכל, בפני מי שיכול לספוג את זה, עד שלא אאיר כל פינה אפלה של אישיותי לא אחוש בשחרור. אם אני מתבייש ידעו שאהבתי סוג כזה או אחר של תאווה יש לכך סיבה, או בגלל שבעיני רוחי זה מביש, או בגלל שאני חושב שמה שאחרים עושים מביש יותר... חברים. אני לא מתכוון להציף את הפורום עכשיו בפורנו כתוב... אך כן, כדאי להאיר עם פנס את הכל. ה-כ-ל.
בהתבסס על מה שלמדתי מהספרות ובנסיוני בקבוצות חיות. אוסיף כמה מילים על מה שנראה לי ביחס לשיתוף ציבורי, אתם מוזמנים לכתוב את הנסיון שלכם.
כפי שכתבתי בפוסט הקודם דווקא כאן, בציבור, כדאי לנהוג בדיוק הפוך מהשיתוף הפרטי, אין צורך לכתוב על תאווה במילים מפורשות, לדוגמא, במקום אישה-בחורה-ילד-גבר רצוי לכתוב "תאווה", בכלליות. ציבורית הפרט הספציפי הזה פשוט מזיק יותר ממועיל. אין טעם להפנות זכוכית מגדלת על התאווה עצמה, כל פרט המדגיש כמה היא מושכת ועצומה כדאי שיצונזר. בדרל כלל הוא רק מעצים אותה, את הבעיה, לא את הפיתרון.
לסיכום, בכתיבה בפורום אשתדל להתחבר לתחושות ולמחשבות ולכתוב בעיקר עליהן. אני נמנע במכוון לכתוב 'דף הוראות' כיון שישנו מרווח המבוסס על גישה אישית. אותי לימדו שאם יש ספק אז אין ספק.. ובכל מקרה כדאי תמיד לשאול חברים מנוסים יותר.
לקריאת סיפורו האישי של הכותב לחץ כאן
