רשמים מיום הכיפורים
שלום חברים יקרים! רציתי לשתף בכמה רשמים מיום הכיפורים האחרון.
ראשית, אני רוצה להודות לחברים הותיקים ששיתפו במה שעבד עבורם, בכנס של "שמור עיניך" ובחוברת המאמרים. אני מרגיש שבמובנים רבים הם סללו עבורי כיוון, וחסכו ממני הרבה.
יום הכיפורים שלי השנה היה "בסדר", אבל זה דווקא הרבה מאוד. בשנים שעברו הייתי באובססיה קשה להגיע בזמן ולכוון בכל מילה בתפילה. מחפש את ה"אורות" ומוצא גם "שברי כלים"... השנה הייתי הרבה יותר קשוב לעצמי ו"זורם". הייתי הרבה שעות, אבל גם איחרתי הרבה (בכוונה!!!) והלכתי מהתפילה מוקדם, כשהרגשתי שזה מה שטוב עבורי (אני חושב שזו השנה הראשונה שלא התפללתי ערבית של מוצאי יום כיפור, ואפילו הרגשתי די בסדר, ולא השתמשתי).
בהרבה מהקטעים של התפילה לא השתתפתי. במקום זה, קראתי ספר שעזר לי להתכונן לקטעי ההשתתפות הפעילים שלי. כשאמרתי קטע ולא היה לי כוח לכוון, לא התאמצתי לכוון. קיבלתי את זה ואמרתי בלי חשק. ואם הרגשתי שכבר ממש קשה לי - הפסקתי.
לא (כל כך) הרגשתי אשם עם זה. הרגשתי נוח. הרגשתי שאלוקים מבין. גם כשהייתה לי הרגשה לא נעימה שריחפתי והפסדתי את תחילת סדר העבודה, האהוב עלי כל כך, שחררתי, למרות הקושי, ופשוט השתלבתי היכן שהציבור נמצא, בלי לנסות באובססיה מטורפת להשלים הכל. אני לא חייב להגיד הכל. אני חייב להשתדל ליצור קשר עם אלוקים. קשר שמתאים למקום שבו אני נמצא.
בקטעי הוידוי עזרו לי מאוד, כפי שציינתי, דברים שאמרו וכתבו חברים. אני רוצה לשתף בשני דברים עיקריים שמאוד עזרו לי:
א. להסביר לעצמי (ולה') מה הקטעים האלה אומרים בשבילי. אחת הדוגמאות המצוינות בעיניי היא ב"על חטא".
כשאמרתי "על חטא שחטאנו לפניך ב..." הסברתי לעצמי, שהכוונה היא "על חטא" = על חסרון, פגם אופי שקיים אצלי (בהסתמך על פירוש רש"י לפסוק "והיינו אני ושלמה בני חטאים", שהכוונה היא חסרים) "שחטאנו לפניך", פגם האופי הזה בא לידי ביטוי והופיע במציאות, ואתה היית עד לכך. זה היה "לפניך".
אמנם, היה לי קשה להחליף את המשמעות של "חטא" כפי שאני מכיר אותה: "דבר רע שעשיתי ואני אשם בו", אבל הרגשתי שהתרגול עוזר לי, ושגם אם לא עשיתי זאת בצורה מושלמת, זה בסדר.
בהתאמה, הסברתי את "סלח לנו מחל לנו כפר לנו". אם החטא הוא פגם וחיסרון, אז הסליחה היא תיקון הפגם ושחרור ממנו בחסד אלוקים. בעצם בהודאה בחטא אני עושה סוג של צעד שש, ובבקשת הסליחה אני עושה סוג של צעד שבע.
ב. בעת ההכאה על החזה מתעוררים באופן טבעי רגשי אשמה. אחד הדברים שהיו הכי קשים לי השנה ביום כיפור, זה לשמוע את המכות החזקות שאחרים נותנים לעצמם... ניסיתי ליצוק עוד לפני יום כיפור משמעות שתקדם אותי לפעולה הזו. זה מה שבחסד אלוקים אוהב עלה בידי ועזר לי. כדי לנפץ ולשבור את אותם פגמי אופי שמצויים בליבי, אני זקוק לעזרה של כוח עליון. אני מרים את היד כלפיו, מקבל כוחות של תיקון, ומכה בהם על הפגמים שבליבי. בעוד אחרים התכופפו בשעת ההכאה,
אני דווקא נשאתי עיניים לשמיים, ואמרתי את הוידוי (ברוב הפעמים) די בשמחה.
בהרבה מהקטעים האלה, הרגשתי שאני לא לגמרי שם באמת ובכנות. אבל זה היה (די) בסדר. אני צריך לנסות לכוון את עצמי למסלול שמתאים לי, גם אם לא בשלימות.
באופן כללי התחברתי הרבה לקטעים של הודאה.מאוד בלט לי ההבדל בין לפני ואחרי ההחלמה, בשתי הברכות הראשונות של "שמונה עשרה".
בעבר הייתי מאוד מתחבר לברכה הראשונה, ומתחנן לפני ה' (במחשבתי) הלא אני מזרע אברהם יצחק ויעקב, ואתה מלך עוזר ומושיע ומגן אברהם, שמור עלי מהחטאים הנוראים שאני עושה. היום היה קשה לי להתחבר לברכה הזו, ולכל דבר שמדגיש את הייחודיות של עם ישראל. אני לא אומר שלא התחברתי לגמרי, אבל היה יותר קשה לי. החוויה שלי היא שה' אוהב מאוד(!) את כל מי שנברא בצלם, ורוצה לעזור לכולם.
בעבר הייתי מפחד בברכה השנייה. ה' הוא גיבור. הוא מלך ממית. השנה ממש הרגשתי טוב בברכה הזו. ה' הוא גיבור. יש לו כוחות להוציא אותי ממצבים סופניים. בלתי אפשריים. כל מה שכתוב בברכה הזאת הוא ממש עשה איתי: מחיה מתים, סומך נופלים, רופא חולים, מתיר אסורים.
במוצאי יום כיפור הייתה לי אפילו לא מעידה, גם לא לפי הגדרות "שמור עיניך", אבל משהו שהרגשתי שאני נוטה מכיוון ההחלמה לכיוון המחלה, (חשבתי על זה שה' "מטה כלפי חסד" ואני "מטה כלפי המחלה"...). היה לי קשה עם זה. אני שמח שהתקשרתי לשתף חברים. אני צריך לזכור שכל 236 הימים שאלוקים שומר אותי נקי, זה מצב על-טבעי בשבילי. שהמוח שלי כבר צרוב ומתוכנת לכיוון של תאווה ושאר פגמי האופי. אני צריך לשמוח על מה שכן זכיתי לו, ולהשתדל להתחבר יותר לאלוקים ולחסדיו.
נ.ב. אני חייב לציין שכבר תוך כדי ראש השנה, חשבתי על כל מיני דברים שאשתף בהם בפורום במוצאי החג (בסוף לא עשיתי זאת). יכול להיות שזה אומר שהדברים הם פחות נקיים. זה בסדר. חשבתי לעצמי בראש השנה, שברוך ה' שיש לי את הפורום, שיש לי מסגרת שבה מקשיבים לי ותומכים בי, גם כשאני לא בדיוק הכי מושלם וכנה ומזוכך.
