(הפסקתי) לקרר את האמבטיה
כילד בבית הספר, כששמעתי לראשונה על קירור האמבטיה של עמלק, דימיתי בעיני רוחי חדר אמבט מהביל עמוס אדים שהפכו לטיפות זולגות על המראה והחלונות, גיגית אמבטיה מלאה במים לוהטים כשקול בועות סבון מתפוגגות ברעש התנפצות עדין, בקבוק שמפו ריק מתנודד קלות לקצב תנודות המים, ואז מגיע בריון גדול גוף, ענק, שעיר, אדמוני כעשיו, ובחיוך רע, מתריס, קופץ פנימה מסלק את עשן האדים המיתמר, בין ריקוד מזויע לצווחת כאב נורא, הוא שואג, שגופו המקרר את טמפרטורת המים הוא הוכחה שאין כח מניע שממנו יש לירוא.
כבחור המושגים הילדותיים אופסנו, ואת מקומם תפסו דברי המשגיח מהיש"ק בנוגע למחיית עמלק בדורנו. אכתוב בקצרה בלשוני את הרעיון שניסה להנחיל לנו בנאום מלא פאתוס. הוא דיבר על הפחד הגדול מהעמלק שנמצא בישיבות... אחרי שראה את המבטים המחפשים אחר הבלונדי עם העיניים הכחולות שיושב בבית המדרש הוא חייך והסביר, עמלק תפקידו לקרר. את ההתלהבות, את השמחה, את הגישמאק, בא בחור, ופתאום מחליט להדגיש את העין בשמ"י, להאריך בשמו"ע שלו, לפוקק את החוליות שלו 'במודים', איזה רגש אמיתי נדלק אצלו פתאום...
זה בולט, הסובבים רואים את השינוי ושומעים אותו, ואז מגיע 'העמלק', בכניסה לבית המדרש אולי בחדר האוכל או בהמתנה למגהץ במסדרון הפנימיה, ובציניות מלעלע בגרונו מדגיש את העין, בצדיקות מעושה הוא מתנדנד באופן מוגזם, משל אומר, עזוב אותך משטויות, על מי אתה עובד, אנחנו יודעים מי אתה... המשגיח שאג במר ליבו - יש לפטפטן הזה מושג מה הוא מעולל בדבריו? כמה חיים נהרסו בגלל מילים!
כשניעורתי לחיים, כשהבנתי כמה חיים נהרסו על ידי, הרגשתי עמלק, שלום, נעים להכיר, שמי 'מקרר' ההובי שלי הוא אמבטיות.. יסורי המצפון שלי עמדו להכריע אותי, לא יכולתי לסבול את כיעורי, את ההגכחה והדריכה שלי על החולשות של הזולת בשביל ההגבהה האישית, את ההאדרה העצמית כדי לזכות בבדל ערך שלעולם לא סיפק, הייתי פשוט עצוב ממי שאני, הרגשתי רע. מאוד.
בחמלת אבאל'ה עלי הוכוונתי לעשייה מבורכה, בסבלנות רבה לימד אותי הספונסר מציל החיים שלי שמשאבת הערך שכנויה אסירותודה יכולה לעשות מה שאחרים לא. כן, זו שריסקה נפשות רבות וחסרונן, בתרגול נכון ועקבי תגדל, תתרומם, תדע להכווין פצועי נפש ברגישות מיוחדת שאחרים לא. מפוקס לגמרי הוא פסק, אתה הרי מכיר את זה... תוכל לזהות מהר את מי שסובל מנחת 'הזרוע' (הלשון) של הדומה לך...
זה לקח זמן, החלפתי מהלומות מילוליות רבות, לא פעם נגררתי לשיח שהייתי מעדיף להימנע ממנו. אני מכור, לא מטומטם. והיה לא קל, לראות את הכשלונות בזמן אמת או לאחריו, דווקא כשכבר הייתי משוכנע שבאתי אל המנוחה והנחלה, אותגרתי מחדש על ידי נודניק תורן, גם כאן בפורום, לא פעם יכולתי להתכתש כהוגן, את הכתיבה המושחזת אני מכיר, והיו לי סיבות והצדקות רבות להוריד את הכפפות ולהתחיל לכתוש, אבאל'ה מנע ממני, כללים ברורים ושליחים נאמנים הזכירו לי בכל עת שכיום אני מנסה לחיות אחרת. שהתוכנית מציעה להימנע מפעולות תגמול וויכוחים.
הודעות רבות רשמתי במהלך שהותי כאן, ובחסד הבורא לא ערפתי לאף אחד את הראש, גם אם תתקלו בכתיבה ישירה, תוכלו לראות שהיא נכתבה רק לאחר קבלת אישור מוקדם, לא תמצאו ברשותי התכתשות אישית כזו או אחרת. גם לא בפרטי, גם כשהתקיפו אותי אישית במילים לא נעימות. הגבתי עניינית או שלא הגבתי בכלל.
זה נס. תודה לך אבאל'ה. גם על הפוסט הזה. אתה יודע שהוא נכתב אחרת.
שנזכה למחות העמלק מנשמתנו.
