השימוש באמר"ל
הם התקדמו לאט, הכול היה רגוע. המימיות מוחרשות, הפנים צבועות בשחור. עלטת הלילה מכסה עליהם, שלא יזוהו, שלא יישמעו. אפילו הירח הסתתר הלילה. נשארו רק כמה כוכבים.
המפקד נגע בקשר שלידו, בסימן המוסכם שפירושו "לעצור ולהשתופף". הקשר נגע בחייל שמאחוריו, וכך עברה ההודעה במהירות עד לסוף הטור. תוך שניות היו כולם שפופים על הקרקע, ממתינים להנחיות חדשות.
"מה עושים עכשיו?" לחש הקשר למפקד.
"מחכים למלוכלכים" השיב המפקד. גם כשלא דיבר במכשיר הקשר העדיף לכנות את המחבלים "מלוכלכים".
"אבל המפקד, איך נראה אותם?", שאל הקשר.
"לא נראה. נשמע כשהם יתקרבו. אם תשתוק, יש סיכוי שנשמע ראשונים".
הקשר דמם במשך דקה, אבל לא הצליח להתאפק "אז אולי נשתמש באמר"ל?"
"אמר"ל? אמצעי ראיית לילה? השתגעת?"
"אבל המפקד, אם נשתמש באמר"ל נוכל לראות את המלוכלכים מתקרבים מרחוק"
"נו, זו בדיוק הבעיה. תאר לך שנסתכל באמר"ל ונראה פתאום מלוכלכים. יש לך מושג איזה בלגן זה יהיה? איזה קרב יתפתח פה? רק מהפחד אנשים יעשו במכנסיים. ואני לא מדבר על הדם שעלול להישפך. עזוב. אנחנו נחכה פה, ואם יבואו מלוכלכים נגיב. בתקווה שלא יעברו בסביבה. עכשיו שקט! בפקודה!"
* * *
המפקד המטורלל הזה הוא אני. התכנית מספקת לי מגוון אמצעים לראייה מבעד לחשכה הפנימית שלי, ולזיהוי הפגמים ש"מלכלכים" אותי מבפנים. צעד ארבע, שיתוף, ספונסר, כתיבה. אבל שוב ושוב אני מעדיף לא להשתמש באמצעים. אני מפחד לגלות את המלוכלכים. מעדיף להכחיש את קיומם, להגיד "יהיה בסדר" ולחשוב שכשהם יופיעו אני כבר אסתדר איכשהו, ואולי בכלל לא יופיעו...
אני מתקשר לחבר, משתף אותו בחוסר אונים מול מישהו שמעצבן אותי. החבר מציע לי לעשות צעד ארבע על המקום, ואני כבר למוד ניסיון: בסוף התהליך אגלה שהסיבה שאני מתעצבן קשורה לעובדה שיש לי פה חלק מסוים, ושבמובן מסוים אני הוא שבוחר להתעצבן כי זה משרת אצלי איזשהו צורך – אגו, תדמית, וכיוצא באלה. ועכשיו אני צריך לענות לחבר: לעשות צעד ארבע או לא? אם אעשה, אגלה את הפגמים מרחוק. אוכל להיערך בהתאם. אם לא אעשה צעד ארבע, יש סיכוי שהכעס ישכך, אבל רוב הסיכויים שהפגמים כבר יארבו לי במקום אחר, הפעם כשידם על העליונה. למה אם כן אני נרתע שוב ושוב מצעד ארבע? נו, כבר אמרתי לכם, כי אני מפחד...
הצמיחה שלי במקום כזה מתרחשת כשאני מחשב שכר אמר"ל (או שמא אמר"פ?) כנגד הפסדו. אני יודע, בסוף התהליך אגלה שאני קצת יותר פגום. אבל אחיה את המציאות עצמה ולא את העלטה מלאת הדמיונות שלי. אולי אגלה שהסביבה מלאה "מלוכלכים", אבל אוכל להיזהר מהם, ולא להיתקל באחד מהם בלי להיות מוכן.
מתפלל לנכונות.
