המשימה שלנו

חברים יקרים,

בשבוע שעבר פירסמנו כאן בקשה לתרומות כדי שנוכל להמשיך להחזיק את המייל היומי ולסיים את כתיבת המדריך החדש. הרעיון היה להגיע למאה חברים שיתרמו סכום של מאה ושמונים ש"ח, ובסך הכל 18,000 ש"ח, שהוא סכום קטן מאוד מתוך התקציב הכללי של שמור עיניך.

לשמחתנו היו מספר חברים שנענו לבקשה ותרמו (גם סכומים קטנים יותר מ-180 התקבלו בברכה רבה).

יחד עם זה, מאכזב לכתוב עד כמה דלה היתה ההיענות, כאשר מתוך אלפי מקבלי המייל היומי, היו שישה תורמים בלבד...

חברים, זאת המשימה שלנו, לקחת אחריות על ההחלמה שלנו, להחזיק את המייל היומי שאנו נהנים ממנו כל יום, ולדאוג שחברים נוספים יוכלו לקבל את מה שאנו קיבלנו. הבה נעמוד באתגר בכבוד.

אם אינכם יכולים לתרום 180 ש"ח, נשמח אם תתרמו כל סכום אחר. ניתן לתרום און ליין, וכן באופנים נוספים.

לתרומה לחצו כאן

עורך דין חדש

שבוע לאחר שהצטרף למשרדו של האב, אמר בגאווה עו”ד צעיר לאביו: “הצלחתי לסגור תיק שהיה פתוח במשך עשרים שנה.”
השיב לו האב: “אם היית קצת יותר חכם, יכולת גם אתה להתפרנס עוד עשרים שנה מהתיק הזה…”

להתחיל נכון

אתחיל את היום בהודאה בחוסר-האונים שלי מול ההתמכרות. אזכיר לעצמי שהצעד הראשון מדבר בלשון רבים ואדע שלעולם איני צריך עוד להיות לבד עם המחלה שלי.

שלושה שלבים: מודעות, קבלה ופעולה

לחברים של AA (אלכוהוליסטים אנונימיים) יש גם AAA. שלושת ה-A הם Awareness Acceptance Action, שזה מודעות, קבלה ועשיה. שלושת השלבים האלו הם חיוניים בהמון מקומות ומצבים שונים בחיים בכלל ובהחלמה בפרט, ואם חסר אחד, לא משנה האם זה הראשון השני או השלישי, אז התוצאה תהיה בעייתית.

הכל מתחיל במודעות. לצורך הענין אכתוב על המודעות שלי לבעיה הבוערת - התאווה, אבל כמובן שהדברים נכונים לגבי כל בעיה אחרת בחיים. לא לחינם אמרו חז"ל שידיעת המחלה הינה חצי תרופה. מחד, הידיעה עצמה היא חצי, ומאידך - היא רק חצי... לא יותר אבל גם לא פחות. במשך הרבה שנים לא ממש ידעתי שיש לי בעיה. מצד אחד ברור שידעתי שמשהו לא בסדר, אבל מצד שני לא ידעתי מה לא בסדר. חשבתי שכולם כמוני (מי לא אוהב תאוה? הרי כל שלט פרסומת מציג משהו חשוף כדי למשוך את העין והלב), ולא יכולתי להבין שיש לי בעיה רצינית.

אבל הגיע השלב בו לא יכולתי להמשיך להתכחש לבעיה שלי, ופניתי לקבלת עזרה. כשהגעתי לפסיכולוג, הוא בעצם עשה את הדבר הפשוט ביותר: הוא אמר לי שיש לי בעיה. זה נשמע מוזר כי הרי פניתי אליו בגלל שהיתה לי בעיה, אבל הוא גם נתן לבעיה שם ותיאור, וכך סוף סוף "ידעתי" באמת שיש לי בעיה. הוא הסביר לי את ההבדל ביני לבין כל אדם אחר, והדביק תוית של "התמכרות" על המצח שלי.

כעת הגיע שלב הקבלה, כיון שאחרי שאני יודע שיש לי בעיה - עדיין זה בידיים שלי להחליט מה אני עושה עם זה, האם אני מקבל את זה או מחליט להתכחש לכך, להונות את עצמי, להתלונן על מר גורלי וכן הלאה. קבלה זה לא סתם "לדעת שיש לי בעיה", אלא לקבל את העובדה שאני שונה. יתירה מכך, קבלה זה אומר שההתמכרות היא לא בעיה שאני צריך לתקן, אלא משהו שהוא חלק מהחיים שלי וילווה אותי עד הקבר. זה כמו חולה בסכרת שמקבל את הבשורה, ואחרי ההלם הוא מקבל את העובדה שהוא חולה וזאת מחלה כרונית שתלווה אותו כל חייו.

על קבלה ניתן לכתוב בלי סוף, ולא לחינם מתייחסים לקבלה בתור "התשובה לכל הבעיות שלי כיום", כיון שבלי הקבלה - אין שום התקדמות לעבר פיתרון הבעיה. כל זמן שאני לא מוכן לקבל את ההתמכרות באופן מוחלט - לא אוכל לעשות את הנדרש ממני כדי להחלים. לכן אומרים בקבוצות שרק את הצעד הראשון (קבלת הבעיה) צריך לעשות באופן מושלם, ואילו את שאר הצעדים אין צורך ואין אפשרות לעשות בצורה מושלמת.

אם אני מודע לבעיה וגם מקבל אותה - אז (ורק אז) הגיע הזמן למעשים. הקבלה פותחת אותי בפני שינויים וגורמת לי להיות מוכן לעשות פעולות וצעדים שלא הייתי מוכן אליהם לולא זאת. הפעולות שבסיום הם אלו שמשלימים את התמונה ובעזרתם ניתן להחלים מהמצב שקודם לכן היה נראה חסר תקווה.

לקריאת סיפורו האישי של הכותב לחץ כאן

החלמה זוגית

מחקרים שבדקו מכורים שהחלימו מגלים שאלו שהגיעו להחלמה ביחד עם נשותיהם, הגדילו את סיכוייהם להחלים בצורה משמעותית ביותר.

מה זה אומר, האם האישה גם היא צריכה להחלים מההתמכרות? התשובה היא חיובית באופן חד משמעי. בין אם האישה ידעה על ההתמכרות ובין אם נודע לה הדבר רק לאחר שהבעל הגיע להחלמה, מדובר בטראומה נפשית, וזאת בנוסף לבעיה המרכזית: התמכרות – כל התמכרות, ובמיוחד התמכרות לתאווה – היא מחלה שפוגעת באינטימיות בצורה קשה. בדרך כלל, מצטרפים לכך יחסים לא בריאים שמבוססים על תלות, צורך בשליטה, ובעיות נוספות במבנה הזוגיות.

במקרים רבים, האישה היתה מודעת להתמכרות ואז הדברים אף החמירו. חלק הפכו בעל כרחן לשוטרות של בעליהן בנסיון לגרום לו שלא ליפול, חלק נפגעו נפשית בצורה חמורה כל כך שלא יכלו להמשיך לתפקד, וחלק הסתגרו בתוך עצמן מתוך פחד לראות את המצב האמיתי כשאין ביכולתן להתמודד עם עוצמת הכאב.

לכן, למרות שהאישה לא צריכה להחלים מההתמכרות עצמה, היא צריכה להחלים מהמצב אליה ההתמכרות הביאה אותה. אמנם הנפגע העיקרי מההתמכרות הוא הבעל, אך גם האישה נפגעת מאוד.

גישה נפוצה בין נשות מכורים היא לומר שהבעיה היחידה שלהן היא התנהגות הבעל, וברגע שהוא יחלים – הכל יהיה בסדר, אך מסתבר שזו גישה שגויה, ואין אף אישה שלא זקוקה לתמיכה בחיים עם בעל מכור לתאווה.

הסיבה המרכזית בגללה אישה מגיעה להחלמה אישית היא כדי לדאוג לעצמה ולשפר את חייה שלה, אך יחד עם זאת, זהו הדבר הטוב ביותר שהיא יכולה לעשות עבור ההחלמה של בעלה. זוג שחולק את אותם תחומי ענין בהחלמה, והם שותפים לאותו מסע רוחני של טיפול בפגמי אופי, לקיחת אחריות וצמיחה, סיכוייהם לחיים טובים יותר גדלים מאשר זוג שהגבר עושה את המסע לבדו ואילו האישה אינה חלק מכך.

חשוב להדגיש שהמסע האישי של האישה הוא ענינה הפרטי, ולא יכול להגיע מצדו של הבעל, ובודאי שלא כדאי שהדבר יהפוך לענין שבמחלוקת בין בני הזוג, אך באם הדבר אפשרי – כדאי ומומלץ שההחלמה תהיה זוגית ומשותפת.

(מתוך המדריך של שמור עיניך - הגירסא החדשה)

לא להתייאש

"שבע יפול צדיק וקם" (משלי כ"ד). כל עוד שהאדם לא התייאש והוא עדיין נמצא במצב של "וקם", הרי הוא עדיין צדיק אע"פ שנמצא כעת במצב של נפילה. ורק ברגע שהתייאש, פרק מעליו שם צדיק.

(מתוך הספר "והאר עינינו" מאת הרב יוסף שלמה גולדשמיט)