דוקטור, אני חולה
שלום חברים יקרים!
שנים רבות אני מתמודד עם המחלה ומנסה להכחיש אותה בכל יכולתי. לא... לא מדובר במחלת ההתמכרות, אלא במחלת הציליאק. במשפחה יש לי כמה קרובים ממדרגה ראשונה שסובלים ממחלה זו, וגם אני כמוהם קיבלתי אותה בתורשה. מעולם לא ידעתי למה "כפרה" נגזר עליי לסבול ממנה, עד לאותו יום נחמד בו נודע לי כי אני חולה במחלה אחרת שבגללה אני כאן, אז נפל לי האסימון והתקשורת החלה לפעול. אז הבנתי שבעצם מחלת הציליאק הייתה מעין הכנה האמורה להוביל אותי אל בית ההחלמה כדי להחלים מהמחלה האחרת הקשה ממנה פי עשרות מונים, בבחינת מקדים רפואה למכה...
שלשולים, עצירות, כאבי בטן, חוסר ספיגה, חולשה, נשירת שער, עייפות, עצבנות, תחושת רעב, הן רק חלק מהתופעות שאפיינו אותי שנים רבות. לקחתי בכל אותן שנים המון ויטמינים, תוספי מזון, ועוד תכשירים שונים ומשונים, והכל היה שווה לי ובלבד שלא לבצע בדיקת דם פשוטה העשויה לברר אם אני סובל מציליאק. ומה יקרה - אמרתי לכל היועצים מהמעגל הקרוב - אם אקבל ח"ו תשובה חיובית ויתברר לי שגם אני סובל מציליאק, הרי אאלץ להפרד מהגלוטן הטעים והמשביע לכל ימי חיי. לא... לא מגיע לי עונש כזה. אטמון איפוא את ראשי בחול, ואמשיך להתפטם מהגלוטן הטעים.
בינתיים, המשכתי את שגרת חיי למודי הסבל. המשכתי לאכול מכל הבא ליד, ויחד עם כן, הפלאק המרפד את הקיבה ואת המעיים כתוצאה מהתנגודת של הגוף לגלוטן המשיך להתפתח ללא מעצורים. מאוחר יותר, לאחר תקופה ארוכה של סבל, כאשר כבר באו מים עד נפש, וכבר לא נותר בי טיפת כוח לעמוד מול תחנוני אשתי, פניתי לרופא. בדיקת הדם שאושרה באמצעות ביופסיה בישרה לי כי אכן אני סובל ממחלת הציליאק, אבל לא סתם ציליאק, אלא ציליאק ברמה מפחידה. רמה של 800 במספר. על פי תיאורי הרופא, כל אברי העיכול שלי מתקלפים מבפנים כמו קשקשים.
עם כל ההיסטריה בה מצאתי את עצמי, ועם כל הנזיפות שזכו מקורביי ויועציי לקבל ממני, לא נותרה בי ברירה והתחלתי להתנזר במהלך דרסטי מכל מאכל העלול להכיל בקרבו אפילו גרגיר בודד של גלוטן - האויב החדש שלי. נקפו כמה שבועות, והנה זה פלא, תפועות הלוואי של המחלה החלו להיעלם אחת אחרי השניה. נוסף לכך, אם עד עכשיו יכולתי לאכול סעודה כסעודת שלמה בשעתו ולהרגיש כמחצית השעה לאחר מכן רעב עצום, הרי שהיום אני אוכל מעט ומרגיש שבע - ממש מהברכות האמורות בתורה. כשנה לאחר מכן עשיתי בדיקת דם נוספת, והרמה המספרית של הציליאק כבר עמדה על 26 בלבד, כאשר השאיפה היא להגיע כמעט לאפס.
כיום אני יודע שיש לי רגישות לגלוטן, ואינני משלה את עצמי כי אוכל אי פעם להתחיל שוב להכניס אותו לפה. ההיפך, כיום כשאני רק מנסה לטעום חטיף המכיל גלוטן, אני מרגיש חרבות בבטן. חוצמיזה, כבר ספרו לנו על אנשים שהישלו את עצמם כי התרפאו מהציליאק וכשהתחילו לאכול גלוטן הכול חזר להם בבומברג. אני לא אעשה את זה. בקבוצות התמיכה לבעלי ציליאק הסבירו לנו כי המחלה שלנו היא לאמיתו של דבר הרבה יותר קלה משאר המחלות הכרוניות כמו סוכרת או מחלות לב. מפני שהמחלה שלנו מתבטאת ברגישות לחלבון מסויים, ואם כן, כאשר אנו מתנזרים מאותו חלבון, גופנו משקם את עצמו ואז אנו מוצאים את עצמינו בריאים וטריים כמו כל אחד אחר...
כאמור, היום אני מתעסק עם מחלה אחרת שבגללה אני כאן, אבל בשונה מבעבר, ברגע שנודע לי כי קיימת מחלה בשם "התמכרות", לא הססתי לרגע. דיברתי עם המומחים וקיבלתי את גזר דיני באהבה. למוד הייתי מנסיוני המר, כי הטוב ביותר בשבילי הוא להכיר במחלה. הבנתי כי ברגע שאכיר בכך שאני חולה לא תהיה לי ברירה רק לוותר לגמרי על המרכיב האלרגי, אאלץ לעבוד קשה שלא להתקרב אליו, ושלא לטעום ממנו אפילו טיפה. וזו תהיה הצלתי היחידה. הבנתי שאמשיך כך עד סתימת הגולל וכי אם אנסה להפסיק, הכול יחזור חלילה. אבל מה לי כי אלין, הלא בין כה וכה אני לא יכול לגעת בגלוטן, לא אגע גם בתאווה..
