וכן י"ב שנים לאחר מכן כשיצא יוסף למלוך על מצרים, איתא במדרש רבה (צ"ח יח) "שהיו בנות מלכים מציצות עליו מן החרכין והיו משליכות עליו שירין וקטלין ונזמים וטבעות כדי שיתלה עיניו ויביט בהן, אעפ"כ לא היה מביט בהן". ובתרגום ירושלמי הוסיף, שבנות מלכים והשלטון דיברו עליו זו לזו בהתפעלות, ראו גברא חסידא יוסף שלא הלך אחר מראות עיניו ואחר הרהורי לבו.
רואים מכל זה שיוסף היה מיוחד בענין זה, שהגם שהיה בארץ מצרים מקום הטומאה ערות הארץ, אעפ"כ שלט על עיניו שליטה גמורה בכל המצבים וכבשן תחת ידו בגבורה עצומה ולא נתן להם להסתכל בשום ראייה אסורה, עד כדי כך שהקב"ה מדבר בהתפעלות על העינים הטהורים של יוסף, ואמר "עלי לשלם שכר לאותה העין וכו'" (מד"ר י"ד ו), "יהא שלום על העין שעצמה" (תנחומא סוף פ' נשא) ועוד.