חבר יקר,

ראש השנה מאחרינו ויום הכיפורים בפתח ואנו רוצים לנצל את ההזדמנות ולבקש ממך משהו אישי. כפי שאתה יודע, ארגון 'שמור עיניך' פועל ומתקיים מתרומות בלבד, והוא עוזר לאלפים יהודים בכל רחבי תבל בהתמודדות עם התאווה.

אנו פונים אליך בבקשה להיות שותף איתנו בזכות הגדולה, על ידי תרומה חד פעמית שתעזור לנו להמשיך להתקיים ולעזור לאנשים אחרים שעדיין סובלים.

קח לעצמך סנגור לימים הנוראים. תרום כעת און-ליין.

האידיוט המושלם

תלמיד אומר למורה: “המורה, אני חושב שמגיע לי צל”ש על האפס שקיבלתי במבחן.”
המורה משיב: “מה?!? אתה יודע מה הפירוש של אפס במבחן? למה שתקבל על זה צל”ש?!”
התלמיד אומר: “כל אידיוט יכול להיכשל במבחן, אך אני האידיוט שעשה זאת בצורה מושלמת…”

הומור

אחפש ואמצא את ההומור במצבי-קושי. כשאני עושה טעויות, אמצא דרך לצחוק על ההומור שבחוסר השלמות שלי.

לא רק אלרגיה...

אני צריך את התזכורת הזאת לכך שאני אלרגי לתאווה. אני חייב להפנים שהרעל הזה שנראה כל כך נחמד - יכול להרוג אותי, בדיוק כפי שעוגיה חלבית אחת יכולה להרוג. חשוב שאזכור שלא משנה אם אני רוצה או לא ואם עשיתי את זה בכוונה או בטעות, בשוגג או במזיד - המגע שלי עם התאווה יגרום בהכרח לתגובה גופנית בלתי רצויה שיכולה להיות מאוד מסוכנת עבורי.

אבל הבעיה היא שאני יודע את הכל ובכל זאת רוצה רעל!

נכון שעדיין לא מצאו תרופה שתהפוך אדם אלרגי לאדם רגיל, אבל עבור רוב האלרגיים זאת לא בעיה כל כך חמורה, כיון שהם פשוט נמנעים מכל מגע שהוא עם החומר אליו הם אלרגיים. זה לא תמיד קל, אבל זה אפשרי. למשל בבית הספר של הילד שלי הגיעו השנה ילדים שהם אלרגיים לבוטנים ברמה שאפילו אם הם מריחים משהו שעשוי מבוטנים אז זה מסוכן עבורם. כמובן שכל בית הספר התגייס למען המשימה, שלחו מכתבים להורים שמזהירים שאסור להביא שום דבר עם בוטנים, תלו שלטים בכניסה לבית הספר שזה "אזור נקי מבוטנים", ובאסיפת ההורים דאגו המורים להזכיר את זה ולתת על זה דגש.

הבעיה שלי היא שאני לא מסוגל לעשות את אותו הדבר. האלרגי לחלב או בוטנים, ברגע שהרופא איבחן אותו והסביר לו ממה עליו להיזהר אם הוא רוצה להמשיך לחיות - מבחינתו זה סוף הסיפור והוא יעשה הכל כדי לשמור על עצמו. לעומת זאת אני יודע טוב מאוד את המצב שלי, מבין היטב את ההשלכות - ובכל זאת עושה הפוך.

הענין הוא שבשונה מהלארגי לבוטנים, אני סובל מבעיה כפולה. לא רק שיש לי אלרגיה לתאווה, אני סובל גם מאובססיה לתאווה. האלרגי לבוטנים לא משתגע מכך שאסור לו לאכול בוטנים, וגם אם זה מפריע לו - הוא יכול לשלוט בקלות ברצון לאכול בוטנים, כאשר הוא מזכיר לעצמו שמחיר הבוטן יהיה גבוה מידי מכדי שהוא יכול להרשות לעצמו, ואילו אני יודע שתאווה היא מסוכנת, אבל יש לי אובססיה לתאווה, ולמרות שאני יודע היטב מה המחיר של נפילה, אני פשוט לא מצליח לעצור את עצמי. אני מבין הכל, יודע הכי טוב ויכול להסביר לאחרים עד כמה תאווה זה רעל - אבל למרות כל הידע (הנכון!) הזה, אני לא מצליח לעשות את הדבר הנכון.

חשוב שאבין את הצד הזה בבעיה שלי כי אם אני מתמקד רק בנסיון להפנים כמה תאווה היא רעל עבורי - המאמצים שלי נועדו לכישלון. עשיתי את זה עשרים שנה וזה לא עבד. תמיד חשבתי ש"הפעם זה יצליח" כיון שעכשיו אני באמת מבין כמה לא כדאי לי ליפול וכמה האשליה של הכיף לא שווה את הכאב של אחר כך, אבל זה לא החזיק מעמד. חשבתי שאני כמו אלרגי לבוטנים שצריך רק להבין טוב יותר או להרגיש כאב חזק יותר, ולא הבנתי שאני סובל מבעיה נפשית.

כאשר אני מבין שהבעיה שלי היא גם נפשית, אני מבין שההתמודדות צריכה להקיף גם את הצד הזה, ובלעדי זה לא אוכל להשתחרר ממעגל הקסמים הבלתי נגמר של נפילות והחלטות לא ליפול שוב ושוב ושוב. בתכנית 12 הצעדים ניתן דגש מיוחד על הצד הנפשי, כאשר אנחנו עושים את הצעדים הרביעי והחמישי, שם אנו מגלים את "הסיבות ותנאים" שבגללם הגענו לאן שהגענו.

לקריאת סיפורו האישי של הכותב לחץ כאן

אשמנו? בגדנו?

אני חש שהוידוי של יום כיפור מצריך התייחסות מפורטת יותר. אמנם נכתב לא מעט על כך, גם על ידי, כנראה שזה לא מספיק לבער כמות עצומה כזו של פחד ואשמה. הדברים מקבלים משנה תוקף אצל מי שבשל כך נמנע מתפילות, אך לא רק, גם אלו המבינים שהינם חולים בהגיעם אל הוידוי המפורט, קבלת עצמם מתערערת, הם חוטפים פיק ברכיים, הדברים המפורשים שם לוחצים על מקומות כואבים, מדי.

ברשימה זו אנסה לסדר את מה שלימדו אותי, הועיל לי ושמעתי מחברי שהועיל להם, כדאי להדגיש שבמשך זמן לא הבנתי את התשובות שקיבלתי, בחסדי הבורא הדברים התבררו לי ככל שהייתי פנוי יותר ברשותכם אביאם למרות שאנו כבר אחרי יום כיפור, לעניות דעתי יכולה להיות להם תועלת גם ביום יום.

בתחילת הדרך הציעו לשים את כל הנושא בצד, ידעתי שבנושא הזה אתעסק בהמשך. אמרתי את המילים מבלי לחשוב יותר מדאי על הפירוש או המשמעות שלהם. בהמשך הספונסר שלי אמר לי לומר כי זה מה שכתוב במחזור... שבאמת הוידוי הזה נכתב עבור כלל ישראל, אני אומר את הדברים יחד איתם. אני חולה שעשה מעשים שלאחרים נחשבים כחטא, ההסבר הזה התיישב לי מצויין עם המקום בו הייתי. וכי הוידוי אינו נאמר גם ע"י ילד בן 13 שלא בא על שום א"א או בחורה בת 16 שאין לה מושג מהו שז"ל... אולי בחיים קודמים חטאתי...

בשנים שלאחר מכן בכלל היה לי שמח כשהבנתי שאלו הם למעשה פגמי אופי, הרי אני מתוודה עליהם קבל עם כל יום בשנה, לפני כל וידוי, פשוט דברתי עם אבאל'ה, אמרתי לו שאתה הרי יודע שעשיתי חלק גדול מהדברים שרשומים פה, אתה גם יודע שאני לא יכול להבטיח לך שלא אעשה אותם שוב, זה חלק ממני, אתה יודע שאני באמת משתדל לעשות מה שאני יכול, אני מבטיח שלהיום אני מעוניין להמשיך לעשות הכל כדי להיות קרוב אליך. וביחס "לחטאים שאנו חייבים עליהם", פשוט שיניתי לעצמי מעט – חטאים שיש מי שחייבים עליהם...

תמיד הייתי מדוכדך, מיואש, מכל ההבטחות שלא הצלחתי לקיים, מהצ'קים ללא כיסוי שפיזרתי. אתה יודע אבא, הפסקתי להאמין ביכולתי להשתנות, הבטחתי לך בלי סוף פעמים שאפסיק ונכשלתי, אני כבר לא יכול להבטיח את מה שאני לא יכול לקיים, כל כך התביישתי שלא רציתי לדבר איתך יותר. לשם אני לא מוכן לחזור. ויהי מה. 'הקבלה לעתיד' אצלי היא יום. אחד. אתה יודע כמה אני רוצה להיות קרוב אליך. אני באמת משתדל, אתה רואה את זה, נכון? תעזור לי להמשיך בדרך הזו.

השינוי הכי גדול התרחש אצלי לפני כארבע שנים (בהיותי בן ארבע) קניתי מחזור חדש, פשוט רציתי מחזור שיש בו גם תהילים, הפלוס הנוסף – פירוש מילים חביב היה נראה כלא מזיק, תוך כדי הוידוי ראיתי במחזור את חידושו של רבי איסר זלמן מלצר התשובה שלו לשאלה הידועה - מדוע אנו צריכים לבקש מחילה על דבר שאנו אנוסים לגביו, והלא אנוס רחמנא פטריה? - הפכה את כל צורת ההסתכלות שלי: 'החטא' תלוי באופן שהאדם מתייחס לאונס שנהפך לרצון בצער, כשהוא באמת שואף שלא לעשותו מוכח הדבר שאינו ברצון.. ואינו בגדר חטא.

שיהיה לתועלת.

שקר היצר

וראה עוד מש"כ בנפש החיים (פרקים פ"ח) "ועתה הראיתיך קצות דרכי היצר המתחפש בכל מיני תחבולות, כמו שארז"ל (קידושין ל:) א"ר יצחק יצרו של אדם מתחדש עליו בכל יום שנאמר רק רע כל היום, שלא די לו שמתגבר בתחבולותיו שהתנכל על האדם מתמול שלשום אלא שעוד מתחדש כל יום בחדשות, וכאילו אינו מסיתו לרע כלל ואדרבא מראה לאדם שכל מה שלמד תורה או פעל מצוות עדיין לא היה בהם שום טוב, והוא רק רע כל היום, ובזה הוא מתגבר על האדם וכו'" עכ"ל.

(מתוך הספר "והאר עינינו" מאת הרב יוסף שלמה גולדשמיט)