והנה הדברים מקבלים משמעות חדשה כשמדובר בזמן עקבתא דמשיחא. דהנה מבואר באוה"ח (שמות ג, ח) שבמצרים לא נכנסו אבותינו לשער נ' של הטומאה ולא ביררו אותו, מפני שלא היו בני תורה ולא יכלו לעמוד כנגדו ולברר אותו. ולכן גם לא השיגו שער נ' דקדושה שכנגדו. אך בגלות האחרון יגיעו לשער הנ' של הטומאה רח"ל, וכח התורה יעמוד להם שיוכלו להתברר מאותו שער, ובבירור הזה "ספו תמו בחינת הטומאה" ותבוא הגאולה, עיי"ש.