האם הקבוצות זה לכל החיים?
נראה שאת השאלה הזאת שואל כל חבר שמגיע לקבוצות. עד מתי אצטרך להשתתף בקבוצות? האם כעת זה תיק לכל החיים?
אז נתחיל מהענין הטכני. חברים שנקיים תקופות ארוכות, בדרך כלל לא חייבים להשתתף בקבוצות באותה תדירות שהם השתתפו כאשר הגיעו לתכנית, אבל בדרך כלל הם כן עושים את זה, לא בגלל שהם צריכים אלא בגלל שהם רוצים. הקבוצות זה לא עונש למכורים שצריכים להגיע אליהן, אלא הזדמנות פז להתקדם בחיים בהמון תחומים. לכן, גם מי שלא חייב להשתתף בקבוצות - ממשיך להשתתף בהן.
אבל במישור העקרוני אכן מכורים צריכים להמשיך להשתתף בקבוצות (בתדירות כזו או אחרת) כל זמן שהם רוצים להישאר נקיים ומפוכחים. למה? כי בלי זה הסיכוי הוא גבוה מאוד לחזור לשימוש בתאווה, לנפילות, להתרסקויות ולהרס עצמי. בקבוצות אנחנו מקבלים תמיכה מהחברים, זוכים בתזכורת למצב שלנו, רואים חברים חדשים שמרעננים לנו את הסבל בתאווה, מסתכלים קדימה על חברים שנקיים זמנים ארוכים יותר ומקבלים תקווה, ובעיקר לומדים איך ליישם את העקרונות של הצעדים בכל תחומי החיים.
לאחרונה קראתי ספר על טיפול באלכוהוליזם, שנכתב על ידי אחד הרופאים המפורסמים ביותר בארה"ב העומד בראש מוסד גמילה גדול, והוא הקדיש פרק לשאלה מדוע מכורים חוזרים לשתיה אחרי מספר שנים של נקיון. הוא מתאר את התהליך שבדרך כלל נראה ככה:
אחרי התרסקות המכור מגיע לגמילה, מאמץ את הצעדים, משתתף בקבוצות ועובד על שינוי האישיות שלו. התוצאות טובות, החיים משתפרים ואחרי שנתיים שלוש הוא מתחיל לזלזל ולהשקיע פחות. הוא מרגיש מחוסן וחושב שאין יותר צורך בצעדים ופגישות. בתוך תקופה מסויימת הוא מתחיל לחזור להכחשה ובטוח שגם אם ילגום מעט - הוא בודאי לא יחזור למצב הקודם בו הוא היה. אבל המציאות היא אחרת, ומהלגימה הראשונה הוא מתדרדר במהירות - בדרך כלל למקום יותר גרוע מהמקום בו הוא היה לפני שהגיע לגמילה.
לי באופן אישי אין מספיק נסיון ארוך טווח עם כמות גדולה של חברים מחלימים, אבל במעט שיש לי אני יכול לראות בקלות את העסק הזה מתרחש בדיוק ככה, וגם לי כמובן יש את הציפור הקטנה שלוחשת לי שאם אני נקי כבר שנתיים וחצי, אז אולי הגיע הזמן לוותר על קבוצה יומית, ולנצל את הזמן לדברים אחרים, או לוותר על השקעה של זמן עם החברים שאני מלווה כספונסר ולהקדיש את הזמן לעצמי או למשפחתי. מה שהציפור הזאת לא מספרת לי זה שאם אכן אוותר על הקבוצות והחברים - לא יהיה לי בסוף זמן לא לעצמי ולא למשפחתי, כיון שאחסור במהירות לתאווה שתגזול ממני את חיי, בדיוק כפי שעשתה לי במשך כל כך הרבה שנים.
אז כן, אחרי יותר משנתיים וחצי של נקיון, אני עדיין משתתף כל יום בקבוצה טלפונית, בנוסף לקבוצות החיות. בדור האינסטנט שלנו שלמדנו לרצות הכל כאן ועכשיו (כשר, פרווה וברכת מזונות) זה שינוי מהותי וגדול. פתאום להבין שיש דברים שלא הולכים להשתנות, והם מצריכים השקעה אמיתית. אבל זהו רק צד אחד של המטבע, כיון שהצד השני הוא הרווח העצום שיש לי מהקבוצות, שמקיף כל צד בחיים שלי. כיום אני נמצא במקום שאליו לא הייתי יכול להגיע בלי הצעדים והקבוצות, בין אם מדובר על המצב הנפשי שלי, הזוגיות, הקשר עם הילדים, העבודה, המצב הכלכלי וכן הלאה.
לא לחינם נכתבה בצעד תשע בספר הגדול סדרת הבטחות שטוענת בדיוק את הדברים האלו. נכתב שם שאם נתמיד בהשקעה בתכנית, נקבל את כל מה שלא יכולנו להשיג בעצמנו, כיון שאלוקים ידאג לנו לכך. זה שווה ומתשלם.
לקריאת סיפורו האישי של הכותב לחץ כאן
