מחלת ההתמכרות

חבר כתב בפורום:

אני מתנגד בתוקף לגישה שהצגת במלים "הראש שלי חולה ורוצה תאווה". חס ושלום, יצר זה לא מחלה. ה' ברא אותנו עם יצה"ר (לא רק בנושא מין כמובן - גם קנאה, כעס וכו'), הוא רע, הוא מזיק לנו, אבל הוא בשום פנים ואופן לא מחלה. הגישה של היצר כמחלה היא נוצרית, ומקורה באתר הזה, לדעתי, בהשפעות אמריקאיות זרות.

הרעיון של יצר כ"מחלה" הוא חולני בעצמו, בעיני.

סוד הכניעה כותב:

מי דיבר בכלל על יצר? ממה שאני זוכר, אני לא כותב ולא מדבר על יצר כבר לפחות שנה או שנה וחצי, כך שכל מה שאתה כותב לי לא מתחיל אפילו להיות קשור למה שאני מדבר עליו. אני מדבר על מחלת ההתמכרות, שלא קשורה בשום פנים ואופן לשום עבירה. המחלה של ההתמכרות היא שווה בדיוק בין אם זה התמכרות לדבר אסור ובין אם זה התמכרות לדבר מותר, ועל התהליך הזה של ההתמכרות אני מדבר כמחלה, כיון שהוא מחלה.

הערבוב של זה עם נצרות הוא לא שייך אפילו לא באופן רחוק, כיון שאני בכלל לא מדבר על המין כאן כיון שהוא לא הנושא. הנושא הוא המחלה הנפשית שבה אני נמצא, ובדיוק כפי שיש מחלת נפש שנקראת מאניה דיפרסיה או כל מחלת נפש אחרת, יש גם מחלת נפש שנקראת כפייתיות. אצל חלק מאיתנו זה מתבטא בצורה קיצונית ואז זה OCD ומי שזה מגיע למקום הזה צריך לקחת כדורים כדי לטפל בזה. האם נאמר למי שחולה ב OCD שהוא לא חולה וזה בסך הכל גישה נוצרית? הרי אין שום קשר בעולם בין ההפרעה הנפשית שלו לבין זה שחלק מההפרעה הנפשית מתבטאת בנטילת ידיים מאתיים פעם ביום.

אנסה להסביר את זה קצת יותר טוב:

בעולם שלנו יש כל מיני סוגי מחלות, חלק נפשיות וחלק פיזיות, וחלק מתוך המחלות האלו יש להן נגיעה לנושאי דת. למשל אדם ששבר יד שמאל ויש לו גבס, הוא נתקל בשאלה הלכתית כיצד להניח תפילין, אבל המחלה שלו היא מחלה, והבעיה שלו היא רפואית. הענין ההלכתי הוא רק רק תוצאה מהמחלה האמיתית שיש לו. אותו דבר אדם שסובל מדיכאון קליני ובגלל זה מאושפז ויש שאלה האם הוא יכול לצאת להתפלל במנין או לא, עדיין המחלה שלו היא מחלה נפשית, ויש מכך תוצאה שקשורה ליהדות.

בנושא שלנו זה נראה יותר מבלבל, כיון שהמחלה עוסקת בדבר שהוא עצמו אסור, אבל עדיין יש כאן שני דברים שונים:

א. אני חולה במחלת ההתמכרות.

ב. ההתמכרות שלי היא למין ולתאווה אסורים.

שים לב שבסעיף א לא ציינתי מהו סוג ההתמכרות כי זה לא נוגע. המחלה שלי כמכור למין והמחלה של אדם אחר שמכור לאוכל או לאלכוהול היא אותה מחלה.

עכשיו, האדם שמכור לאלכוהול, מבין שיש לו מחלת נפש שלא קשורה לדת, כי הוא לא עושה שום עבירה כאשר הוא שותה יין בהשגחת הבד"צ של העדה החרדית. לעומת זאת אני כן חושב שיש למחלה שלי קשר לדת כיון שאני מאונן. לכן צריך להפריד את הדברים ולשים לב שבמהות המחלה - אני שווה לחלוטין עם המכור לאלכוהול או לקניות או לכל דבר אחר שאינו אסור.

וזה בדיוק מה שכתבתי: "הראש שלי חולה" מה שאומר שאני חולה במחלה של התמכרות, ובנוגע לענין הזה אני לא יכול לשלוט בעצמי, בדיוק כפי שאדם שחולה ב OCD לא יכול לשלוט בעצמו, או אדם שחולה בדיכאון קליני לא יכול לשלוט בעצמו, ולא יעזור כמה נצעק עליהם שהם צריכים להפסיק להיות בדיכאון. האנשים האלו צריכים טיפול רפואי מקצועי ובמקרה הצורך גם כדורים, ורק אחר כך הם יוכלו לחזור לעצמם, ואז לדאוג להתחיל להתפלל במנין או מה שזה לא יהיה שכעת נמנע מהם עקב המחלה שלהם.

גם אני חולה, אני מכור. ולמיטב ידיעתי הענין של מחלות, הן פיזיות והן נפשיות זה ענין יהודי, ולא רק זה אלא שהתורה מכירה בכך ונותנת רשות לרופא לרפאות. אז אני הלכתי לרופאים מקצועיים מאוד (אגב, יהודים חרדים), ושניהם איבחנו אותי כמכור ושניהם המליצו לי על אותה שיטת ריפוי שנקראת 12 הצעדים.

לקריאת סיפורו האישי של הכותב לחץ כאן

פרסם אותנו

• מכיר מישהו שאולי צריך עזרה? אתם יכולים לעזור להם בצורה אנונימית, לחצו כאן.
• רוצה שאנחנו נשלח מייל אנונימי לרשימת התפוצה שלכם? לחצו כאן.
• רוצה להדפיס ולתלות/לחלק פלייר של שמור עיניך? לחצו כאן.

ארכיון המייל היומי

פספסתם אחד המיילים? מעכשיו אפשר לעבור על כל המיילים היומיים שנשלחו! לחץ כאן