וגם בעוה"ב שהוא התענוג הגדול מכל חמודי תבל, יזכה להנות מזיו השכינה ע"י עיניו הנשמרים. כמבואר בשמירת הלשון (ח"ב פ"ל ובעוד ספרים) שאם מחליש ומחשיך את חוש ראייתו הרוחנית ע"י ראיות אסורות, לא יוכל להנות מזיו שכינתו בעוה"ב, כיון שהוא כסומא ועיניו מקולקלות לפי ערך הפקרו ח"ו. וע"י שהאדם שומר את עיניו הרי הוא שומר את חוש ראייתו הרוחנית ויוכל לעתיד לבא להתענג על ה' ולהנות מזיו שכינתו, שזהו תוחלת ותקות נפש כל אדם אשר בשם ישראל יכונה לזכות לחיי עוה"ב ולחזות בנועם ה' לאחר בואו לעולם העליון.