מצד עצם הדברים אין שום סיבה וגורם אמיתי שיגרום למשיכה המיוחדת הזו. אלא היות והיא אינה שלו, מפעיל היצה"ר ע"ז את כוחותיו ומפתח משיכה דמיונית ממש. ובמקרה שהיא באמת נהפכת לשלו וניתרת לו, מתפוצץ הבלון מיד ולא נשאר מאומה מהמשיכה הקודמת, [ובשלב זה כבר הוצרך הרמב"ם לכתוב שצוו חכמים שיהא אדם אוהב את אשתו כגופו (אישות טו' יט'), כי מצד טבע הדברים אין הדבר כן מעצמו]. הוי אומר, שמה שמרגיש האדם משיכה מיוחדת והנאה מהסתכלות או דיבור וכדו' אינו אלא הנאה דמיונית, יצירה מחודשת של היצה"ר, שאם היתה זו אשתו לא היה לו הדבר כן כלל, וגם אצל בעלה אינו כן, ורק משום שהיא אסורה לו יש כאן כח הדמיון של מים גנובים ימתקו, ע"כ.