אם אתה מעוניין להצטרף לקבוצות עם מפגשים חיים תוכל לקבל פרטים נוספים:
קבוצות 12 הצעדים שומרות בקנאות על האנונימיות של כל המשתתפים בהן. "הסוד שלך הוא הסוד של כולם".
מהי תכנית 12 הצעדים?
12 הצעדים פותחו בשנות השלושים של המאה שעברה על ידי קבוצת אלכוהוליסטים. האנשים האלה ניסו הכול, ועדיין לא הצליחו להפסיק את ההתמכרות שלהם לאלכוהול, על אף שהיא לגמרי הרסה את חייהם. איכשהו, השם פקח את עיניהם והראה להם תכנית רוחנית פשוטה בת 12 צעדים, שהצליחה לעזור אפילו למקרים הקשים ביותר להחלים. הצלחתה של התכנית גרמה לה להתפשט, והיום מתקיימות אלפי קבוצות 12 צעדים בכל העולם, עבור כל סוגי ההתמכרויות: אלכוהול, הימורים, אכילה, סמים ועוד. התכנית הפשוטה הזאת עזרה למיליוני אנשים להחלים, גם ברמות ההתמכרות הקשות ביותר. התכנית עובדת הכי טוב במסגרת קבוצתית ובליווי של ספונסר. להלן סיכום של 12 הצעדים:
דוד המלך אמר, בתהילים: "עד אנה אשית עצות בנפשי... עד אנה ירום אויבי עליי. הביטה ענני, השם אלוקיי, האירה עיניי פן אישן המוות..."
אם אנו מרגישים שהפסוקים האלה נכתבו עבורינו כי:
• ניסינו את כל הכלים שהוצעו במדריך עד כה, ואנו בכל זאת חוזרים ומועדים לאותם דפוסים;
• אנו עוד לא מסוגלים להתמודד לבד;
• ולבסוף, חשוב מכול – אנו מרגישים ש"נישן מוות", כפי שאומר דוד המלך, אם לא נצליח...
הרי שהגענו לתחתית הבור ואנו נמצאים בצעד הראשון מתוך השנים-עשר, שאומר: "הודינו כי אנו חסרי אונים מול התאווה, וכי אבדה לנו השליטה על חיינו."
תכנית 12 הצעדים, אם מפנימים אותה כראוי, הוכיחה את עצמה כבר כגישה החזקה ביותר בעולם להשתחררות מהתמכרויות. זוהי תכנית רוחנית, המיועדת להתגברות על התמכרויות ומבוססת על שלושה עקרונות בסיסיים: 1) ביטחון באלוקים. 2) הימנעות ופתיחת דף חדש. 3) עזרה לזולת.
12 הצעדים מבוססים על עקרונות רוחניים המשותפים לכל הדתות. יש יהודים דתיים שמתקשים לקבל את העובדה שיהיה עליהם ללמוד עם חילונים איך למסור את חייהם להשם. אבל הפסוק הבא מקהלת, אומר את זה בצורה הטובה ביותר: אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹקים אֶת-הָאָדָם יָשָׁר; וְהֵמָּה בִקְשׁוּ, חִשְּׁבֹנוֹת רַבִּים.
12 הצעדים הם האל"ף-בי"ת של להיות בני אדם, שנוצרו בצלם אלוקים. ואנו יכולים ללמוד את האל"ף-בי"ת הזה מכל אדם שהרים את עצמו לדרגה שהיא מעבר לדרגת "חיה". אחד המשתתפים הדתיים הוותיקים בקבוצות 12 הצעדים משתמש במטאפורה הבאה: הרבה פעמים, כיהודים דתיים השומרים תורה ומצוות ועם זה פועלים על התאווה בשל ההתמכרות, אנחנו דומים לאדם הנוסע על משאית בעלת 18 גלגלים, שפשוט יוצאת משליטה. במקום זה, עלינו לרדת מהמשאית הזאת ולחזור לתלת-אופן. פשוט, איטי, בטוח ואמיתי.
טכנית, המפגשים הם חילוניים. רוחניים, אבל לא דתיים. התכנית לא מלמדת אותנו דבר על אלוקים, אלא רק על עצמנו, ואיכשהו, זה עוזר לנו להתחבר לאלוקים.
בכנס אגודת ישראל בניו יורק, בנובמבר 2009, הרב טוורסקי דיבר על תכניות 12 הצעדים, אמר שהן עובדות, והכחיש שיש בהן מרכיב נוצרי. כל אחד מהצעדים שנוקטים שם, הוא אמר, נאמר על ידי חז"ל. הרב טוורסקי גם כתב ספר שנקרא "שיפור עצמי? אני יהודי" – שמראה כיצד ניתן למצוא את 12 הצעדים בחז"ל. כמו כן, ישנו מאמר נהדר של קרול גלאס, בשם "התמכרות והחלמה בעיני היהדות", המשווה את תכנית 12 הצעדים להלכות התשובה של הרמב"ם ושל רבנו יונה, ומוצא ביניהם דמיון רב.
יהודים דתיים רבים שהצטרפו לתכנית הזאת לא רק שהחלימו מהתמכרותם, אלא זכו להצלחות בכל תחומי חייהם.
נדון כאן בקצרה בכוח הסודי שמאחורי 12 הצעדים, ומה יש בה, בתכנית הפשוטה הזאת, שאיפשר למיליוני אנשים בכל העולם, מאז שנות ה-30, להשתחרר גם ממקרים חמורים של התמכרות.
שלושת הצעדים הראשונים הם ליבת התכנית:
צעד 1 - הודינו כי אנו חסרי אונים מול התאווה, וכי אבדה לנו השליטה על חיינו .
הצעד הזה עוסק בהגעה לתחתית הבור והודאה בתבוסה. אנחנו מודים בחוסר אונים בכל הנוגע בתאווה. (בהמשך נדון ביתר פירוט במונח "הגעה לתחתית הבור"). אנו לא שולטים בחיינו – אנחנו יודעים שאנחנו מוכרחים להפסיק, אבל פשוט איננו יכולים. אנחנו בין הפטיש לסדן.
צעד 2 – הגענו לאמונה כי כוח גדול מאיתנו יוכל להביא אותנו לשפיות.
איננו יכולים לעשות את זה לבד. האמונה בכוח עליון היא קלה ליהודים דתיים, מכיוון שמאז ומתמיד האמנו בהשם. אבל עלינו לחזק את האמונה הזאת, ולהפוך אותה לאמיתית יותר בשבילנו. אנחנו יכולים להשתמש בקבוצת 12 הצעדים ובספונסר כדרך ללמוד כיצד לעשות שימוש בכוח גדול מאיתנו הנמצא מחוצה לנו.
צעד 3 – החלטנו למסור את רצוננו ואת חיינו להשגחת אלקים כפי שאנו מבינים אותו.
זוהי ליבת התכנית. כאן אנחנו מוסרים באופן מוחלט את חיינו ואת רצוננו לכוח עליון. בוטחים בא-ל. אנחנו מפנימים את העובדה שאנחנו לגמרי תלויים בהשם, תלות של חיים ומוות, כפי שתינוק בן יומו תלוי באמו. ואנחנו מפקידים בידיו את חיינו ואת רצוננו, ובוטחים בו באופן מלא שייקח מאיתנו את ההתמכרות ויטפל בנו כשאנו מחלימים.
שאר הצעדים למעשה עוסקים ב-איך לבצע את צעד מספר 3 כראוי. איש אף פעם לא הצליח למסור באופן מלא את חייו ואת רצונו לידי השם, אבל באמצעות שאר הצעדים בתכנית, אנחנו כל הזמן צומחים בכיוון הזה. ודבר מדהים קורה כשאנחנו גדלים בצעד השלישי ומתחילים לחיות בענווה, כנות ויושרה בכל תחומי חיינו (בעזרת הצעדים האחרים). איש לא מבין בדיוק איך זה עובד ואין לזה הסבר מדעי, אבל באורח פלא אנחנו מגלים שאנחנו כבר לא צריכים להתגבר על ההתמכרות, כי השם עושה את זה בשבילנו, כפי שכתוב, "השם יילחם לכם ואתם תחרישון". אנחנו לומדים להפקיד את כל עניין היצר הרע שלנו בידי השם, ובמקום לעסוק בזה, אנחנו מתמקדים בלחיות את חיינו כמשרתי השם כמיטב יכולתנו. וכשאנחנו עושים את זה כמו שצריך, נראה כי מתרחש נס והשם משחרר אותנו מההתמכרות, יום אחר יום.
זה נשמע בלתי אפשרי, אבל מתועדים אלפי מקרים שבהם זה קרה. אתם יכולים לקרוא חלק מהסיפורים באתר, אחרים בספר הגדול (של אלכוהוליסטים אנונימיים) ואתם מוזמנים להצטרף לקבוצות 12 הצעדים ולשמוע בעצמכם איך המכורים הכי קשים הצליחו לעשות טרנספורמציה מלאה באמצעו התכנית. כפי שביל כותב בספר הגדול:
ידידי ישב מולי והצהיר באופן שאינו משתמע לשתי פנים כי אלוקים עשה למענו את מה שהוא לא הצליח לעשות למען עצמו. הרצון האנושי שלו נכשל. הרופאים קבעו כי הוא כבר לא יחלים. החברה עמדה לכלוא אותו מאחורי סורג ובריח. בדיוק כמוני, גם הוא הודה בתבוסה מוחלטת. ואז, למעשה, הוא זכה לתחיית מתים – הוא נלקח לפתע מערימת הזבל לרמת חיים טובה יותר משידע אי פעם!
האם הכוח הזה נבע ממנו? ברור שלא. לא נותר בו עוד כוח, כפי שגם לא נותר כוח בי באותו רגע. אף טיפת כוח.
הייתי בהלם. זה התחיל להיראות כאילו הדתיים צודקים אחרי הכול. היה כאן משהו, בלבו של האדם, שעשה את הבלתי אפשרי. מחשבותיי על נסים השתנו בו במקום. העבר המעופש לא חשוב – מולי, ליד השולחן במטבח, ישב נס וזעק בשורות טובות.
ראיתי שאצל ידידי חלה טרנספורמציה פנימית אמיתית. הוא צעד בדרך אחרת. שורשיו נאחזו באדמה חדשה.
הבנתי, לבסוף, שכל העניין הוא המוכנות להאמין בכוח גדול ממני. לא נדרש ממני שום דבר מעבר לזה בשביל לצאת לדרך. ראיתי שמהנקודה הזאת אפשר להתחיל לגדול. על בסיס של נכונות טוטאלית אוכל לבנות את הדבר שזיהיתי אצל ידידי. האם יהיה לי את זה? בוודאי! כך השתכנעתי שאלוקים דואג לנו, בני האדם, כשאנחנו רוצים אותו מספיק. סוף סוף ראיתי, הרגשתי, האמנתי. מסכים של גאווה ודעה קדומה הוסרו מעל עיניי ועולם חדש התגלה מולי.
הצעד השלישי עוסק ביכולת לשחרר ולתת לאלוקים להוביל, וחשוב להבין ש"שחרור", הוא למעשה שינוי פנימי. בשביל זה אנחנו צריכים את שאר הצעדים. ככל שאנו לומדים יותר ויותר לשחרר את המערך המוכר של העמדות הפנימיות שלנו והתגובות לדברים שאנו חשים בלבנו, כך אלוקים יכול להוביל בצורה זורמת וטבעית יותר. זוהי העבודה העיקרית והתוצאה של התכנית.
כל עוד אנחנו נשארים אותם אנשים מבפנים, פשוט נמשיך להילחם בעצמנו. לאורך שאר הצעדים אנחנו לומדים להתנהג בצורה שונה – כך שאין עוד צורך לפעול על התאווה במקום להתמודד עם לחצים, גאווה, פחדים או החיים, על תהפוכותיהם הרבות. שאר הצעדים מבטיחים שלא נישאר אותם האנשים שהיינו קודם. את הידע כבר יש לנו, ועכשיו אנחנו זקוקים לשינוי פנימי. וכשאנו מתקנים את המצב הרוחני שלנו, השם משחרר אותנו מאי השפיות שלנו, יום אחר יום.
דב, שנשאר נקי בתכנית 12 הצעדים כבר 14 שנה (סיפורו מובא בהמשך), כותב:
12 הצעדים עוזרים לנו לזהות שאנו חולים ואיננו יכולים להרשות לעצמנו להיאבק בתאווה כלל. במקום זה, אנו לומדים לשנות את המיקוד מ"מאבק", פשוט לעשיית רצון השם בשבילי היום, בכך שאנו משמשים אחרים ואותו. התאווה נתפסת פשוט כמשהו שמסיח את הדעת מהמיקוד החוצה, זה הכול.
כבר אמרנו, שבשביל שהצעד הראשון באמת יעבוד, עלינו להגיע לתחתית הבור קודם. לשם הבהרה – הכוונה היא לא שצריך להמתין עד שנרצה להתאבד, עד שנתגרש או עד שנפשוט רגל. כל שצריך בשביל להגיע לתחתית הוא לדעת שההתמכרות חזקה מדי בשבילנו ושלא נצליח להשתחרר ממנה לבד, בכוחות עצמנו.
ראו באתר את סיפורי ההתמכרות האיומים הפרושים תחת הכותרת "לעצור בזמן" – כמו הסיפור על האדם הדתי שחייו נהרסו והוא נאסר על ניהול צ'אט עם קטינים, או הרוצחים הסדרתיים שהאשימו את השפעות ההתמכרות לתאווה במעשים שעשו, והסיפורים האיומים על גירושין וסבלן של נשות המכורים.
ברגע שאתם מזהים שמדובר במחלה שמתקדמת, שתמנע מכם לנהל חיי נישואין נורמלים, להחזיק במשרה קבועה ולהתפתח מבחינה רוחנית; ובמיוחד כשאתם מתחילים להבין את הסכנות הטמונות במקום שאליו ההתמכרות עלולה להוביל – כמו מאסר או אפילו מוות, ח"ו – אז אינכם צריכים ממש לחוות על בשרכם את ההגעה לתחתית. וזוהי ללא ספק אחת המטרות של קהילת GYE: לעזור לאנשים להגיע להכרה במצבם בזמן, ולהשיג לעצמם עזרה ראויה כשחייהם עדיין שלמים.
12 הצעדים הם מערך של חוקי מוסר כל כך בסיסיים, שאפילו "שיכורים" לא יהודים יכולים להיעזר בהם ולהפוך, בסופו של דבר, לאנשי אלוקים. הם מהווים את האל"ף-בי"ת של פירוש היות בן אנוש שנברא בצלם אלוקים, בניגוד לחיות שאין להם בחירה חופשית. הם אבני בסיס כל כך ראשוניות, שהם ניצבים עוד לפני היהדות, לפני התורה ולפני המוסר, כפי שאומרים חז"ל, "דרך ארץ קדמה לתורה". עלינו ללמוד את האל"ף-בי"ת לפני שנוכל להמשיך הלאה ולהגיע לרמות הגבוהות יותר.
אבל לרוע המזל, רבים מאיתנו אף פעם לא מפנימים את הכללים הבסיסיים הללו. הרבה פעמים יש אירוניה במצב, שרק כאשר אדם נואש, הוא נאלץ סוף סוף ללמוד את האל"ף-בי"ת האמיתי של להיות "מענטש". כמכורים, אנחנו נאלצים ללמוד את חוקי המוסר החשובים האלה, ובאמצעותם נפתחת בפנינו האפשרות להיות אנשים גדולים מהממוצע. ולזה חיכה השם לאורך כל הדרך. יכול להיות שבדיוק בגלל זה הוא נתן לנו התמכרות כל כך קשה מלכתחילה.
מעניין לציין שצעדים 2-12 אפילו לא מזכירים שתייה או פעולה על התאווה. הם עוסקים רק בדרכים לחיות נכון ולחשוב נכון, על מנת שלא נתחיל להרגיש מספיק רע בשביל שנפצה את עצמנו באמצעות ההתנהגויות שהתאווה מייצרת. 12 הצעדים מלמדים אותנו לבטוח בהשם ולחיות עם עזרתו במקום לסמוך על כוחנו שלנו; הם מלמדים אותנו לחיות את הפתרון, לא את הבעיה.
אנחנו, ב-GYE, לא לוחצים על אף אחד להצטרף לקבוצות 12 הצעדים. הפילוסופיה של 12 הצעדים עובדת על "משיכה", לא על "קידום". אי אפשר להכריח או ללחוץ על אדם להצטרף לתכנית הזאת, שמשנה חיים. אדם חייב לבוא עם רצון אמיתי לשינוי, כזה שנובע עמוק מתוכו. עליו לדעת שהוא מוכרח להפסיק, אבל אינו מסוגל. אז, ורק אז, יש אכן תקווה שהוא יוכל להפנים את החוויה הרוחנית ש-12 הצעדים יכולים לעורר בו.
מי שצועד את 12 הצעדים בצורה נכונה, מגלה שאין לו עוד צורך לרוץ ולהסתתר מהעולם; הוא לא ירגיש עוד שהוא מהלך על חבל דק בכל פעם שהוא צועד ברחוב או יוצא לקניות. הוא מסוגל לחיות חיים נורמליים, להיות חלק מהעולם הגדול, ועדיין להישאר שלו ונקי.
כפי שהאלכוהוליסטים כתבו עוד ב-1939 ב-AA (עמוד 101) על תחושת הריפוי שחשו אחרי שצעדו את 12 הצעדים:
בהנחה שאנו כשירים רוחנית, אנחנו יכולים לעשות כל מיני דברים שאלכוהוליסטים לא אמורים לעשות. אנשים אמרו שאסור לנו ללכת למקומות שבהם מגישים אלכוהול; אסור לנו להחזיק אלכוהול בבית; עלינו להתרחק מחברים ששותים; עלינו להימנע מלראות סרטים שמראים אנשים ששותים; אסור לנו להיכנס לברים; חברינו צריכים להסתיר את הבקבוקים אם אנחנו מגיעים לבתיהם; אסור לנו אפילו לחשוב או להיזכר באלכוהול.
אבל ההפך הוא הנכון – עלינו להתמודד עם המצבים האלו כל יום מחדש. אלכוהוליסט שלא מסוגל לעמוד בהם הוא עדיין אלכוהוליסט במחשבתו; משהו לא תקין במצבו הרוחני. הסיכוי היחיד שלו להיות פיכח יהיה מקום כמו הקרחונים של גרינלנד, ואפילו שם יכול פתאום להופיע אסקימוסי עם בקבוק ויסקי ולהרוס הכול! אתם יכולים לשאול כל אישה ששלחה את בעלה למקומות רחוקים מתוך מחשבה שכך הוא יפתור את בעיית האלכוהול.
אנחנו מאמינים כי כל ניסיון להילחם באלכוהוליזם באמצעות מניעה של הפיתוי, נדון מראש לכישלון. אלכוהוליסט שמנסה להתרחק מפיתוי אולי יצליח למשך זמן מה, אבל בדרך כלל הנפילה תהיה חזקה יותר מתמיד אחר כך. ניסינו את כל השיטות האלה. הנסיונות האלה לעשות את הבלתי אפשרי תמיד נכשלו.
מכיוון ש-12 הצעדים הם באמת עקרונות שמשנים חיים, לעתים קרובות ניתן להפנים אותם בצורה טובה רק בקבוצות שנפגשות פנים אל פנים. הניסיון לוותר על רצוננו ולתת אותו להשם הוא קשה מאוד, מכיוון שהוא מופשט בשבילנו. אבל הלמידה לוותר על רצוננו בתוך הקבוצה, הלמידה לחלוק בכנות ולשתף את הקבוצה ואת הספונסר שלנו, מלמדת אותנו לוותר על רצוננו ולהיות כנים גם עם השם.
באמצעות הקבוצה אנחנו לומדים להטמיע את הצעדים בתוך חיינו ואנו יכולים לראות מה אחרים עושים בשביל להשתחרר, ולפעול כדוגמתם. אנחנו שומעים את סיפוריהם האמיתיים של האחרים, שמצבם קשה משלנו, ורואים איך בדרך נס הם מחלימים. אנו חולקים תקווה, כוח וניסיון עם שאר חברי הקבוצה וחשים תחושה חזקה של אחריות הדדית, ואנחנו בוחרים ספונסר – מתוך הקבוצה – שכבר נשאר נקי תקופה ארוכה ואיתו אנחנו יכולים לעבוד בצמוד על יישום הצעדים בחיי היומיום שלנו.
מכור אחד, נקי כבר שנים רבות במסגרת תכנית 12 הצעדים, כתב:
הצלחתי להתפכח רק כשכבר הייתי לגמרי נואש להפסיק וחיפשתי בטירוף עזרה מבחוץ. אדם טובע לא מפסיק לנסות עד שהוא מרגיש בטוח. בעזרת השם, בשבילי זה לא היה סתם משל – אני באמת הרגשתי שאני עומד למות, אז לא ויתרתי.
נאמר לי ללכת לפגישות כדי לפגוש אחרים ולהכיר את האני האמיתי שלי על ידי התבוננות בהם. התמיכה הייתה נפלאה.
ובכל זאת, רבים מגיעים למפגשים ובכל זאת לא מתנקים. הם עוזבים אחרי שתיים-שלוש פגישות ולא חוזרים. הדבר הבא שהייתי צריך היה אמונה בצעדים – לפחות אמונה זמנית, כדי שאסכים לנסות את זה. שום דבר אחר לא עבד, כך שלא היה לי מה להפסיד והיה המון מה להרוויח, כי ראיתי שאם אמשיך כמו שאני, אאבד הכול.
ואני עדיין מחובר לידיעה שגם היום אני קרוב לאבד הכול באותה מידה. ואם זה אי פעם יהפוך ל"סתם מילים", אני מאמין שאובד לנצח. אני לא חושב שאצליח להחזיק במציאות הזאת בלי קשר בינאישי כלשהו, לכל הפחות.
הניסיון ללמוד את 12 הצעדים בלי קבוצה דומה לניסיון ללמוד להיות מנתח מוח מתוך ספר. כל מי שרוצה להיות מנתח מקצועי חייב להשתתף במאות ניתוחים אמיתיים לפני שיוכל לבצע ניתוחים בעצמו.
הרב אברהם טוורסקי, מומחה בעל שם עולמי לנושא ההתמכרויות, המדריך את הקהילה שלנו, תמיד אומר לפונים אליו לעזרה בנושא כי מפגשי הקבוצות של 12 הצעדים הם הדרך הבטוחה ביותר להשתחרר מההתמכרות. אחוזי ההצלחה של הקבוצות האלה גבוהים מאוד והן עוזרות גם למקרים הקשים ביותר. להלן דברים שהרב טוורסקי כתב לאדם דתי אחד שנאבק בהתמכרות שלו לאורך כעשרים שנה, מתוך מחשבה שהיצר הרע שלו פשוט גדול יותר מזה של רוב האנשים:
המקרה שלך אינו חריג. אני אומר את זה כי אני יכול לומר לך מה עובד ומה לא עובד. התנהגויות כפייתיות יכולות לבוא במספר דרכים, אבל המשותף לכולן הוא שהאדם סובל מדחף שקשה לו מאוד להתנגד לו. הוא מנסה דרכים שונות (בדיוק כמוך) ושום דבר לא עובד, גם לא נישואין. הדחף הזה הוא התמכרות. הדבר היחיד שעובד, מנסיוני, זו השתתפות בתכנית הגמילה של 12 הצעדים. הם מקיימים פגישות בכל מקום, גם בישראל.
יש המון תירוצים וסיבות למה לא להגיע למפגשים. מה יקרה אם מישהו יראה אותי? השורה התחתונה היא – אם אדם רוצה להירפא מסרטן, הוא יעשה הכול. אם אדם רוצה להתגבר על התמכרות הרסנית, אסור שדבר יעמוד בדרכו. טיפול פסיכולוגי הוא הדובדבן שבקצפת, אבל 12 הצעדים הם העוגה. כשאתה משתתף במפגשים של 12 הצעדים, אולי תמצא גם שם של מטפל טוב. אבל כדאי שתיקח בחשבון שמטפלים רבים לא הוכשרו לטיפול בהתמכרויות.
הסוג המסוים של ההתנהגות הכפייתית לא ממש משנה. מי ששותה בירה יכול להיות אלכוהוליסט באותה מידה כמו מי ששותה ויסקי. הבעיה האמיתית היא חוסר היכולת של האדם להימנע מלעשות דבר מה שהוא יודע שאסור לו לעשות, בלי שהוא מסוגל לשלוט בכך. מספר לא מבוטל של דתיים הצליחו, בעזרת 12 הצעדים, לעשות את מה שלא הצליחו בעזרת לימוד מוסר. יכול להיות שהסיבה לכך היא התמיכה הקבוצתית. מוסר אפשר ללמוד ביחד, אבל אנחנו לא מיישמים אותם ביחד, מה שכן קורה בקבוצות 12 הצעדים.
באתר תוכלו למצוא תשובות נוספות של הרב טוורסקי לשאלות שנשאלו בנוגע לקבוצות.
קבוצות 12 הצעדים שומרות בקנאות על האנונימיות של כל המשתתפים בהן. "הסוד שלך הוא הסוד של כולם". על אף זה, הרב טוורסקי טוען שמוטב לנסות להפנים את 12 הצעדים קודם באמצעות הקבוצות הטלפוניות של GYE. השתתפות במפגשים פנים אל פנים איננה מומלצת למכורים בדרגות הנמוכות, ועלולה אף להזיק.
אבל כל מי שהקבוצות הטלפוניות אינן מספיקות עבורו צריך לקחת את תהליך ההחלמה שלו לרמה הבאה ולחפש לעצמו קבוצה באזור מגוריו.
לנשות המכורים יש קבוצות תמיכה, שבהן הנשים לומדות איך לחיות עם המכור. הקבוצות האלה עוזרות מאוד לנשים, ומלבד הלמידה על אופי ההתמכרות, הן גם מקבלות הדרכה ותמיכה. ב-GYE מתקיימות גם קבוצות טלפוניות של לנשים. צרו עמנו קשר לקבלת מידע נוסף: help@gye.org.il.
דב, המנהל הראשי של הפורום שלנו היום, וכן מנהל קבוצת 12 צעדים וירטואלית וקבוצה טלפונית, הוא מכור שנשאר נקי כבר 14 שנה. כשדב רק הגיע לקהילה שלנו, הוא פירסם את סיפורו וחלק את נסיונו. כולנו יכולים לקבל הרבה ממה שהוא סיפר:
במשך שנים רבות פשוט חשבתי שאני אדם רע, שבמקרה הטוב השם מרחם עליי ובמקרה הרע, בז לי. למעשה, עברתי עבירות חמורות ונכשלתי כישלון חרוץ בלהיות עובד השם. ידעתי שהחיים לא אמורים להיראות כך, אבל איכשהו תמיד הסתבכתי ופעלתי על הדחפים שלי. כתוצאה מזה, האמונה שלי שאני באמת ראוי לעבוד את השם הייתה באמת נמוכה. זה נמשך לאורך יותר מעשר שנים.
ואז התחתנתי וזה נעשה הרבה יותר גרוע במשך עשר שנים נוספות. פניתי למספר מטפלים ושוחחתי עם כמה רבנים, בדרך כלל תחת הכותרת של "בעיות בשלום בית". הבעיה האמיתית הייתה, כמובן, שניהלתי חיים כפולים וזה שיגע אותי. חלק מהאנשים שפניתי אליהם אכן עזרו לי מעט, אחרים אפילו הרעו את המצב. אפילו פניתי לרב טוורסקי (ב-1991 או 1992), שאמר לי בדיוק את הדברים שאתם כותבים כאן באתר: שאני כנראה זקוק לתכנית 12 הצעדים. אבל לא יכולתי לעשות את זה (כך חשבתי), כי פחדתי שאשתי תגלה. בנוסף, הרגשתי שכל תהליך ההחלמה המורכב יגביל אותי. לכן הבאתי את עצמי להאמין שהדבר הטוב ביותר בשבילי יהיה להשמיך לחיות עם סוד ענק ומכוער שיירד איתי לקבר.
כשש שנים אחר כך, סוף סוף הגעתי לתחתית הבור. הבנתי בבירור שמצבי רק הולך ומחמיר, ולעולם אינו משתפר, ושאם אלך עוד צעד אחד בלבד במורד – מה שהרגשתי שאני חייב לעשות – אצטרך לעזוב הכול, את משפחתי, את כבודי העצמי, את הקהילה, תורה ומצוות ואפילו לוותר על המאבק שלי על קשר עם השם... בקיצור, כל מה שהגדיר אותי ואת חיי עמד על כף המאזניים.
לא ראיתי שום דרך החוצה והייתי מפוחד. הרגשתי פחד פעמים רבות בעבר (בדרך כלל כשנתפסתי או חששתי שאתפס), אבל זה היה משהו אחר. ידעתי שזה לא קשור ל"להיתפס" על ידי מישהו אחר. גם לבדי, עם עצמי, בלי שמישהו יתפוס אותי, החיים האלה הפכו לבלתי נסבלים.
בשבוע שלאחר מכן הלכתי למטפלת, סיפרתי לה את סיפורי והיא הציעה לי ללכת לפגישות של SA. לא הייתה לי כל ברירה, ועשיתי כעצתה. אחרי שעברתי את הצעד הראשון (הודאה בחוסר אונים) וסיפרתי את סיפורי לאחרים, הבנתי שלמעשה, אני חולה מאוד. מאז ועד היום אני הולך לפגישות SA ומקבל עזרה, ישירה ועקיפה, מהשם – שהיום אני מכיר כחברי הטוב ביותר – כדי להישאר נקי. התפילה והלמידה שלי התקררו למשך תקופה של כשלוש שנים אחרי שהתפכחתי, אבל עם הרבה עזרה וכמה שנים של סבלנות, התגברתי גם על זה והיום, כמו נישואיי וחיי באופן כללי, רמות התפילה והלימוד שלי עלו לגבהים שלא חלמתי שאגיע אליהם. לעתים קרובות אני חי במודעות שאני באמת ובתמים חי עם השם, בנוחות רבה.
מובן שיש לי בעיות ויש לי עליות וירידות, אבל לא ברמות של פעם, ותמיד יש "מוסיקת רקע" של תקווה, שמספרת לי שיהיה בסדר.
וזו הנקודה שלי: הגישה המסורתית של אלכוהוליסטים אנונימיים הצילה את חיי. כלומר, המסר שאני חולה במחלה נפשית של התמכרות (לתאווה), התנתקות רוחנית מהשם ומבני אדם אחרים ואלרגיה פיזית (לתאווה) שבסופו של דבר תהרוג אותי. תאווה, בכל צורה שהיא, הופכת את חיי לחסרי שליטה לגמרי והופכת אותי חסר תועלת לאחרים. נראה שרבים אחרים מסוגלים להשתמש מעט בתאווה בלי לסבול כמוני. בשבילם זו רק "מעידה מוסרית", אבל אותי זה מדרדר לספירלה של טירוף וכישלון, בדיוק כמו אלכוהול לאלכוהוליסט.
במקרה שלי, התמקדות במאבק כאילו הוא קשור ליצר הרע הנורמלי שלי, היה מתכון בטוח לכישלון. הוא גרם לי פשוט להשתדל יותר ולהשתמש בתרגילים חדשים, שאף פעם לא באמת עבדו. המסר של ה-AA אליי – באמצעות ה-SA – לא היה קשור לכל זה. הוא היה קשור לקבלת העובדה שאני שונה במהות מלא-מכורים, וקבלת העובדה שאני לא אדם רע שצריך להיות טוב יותר, אלא אדם חולה שצריך להבריא – בעזרת הא-ל.
הייתי חייב להשלים עם העובדה שהמחלה הזאת ניצחה אותי, בדיוק כמו סרטן או סכרת. במחלה לא נאבקים, אלא מקבלים טיפול. רבים לא פונים לקבל טיפול, ולכן הם מתים. "תשובה" רגילה לא עזרה לי כלל, פשוט מפני שהיא לא בנויה לאנשים עם מחלת נפש.
לפני הכול היה עליי ללמוד להיות כנה עם עצמי ועם אחרים. זה לקח לי כשנה וחצי של שיחות תדירות בתכנית, פגישות סדירות, עבודה עם הספונסר שלי ו-12 הצעדים. והחלמתי עדיין הייתה נס גמור. בדיוק כפי שהשם מרפא אנשים מסרטן ומחלות אחרות כשהחולה לוקח את התרופות הניתנות לו, אני הייתי צריך לפעול באופן דומה והוא עשה למעני את אותו הדבר. והשם ממשיך לעשות זאת מדי יום ביומו, כי אני מאמין שגם היום אשוב להשתמש בהתמכרות שלי ואמשיך להרוס את חיי אם פתאום שוב ארגיש לא טוב בחיי. יישום הצעדים מדי יום משאיר אותי באזור השפיות והנוחות (לפחות עד היום).
אני חושב שיש יהודים דתיים, במיוחד אלה שרוצים מאוד לנצח את יצר הרע בעצמם, או כאלה שמאמינים שימצאו תשובה בתורה אם רק יחפשו מספיק, שהגישה שלי לא תהיה בשבילם קלה לעיכול. אבל אני בספק אם הם ישתמשו בגישת ה"תורה" מול כל מחלה אחרת. בשבילי, היה לי קשה מדי לערבב תפיסות של מוסר עם 12 הצעדים, במיוחד בשלבים המוקדמים. למעשה, זה היה הרסני.
כן, אני יודע שתאווה – כלומר, שימוש ופעולה על התאווה – היא לא בדיוק כמו אלכוהול, מפני שהיא כרוכה בעבירות חמורות, בעוד ששתיית אלכוהול איננה עבירה לכשעצמה. ובכל זאת, היצמדות לגישה הדתית הטהורה הייתה משאירה אותי במקום שבו הייתי במשך עשרים שנה: מחפש תשובות בעזרת משקפיים שבורות.
12 הצעדים, כפי שאני מבין אותם, עוסקים בתיקון הראייה, ואז בחיזוק הדתיות, ולא להפך – לחזק את הדתיות על מנת להחלים. למעשה, אני נעשיתי דתי מאוד, אבל ככל שהתחזקה בי הדת, כך ההתמכרות שלי נהייתה חולנית יותר. לאורך הדרך הלכתי ונגעלתי מעצמי יותר ויותר, אם להתנסח בעדינות.
אנא, אל תבינו אותי לא נכון. אני לא אומר שהגישות האחרות אינן טובות. אני רק מספר על מה שעבד בשבילי. אף על פי שעקרונות 12 הצעדים נטועים בתורה, התכנית היא כלי לבניית שפיות ולא לחיזוק דתי.
אבל מכיוון שאני יהודי, אחרי שהתחלתי לחזור לשפיות ולהשתחרר מעט מההתנהגויות והמחשבות הכפייתיות, יכולתי להתחיל לגדול, תודה לא-ל, ולהפוך להיות היהודי שהשם רוצה שאהיה. והצעדים הם כלי שאני משתמש בו להישאר במסלול גם עכשיו, יום אחר יום.