הזיקית
הרבה לפני שהבנתי מי אני ומה עשיתי הייתי זיקית. כן, בדיוק כמו אותו שרץ עם העיניים המשונות בדמות ארובה, התאמתי את עצמי לסביבה שבה הייתי. במהירות הבזק זיהיתי את העומדים בפני, מה יש ומה אין להם, בחלקיקי שניות עמדתי על הפוטנציאל הגלום (או שלא) מהאירוע והבריות ופעלתי בהתאם. בדיוק כמו זיקית, עטיתי על עצמי את ארשת הפנים הנכונה, אמרתי את המילים התואמות, שמתי אוזני כאפרכסת (עד שאיבדתי סבלנות) והקשבתי 'לשטויות' בנימוס מעושה. עד שהשגתי את מבוקשי.
'מבוקשי' השתנה גם הוא בהתאם למי שהייתי באותו הרגע. לא רק בדמות המשוחקת, גם בתכונות הנפש שבאו לידי ביטוי באותם הרגעים. לדוגמא, אם באותו היום השתמשתי כהוגן והרגשתי ייסורי מצפון, הדרך הטובה לסלק ממני את הרגשת הרָשָע היתה להיטיב. אם סבלתי מתחושת ערך נמוך הלכתי להרשים. וכן הלאה על זה הדרך. לא ידעתי את כל זה. רק ממבט לאחור ולאחר פרק זמן משמעותי של החלמה יכולתי לזהות את דפוסי הפעולה שלי.
הצעדים ארבע עד שבע סייעו לי רבות (4 - חשבון נפש אישי. 5 - שיתוף אדם קרוב במה שכתבתי בצעד הקודם. 6 - הכרת הדפוסים המעוותים ונכונות לשחרר את האחיזה בהן. 7 - בקשה מכח עליון לשיחרור וגיבוי הבקשה בפעולה) השינוי לא התרחש ברגע. בהתחלה לא ראיתי 'בזיקיות' שלי בעיה. היו לי המון הסברים למה המשחק הזה היה נחוץ (כדי לא לפגוע.. תכל'ס עזרתי..) עם הזמן, כשחשתי אי נוחות עם חוסר הכנות הזה התחלתי לשתף. אחרי. פעם אחר פעם תפסתי את עצמי משחק משהו שאני לא, וזה כאב לי.
הספונסר שלי אהב אותי גם שם. לא שפט אותי. ההפך, סיפר לי על 'הזיקיות' שלו. איפה הוא טעה ומה הוא עשה כדי שלא יטעה עוד באותם הדפוסים. כל מה שצריך זה 'להכניס גם לשם את אלוקים'. איך? כמו תמיד. צעד 1 - להודות בחוסר אונים (הודיתי) צעד 2 - הגעתי לאמונה שכל יכול מסוגל לשחרר אותי גם 'מהזיקיות', וצעד 3 - החלטתי לוותר על הצורך והמחשבות על מה שאני כביכול מקבל מההתנהגות הזו.
ואז עברנו לשלב הבא. בחנו את המקרים האחרונים וניסינו להבין מה זה נתן לי (ערך. שייכות. סיפוק) ואז היה אפשר גם להתקדם לקראת שינוי אמיתי. התחלתי לעשות פעולות הפוכות. בהתחלה זה היה בעיקר לשתוק. זו היתה פשוט הפעולה ההפוכה הכי נפוצה שלי. בא לך לדבר? תהיה בשקט... אתה מנסה 'לשאוב'? תקשיב. רוצה לקחת? תן. זה עבד. הייטב. הפסקתי עם ההתנהלות הזיקיית שלי.
היה גם שלב שבו תפסתי שבכלל לא הייתי זיקית. רק חשבתי שהייתי. זה אני. אדם מגוון שיש לו זהויות רבות. שלא תבינו לא נכון, שיחקתי שיקרתי והפכתי לאמן אשליות אמיתי (שמשלה בעיקר את עצמו) ונוכל שמרמה את כל צופיו, אבל הבסיס היה אמיתי. לא סתם הצלחתי במשחקי. הוא פשוט היה אמיתי. זה מה שמאפשר לי כיום להתחבר לסוגים שונים של אנשים. הם חלק ממני. גם הספונסיים שלי. פתאום שמתי לב שלא לחינם (לא חשבתי על זה עד אז) הם מגוונים. בעלי רקע וסגנון שונים מאוד. ממני, וזה מזה. כל אחד מהם מפגיש אותי עם היבט מסויים הקיים בי. כך גיליתי שאני כן זיקית. כפי שהיא לא משחקת את צבעה אלא מראה את הגוון האמיתי הספציפי שקיים בעור שלה, כך אני. מביא בזמן נתון לידי ביטוי, חלק מסויים באישיות שלי.
תגיד, גם איתי אתה זיקית?! - - - אם לא הבנתם, השאלה הזו באה מכיוונה של אשתי כששיתפתי אותה ברעיון המרכזי של הפוסט הזה. לאחר רגע של מחשבה עניתי לה שכן. אני לא משחק שום דמות איתך אבל בהחלט יש בי כמה זהויות שבאות לידי ביטוי בקשר שלנו; בעל. חבר. שותף. בכל סיטואציה היבט אחר בא לידי ביטוי. וזה לא רק איתך, המשכתי לחשוב בקול, כך זה גם במפגש שלי עם עצמי. אינני חד גוני. בחוויה שלי אותי יש גוונים. התובנה הזו ריגשה אותי. חשתי שזהו עוד שלב בחיבוק הפנימי שלי. בקבלה אותי. על כולי. שוב נוכחתי לדעת שמה שהחשבתי במשך זמן לקללה יועד מלכתחילה לברכה.
תודה אבאל'ה על כול גוון וגוון.
