וכוונת הדבר הוא כדברי הראב"ד שהראשון לכל הגדרים הוא שמירת עינים, דמתוך שעיניו שמורים לבו שמור, ומתוך שעיניו ולבו שמורים כולו שמור, ומאחר שכולו שמור בודאי הוא שייך להקב"ה, שהוא כאדם קדוש ששמור ומנותק מכל טומאות העוה"ז. [ורואים מדברי הראב"ד שע"י שמירת עיניו יגיע לטהרת הלב ולשאר המעלות. וגם הפלא יועץ (אות ראיה) מביא דברי חז"ל בלשון זה "ואמרו במדרש שמי ששומר עצמו ועוצם עיניו מראות ברע אומר הקב"ה הדין דידי", ויתכן שלמד דקאי גם אשמירת העינים "לחוד", כיון ששמירת העינים מביאו להכל].