היום יותר חשוב ממחר
היום אני מציין שלוש שנים לנפילה האחרונה שלי עד היום. מחר אחגוג שלוש שנים של נקיות. מה יותר חשוב? אז נכון, באופן טבעי אני חושב על מחר, על כך שיהיה לי יום הולדת אמיתי, על הנס הגדול הזה וכן הלאה, אבל יש כאן בעיה קטנה. היום הוא היום החשוב באמת. מה יהיה מחר? אין לי מושג.
מה שקורה זה שהעולם כולו (בודאי העולם המערבי) חי היום את החיים של מחר, ומה טוב - את החיים של מחרתיים. כמו בדיחה שאומרת "אל תדחה למחר מה שאפשר לדחות למחרתיים", אנחנו חיים בצורה שבה היום אנחנו אוכלים את הכסף של מחר, אבל את העבודה דוחים למחרתיים.
במקום להתמקד היום בהווה, ואת מחר להשאיר למחר, אני רוצה היום להינות בשביל מחר. מגיל קטן לא למדתי דחיית סיפוקים, והכל צריך להיות "כאן ועכשיו". בבנק אנחנו בחובה בגלל שבחודש שעבר כבר אכלנו את המשכורת של החודש הזה, בלי לחשוב ממה נחיה בחודש הנוכחי. ככה אנחנו הופכים לאנשים שלא יודעים להמתין, להשקיע לטווח ארוך, או אפילו לוותר עכשיו עבור משהו טוב יותר בהמשך.
וזהו גם אחד התסמינים הבולטים של התמכרות - כל התמכרות, ובפרט התמכרות לתאווה. אני רוצה כאן ועכשיו פיתרון לכל הבעיות שלי, ואני רוצה שהוא יהיה קל, חינם, אנונימי ובלי סיכונים עד כמה שאפשר. את כל זה מספקת לי התאווה ברוחב לב. הבעיה היא כשמגיע זמן התשלום, אז אני צריך לשלם בריבית דריבית. ומכיון שאין לי איך לשלם - אני פשוט לוקח הלוואה נוספת. או במקרה שלנו: אחרי הנפילה כאשר אני נשאר רק עם הכאב והסבל, הדרך היחידה שאני מכיר לפצות את עצמי היא פשוט לעשות את זה פעם נוספת.
לא למדתי לוותר, לא למדתי שלכל מעשה יש השלכות. לא למדתי שהיום צריך לחיות את היום, ואי אפשר להינות היום ממה שיש למחר להציע, כי אז מחר אשאר בלי כלום. בהחלמה מלמדים אותי חיים שפויים, שזה אומר לחיות "כל יום ביומו", ולהבין שאלוקים לא נתן לי את העתיד וגם לא את העבר אלא רק את ההווה.
אז היום, כאשר אני מסתכל שלוש שנים אחורה, בתאריך כ"ה בכסלו אני רואה את הנפילה האחרונה שלי ובזה אני צריך להתמקד. אין לי אפשרות לחיות היום את המחר, ולא בטוח שאוכל. האם אני יודע שמחר אשאר נקי? בודאי שאין לי אפשרות להיות בטוח בכך. אם אלוקים יתן לי מחר יום נקי נוסף - אציין מחר שלוש שנים נקיות - אבל רק כאשר המחר יהפוך להיות היום. עד אז, אחיה את היום.
לקריאת סיפורו האישי של הכותב לחץ כאן
