הקמת גדרות

ההתמכרות היא לעיתים כוח חזק מאיתנו, ומלחמה ראש בראש, כמעט תמיד נדונה לכישלון. כשאנו עומדים על קצה הצוק, הסיכויים שניפול ממנו הם גבוהים ומוטב לנו להתרחק ככל שנוכל מהקצה. אחד הכלים החזקים ביותר במאבק הזה הוא הקמת גדרות טובות.
אחת הדרכים המצוינות להקים גדר היא ליצור רשימה של דברים שנעשה לפני שנרשה לעצמנו ליפול. ברשימה יכולים להיות פריטים שונים, כמו "להתקשר לאימא", לומר פרק תהילים, לצאת להליכה של עשרים דקות וכד'. עצם העיון ברשימה עשוי להספיק בשביל למנוע מכל אחד לפעול על התאווה.

שבועות

בשביל להבטיח גדרות חזקות, אנחנו יכולים להשתמש בכלי חזק שנקרא שבועות. בדרך כלל, חז"ל מתייחסים לנדרים ושבועות כאל משחק באש, אבל כשמדובר באדם המבקש לעמוד בפיתוי הזה, מצאנו שגם התורה וגם חז"ל מעודדים שימוש בנדרים ושבועות, כפי שכתוב במשנה, בפרקי אבות, "נדרים סייג לפרישות"; וכפי שאומר הפסוק, "נשבעתי ואקיימה לשמור משפטי צדקך"; וכן כתוב, "נשבע להרע ולא ימיר – עושה אלה לא יימוט לעולם". וחז"ל גם מספרים שבועז נשבע לשמור על עצמו מהפרת החוק כאשר רות באה אליו לגורן באישון לילה, ככתוב, "חי השם, שכבי עד הבוקר".

אבל, עד כמה שנדרים ושבועות יכולים להיות חשובים ולסייע במאבק בהתמכרות, יש בהם גם סכנה רוחנית. ההתמכרות הרבה פעמים חזקה מהנדרים והשבועות. לכן חשוב מאוד ללמוד איך לנדור נדרים ולהישבע בצורה שתעבוד, ותהיה בטוחה מבחינה רוחנית. במקום להילחם בהתמכרות ראש בראש באמצעות הנדרים והשבועות, מוטב לנדור נדרים או להישבע שבועות שיעזרו לעקוף את ההתמכרות. לא נישבע שלא נפעל שוב על התאווה או שלא נתבונן בחומרים אסורים. מכורים רבים ניסו את זה ונכשלו כישלון חרוץ, מפני שליראת שמיים קשה מאוד לעצור התקפת תאווה. לכן, מוטב להישבע – רק לשבוע, בשלב ראשון – שלפני שניכנע, עלינו לעשות מספר דברים. למשל:

אני נשבע – למשך שבוע אחד – שלפני שאוציא זרע לבטלה אעשה שני דברים: (1) אתקשר לחבר או לקרוב משפחה ואפטפט איתו למשך חמש דקות לפחות. (2) אצא להליכה של רבע שעה.
לחילופין ניתן להישבע, שאם ניכנע, יהיה עלינו לעשות דבר מה לאחר המעידה. לדוגמה:

  • ללכת למקווה
  • לצאת להליכה של חצי שעה
  • לתרום לצדקה
  • לעשות מאה שכיבות סמיכה

להלן  דוגמאות לשתי שבועות שעזרנו למישהו ליצור. אחרי שנישבע הוא דיווח כי חש שחרור חדש בחייו!

  • אני נשבע כי למשך חודש אחד שלם, אם במכוון אוציא זרע לבטלה בעודי ער לגמרי, או אם במכוון אשיג חומרים מיניים כלשהם, במדיה דיגיטלית או בדפוס (כלומר, די.וי.די או מגזין), או אם במכוון אגלוש – או אחפש – אתרים, תמונות, סרטונים, חדרי צ'אט או פורומים, למטרות צפייה בתכנים מיניים או יצירת קשרים מיניים, או אם אזום קשר או איענה בחיוב לכל אישה שאיננה אשתי למטרה הקשורה איכשהו במין, או אם אקח חלק בשירות מיני כלשהו, אז יהיה עליי לתרום $500 ל-GYE ולספר ל____ (חבר קרוב) מה עשיתי, כל יום שבו אעשה דבר אחד או יותר מהדברים הנ"ל. אם אשכח שנשבעתי את השבועה הזאת, ואעשה אחד מהנ"ל, אתרום רק $100.
  • אני נשבע כי למשך חודש אחד שלם, אם אקיים מגע מיני אם כל אדם מלבד אשתי, אז אתרום $2,500 ל-GYE בחודש הבא ואספר ל____ (חבר קרוב) מה עשיתי, בכל יום שבוא אבצע את החטא הזה.

שיטת TaPHSiC

ככל שההתמכרות עמוקה יותר, כך יש לנקוט באמצעים קיצוניים יותר כדי להשתחרר מאחיזתה. הכלי הזה עזר מאוד להרבה מכורים מאמינים לעצור את ההתנהגויות ההרסניות האלה אחת ולתמיד. הוא לא יעזור למכורים ברמה גבוהה, או לאנשים שאין להם יראת שמיים, אבל לרוב המכורים הדתיים השיטה עשתה פלאים, ושחררה רבים מהאובססיה.
הרבה פעמים אנחנו מרגישים כמו שני אנשים שונים. אחרי כל נפילה אנחנו שואלים את עצמנו, מה צריך לקרות בשביל שסוף סוף אפסיק? האם יש לי תקווה? איך יכול להיות שאני יהודי דתי בכל שאר ההיבטים, מלבד זה? האם יש לי יראת שמיים או לא?

חלק 1: מה לא עוצר אותנו?

הדבר הראשון שעלינו לעשות הוא להודות באמת על עצמנו.
השלכות רוחניות "מופשטות" לא גורמות לי להפסיק, על אף שאני מאמין ש:

  • זוהי אחת העבירות החמורות ביותר.
  • אני הורס את נשמתי.
  • אני מאבד את הסיעתא דשמיא בחיי (ככתוב, "כי יראה בך ערוות דבר ושב מאחריך").
  • אני מנתק את קשריי עם השם.
  • אני מרחיק את עצמי מרוחניות.
  • אני מקשה על עצמי לעשות תשובה.
  • זה גורם לי להרגיש צבוע בכל שאר המצוות שאני מקיים.
  • אני הורס את היסוד של כל המבנה הרוחני שלי.
  • ילדיי ואשתי בוודאי חשים שאני לא אותנטי ביידישקייט שלי.
  • ההתנהגויות האלה עלולות בקלות להתפתח לעבירות חמורות יותר.
  • אני מנתק את עצמי מהעולם הבא.

על אף כל האמור לעיל, יראת השמיים שלי בדרך כלל לא מונעת ממני:

  • להביט בחומרים אסורים.
  • להוציא זרע לבטלה.
  • גם אם אשבע להפסיק, אפר את השבועה במוקדם או במאוחר. התאווה שלי חזקה מדי.

אל תרגישו רע על כך שיראת השמיים שלכם אינה חזקה דיה לעצור אתכם. זה לא אומר שאין לכם יראת שמיים. כאשר רבן יוחנן בן זכאי בירך את תלמידיו לפני מותו, הוא אמר: "יהי רצון שתהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם". אמרו לו תלמידיו: "עד כאן?", אמר להם: "ולוואי, תדעו כשאדם עובר עבירה אומר שלא יראני אדם". ואפילו רבי עקיבא לא הצליח לעצור את עצמו כשהיה עליו להתמודד עם תאווה. בקידושים פא., הגמרא מספרת איך רבי עקיבא החל לטפס על עץ כדי לחטוא, עד שהשטן עצמו נאלץ למנוע ממנו לחטוא. תארו לכם! זהו אותו רבי עקיבא שקרא "שמע ישראל" בשמחה בשעה שסרקו את בשרו במסרקות ברזל! (ראו פירוט של הרעיון הזה בעיקרון 2 שבחלק 2 של המדריך).

ההשלכות הלא-רוחניות לטווח קצר גם הן לא עוצרות אותי, אף על פי ש:

  • זה מדכא אותי.
  • אני מאבד זמן עבודה.
  • חסרות לי שעות שינה.
  • אני מרוויח פחות.
  • אני מאבד את הקשר הקרוב עם אשתי.
  • אני מרגיש מרוחק מילדיי.
  • אין לי זמן לאיש מלבד עצמי.
  • כל החיים שלי סובבים סביב ה"מנה" הבאה.
  • אני מרגיש כמו עבד לתשוקותיי.

ההשלכות הלא-רוחניות לטווח ארוך גם הן לא עוצרות אותי, אף על פי ש:

  • מישהו עלול לגלות מה אני עושה.
  • אני עלול לאבד את שמי הטוב.
  • אני עלול לאבד את משרתי.
  • אני עלול לאבד את נישואיי.
  • אני עלול לאבד את ילדיי.
  • לילדיי עלולה להיות בעיה עם שידוכים בגלל זה.
  • ילדיי עלולים להזדקק לטיפול פסיכולוגי בעתיד, בגלל הטראומה שהם עלולים לעבור.
  • סביר שההתנהגויות שלי יחמירו.
  • אני עלול למצוא את עצמי בכלא.
  • אני עלול להידבק במחלות.
  • אני עלול לפתח רצון להתאבד או למות.

חלק 2: מה יעצור אותנו?

עכשיו, משהכרנו באמת שלנו, עלינו לשאול: "אילו השלכות רוחניות ולא רוחניות, כן יעצרו אותי?"

מבחינה רוחנית, מה כן יעצור אותי?

  • לא אסכים לחלל שבת כדי לצפות בחומרים לא נאותים, לא משנה עד כמה ארצה בזה. תמיד אוכל להמתין 24 שעות.
  • אם הדרך היחידה לקבל את המנה שלי ב-24 השעות הבאות תהיה על ידי אכילת כריך עם בשר חזיר, אני מניח שאחזיק מעמד ואמנע מלעשות את זה במשך 24 שעות.
  • אחרי שאני מסיים להיכנע באופן מלא לתשוקותיי, אני לא רוצה להשליך את שאר היידישקייט שלי. אני מרגיש רע בקשר לזה ובאמת רוצה "לחזור" ל-השם. אילו יכולתי לבחור ללחוץ על כפתור "הפסק את העבירות האלה לעד", הייתי לוחץ עליו.

מה כל זה מראה? שעדיין יש בנו ניצוץ של קדושה, וקיימת בנו יראת שמיים. זה אולי לא מספיק בשביל לעצור אותנו, אבל היא חזקה מספיק בשביל לגרום לנו לרצות להיפטר מכל ההתנהגויות האלה לאחר מעשה. וגם לפניו, היא חזקה מספיק בשביל להחזיק אותנו למשך זמן מה, כאשר ההשלכות הרוחניות הן חמורות (כמו חילול שבת או אכילת טרף). מזה אנו רואים כי יש השלכות רוחניות שכן יעצרו אותנו, אם הן מספיק חמורות, במיוחד כאשר איננו נתונים באותו רגע למתקפת תאווה.

בואו נתבונן עכשיו בצד הלא-רוחני של המטבע. מה כן היה עוצר אותנו?

  • אילו עמדתי לפעול ומישהו היה נכנס לחדר, האם הייתי ממשיך?
  • אילו כל פעם שפעלתי על התאווה, הייתי חש כאב, האם הייתי ממשיך?
  • אילו עקבה אחריי עין אלקטרונית, וכל פעם שהייתי פועל, אשתי או הרב שלי היו רואים אותי עושה את זה, האם הייתי ממשיך?
  • אילו כל פעם שפעלתי הייתי מרגיש רע ומוכרח לנסוע באוטובוס לבית חולים, להישאר שם שעתיים ולקבל זריקה כדי להרגיש טוב שוב, האם הייתי ממשיך?

מה כל זה מראה? זה מראה שישנן השלכות שהיו עוצרות אותנו, אילו רק היו רציניות מספיק.

לסיכום, אף על פי שההשלכות ה"נורמליות", הן לטווח הקצר והן לטווח הארוך, לא מספיקות בשביל לעצור אותנו, עדיין קיימות השלכות – גם רוחניות וגם לא-רוחניות – שכן היו עוצרות אותנו, אילו היו רציניות מספיק ומיידיות מספיק.

חלק 3: למצוא את נוסחת הפלא

אז עכשיו כל מה שנותר לעשות זה למצוא את נוסחת הפלא – שילוב של השלכות רוחניות ולא-רוחניות שיהיו מספיק רציניות בשביל לעצור אותנו.

ראינו כי לאחר מעשה (כאשר התשוקות הושקטו), יש לנו יותר מוכנות לעשות הכול בשביל לעצור את הפעם הבאה, וכן, כי יש לנו יכולת טובה יותר להתאפק כאשר ההשלכות הרוחניות רציניות יותר.
הבה ננסה דבר כזה:

אם נישבע בשם השם (וננקוט בשם המפורש) שאחרי שנפעל על התאווה נעשה דבר כזה או אחר – האם נעמוד בשבועה הזאת? רוב המכורים הדתיים אכן יעמדו בה. אחרי הכול, זה ייעשה לאחר מעשה. התשוקות כבר נעלמו ואנחנו מרגישים רע. איננו רוצים להשליך מעלינו את שאר היידישקייט – אז האם לא נשמור על השבועה שנשבענו בשם השם? האם נעבור על אחת מעשר הדיברות – לא תישא את שם השם אלוקיך לשווא (וכפי שהפסוק ממשיך – "כי לא ינקה ה' את אשר יישא את שמו לשווא")?

עלינו להישבע לעשות דבר מה קשה וכואב. לא קשה מדי, ברמה כזאת שתשקלו להפר את השבועה שנשבעתם בשם השם ח"ו, אבל קשה מספיק בשביל שתמנע מכם לפעול על התאווה בפעם הבאה. משהו שאתם יודעים שיכאב, אבל גם שתוכלו לעמוד בו.

לדוגמה, היה מישהו שכתב וסיפר שהוא נשבע לתרום $200 צדקה ל-GYE אחרי כל מעידה. אחרי ארבע מעידות הוא החלים מההתמכרות. אדם אחר כתב שהצליח להשתחרר אחרי שנשבע שבמשך שנה, אחרי כל מעידה, יהיה עליו לנסוע באוטובוס לכותל ולהישאר שם במשך תשעים דקות. זה, בסופו של דבר, עזר לו להיגמל לגמרי, מפני שכל פעם שהוא הרגיש שהוא עומד להיכנע, הוא נזכר מה יצטרך לעשות, ונמנע.

דוגמאות אחרות יכולות להיות: "אני נשבע ב-א-ד-ו-נ-י – למשך שבוע אחד, אם אוציא זרע לבטלה, אז ב-24 שעות שאחרי כך:

  • אספר לרב
  • אספר לחבר קרוב
  • אצום מעלות השחר עד הלילה (ואם זו שבת או חג, אצום ביום המחרת)

בתחילה כדאי שהשבועות יהיו לפרקי זמן קצרים, כמו בדוגמה שכאן. אם זה עובד טוב בשבילכם, אפשר להאריך את השבועה לפרקי זמן ארוכים יותר. אם אתם רואים שה"קנס" אינו מספיק חזק, כדאי שתמצאו משהו קצת יותר כואב (ראו כלי מספר 7, הקמת גדרות – שם תמצאו דוגמה לשבועה שעזרנו למישהו לנסח. אם תישבעו את אותה שבועה בשם השם, הרי שאתם מעלים את הגדר בדרגה).

חלק 4: שיטת TaPHSiC, הגדר הכפולה

שיטה חזקה עוד יותר משיטת TaPHSiC היא להפוך אותה לגדר כפולה, על ידי השימוש בה גם לפני וגם אחרי המעידה.

לדוגמה: אפשר להכין רשימה של דברים לעשות לפני המעידה, כמו לצאת להליכה של חצי שעה, להתקשר לבקש עזרה מחבר מקהילת GYE וכד'. ואז, נישבע שאם נפעל לפני שביצענו את הדברים הכתובים ברשימה, יהיה עלינו לעשות משהו שממש יכאב (למשל, לתרום $500 לצדקה). אבל אם נפעל אחרי שביצענו את מה שברשימה, נצטרך לתרום רק $50 לצדקה. כך נרגיש מחויבים לעשות את הדברים הכתובים ברשימה לפני שניכנע, מתוך ידיעה כי ברגע שניכנע, נפעל והתשוקה תחלוף, לא נוכל להתעלם מהשבועה. החוכמה כאן היא שעד שנסיים לבצע את הפריטים שברשימה, התקפת התאווה בדרך כלל כבר תחלוף. ובדרך כלל זה יקרה לפני שניכנע. עצם החשיבה על הדברים שיהיה עלינו לעשות תגרום לנו להימנע מכל העניין מלכתחילה. השיטה הזאת, של הגדר הכפולה, כבר הוכיחה את עצמה כאחת הדרכים היעילות ביותר למכורים דתיים להשתחרר מההתמכרות לטווח הארוך.

אחד החברים סיפר בפורום איך הגדר הכפולה של TaPHSiCעובדת בשבילו:

התחייבתי שאם ארצה להביט בחומרים לא נאותים באינטרנט אעשה קודם אחת מארבע הפעולות הבאות: א) אדבר על הרגשתי עם אשתי; ב) אצא לריצה או התעמלות של 30 דקות; ג) אלמד תורה במשך 30 דקות; ד) אקרא על השואה במשך 30 דקות. אחר כך נשבעתי, שאם אעשה אחת מאלה לפני שאסתכל, אז רק אצטרך לתת 75$ לצדקה. אבל אם לא אעשה אף אחת מארבע הפעולות האלה, אלא פשוט אסתכל, אצטרך לתת 750$ לצדקה. אני מובטל בימים אלה (לכן יש לי הרבה זמן פנוי), כך שבלתי אפשרי בשבילי לספוג מכה של 750$ כרגע. כאשר היצר הרע תופס אותנו, באותו רגע אנחנו לא חושבים על ההשלכות. השיטה הזאת מקשה מאוד לשכוח את ההשלכות. בעזרת השם, לא הסתכלתי על חומרים אסורים באינטרנט מאז שהתחייבתי. זה עוזר לי מאוד ואני מקווה שזה יעזור גם לכם.

הנה דוגמה לשיטת הגדר הכפולה שמישהו בירושלים סיגל לעצמו (החלקים שבסוגריים אינם נאמרים):
אני נשבע ב-א-ד-ו-נ-י, שלמשך שבוע אחד:

(חלק 1): אם אפעל על פי התאווה, כלומר, אם אוציא זרע לבטלה, או אם במכוון אחפש ו/או אביט בחומרים ארוטיים במשך יותר משתי דקות בתוך כל חצי שעה נתונה, אז יהיה עלי לנסוע לקבר רחל בתוך 72 שעות.

(חלק 2): אם עשיתי את זה מבלי שדיברתי עם מישהו על התשוקה שלי לפעול על פי התאווה במשך השעתיים שקדמו לזה, אז יהיה עליי לנסוע להר מירון בתוך 72 שעות, ולהישאר שם חמש שעות לכל הפחות; וכן, אצטרך לספר לאשתי למה אני נוסע.

(סעיפים נוספים, במידת הצורך)

(סעיף 1): אם לא אוכל לנסוע לקבר רחל או להר מירון בשל סיבות שאינן תלויות בי, אסע לשם בתוך 72 שעות מזמן שאוכל.
(סעיף 2): אם אסע להר מירון, לא אצטרך לנסוע גם לקבר רחל.
(סעיף 3): אם אפעל בלי לזכור את השבועה הזאת, לא אצטרך לנסוע לשום מקום.

אפשר להמשיך לערוך תיקונים קטנים לאורך ההתקדמות בדרך. לכן מוטב להישבע רק לשבוע בכל פעם, בתחילה, ואחר כך אולי לחודש. חשוב לזכור לחדש את השבועה לפני שפג תוקפה. הרבה פעמים ההתמכרות משכנעת אותנו שמצבנו טוב, רק כדי לתפוס אותנו לא מוגנים כשאנחנו מבינים פתאום שפג תוקפה של השבועה! ברגע שתרגישו בנוח ובטוחים בשבועה, ותראו שהיא אכן עוזרת לכם, תוכלו לחדש אותה רק פעם בשנה.

האיזון הוא עדין, אבל בעזרת מחשבה קפדנית ובסיעתא דשמיא, רוב המכורים הדתיים יכולים למצוא נוסחה שממש תעזור להם לאורך זמן. וברגע שתמצאו את הנוסחה הזאת שלכם, תדעו. תחושו תחושה פתאומית של שמחה – חופש עצום, חדש, בחייכם. תרגישו ממש כאילו השתחררתם מ"כלא" שכפיתם על עצמכם, שבתוכו חייתם כל כך הרבה שנים.

אזהרות:

על אף ששיטת TaPHSiC היא בעלת עוצמה רבה, מציאת הנוסחה המושלמת היא עניין עדין ומסוכן. אם נישבע לעשות משהו כואב מדי, נסתכן בהפרת השבועה, דבר שמלבד היותו חטא חמור, יכול להוביל להתדרדרות, מכיוון שאנו עלולים, חס ושלום, להרגיש שאם חטאנו את החטא הזה, הרי שממילא כבר אין לנו תקומה. מאידך, אם הקנס לא יהיה כואב מספיק, תמיד קיימת הסכנה שנמשיך למעוד. תרגישו חופשיים לשלוח אלינו את השבועות שחשבתם עליהם, לפני שאתם נשבעים אותם, לקבלת עצה  (help@gye.org.il).

חשוב לשמור רשימה של השבועות, כדי שתוכלו לעקוב אחריהן, וכן כדי לערוך בהם שינויים כל פעם, לפני שאתם נשבעים. בנוסף, רשימה כזאת תעזור לכם לדייק את השבועות, כשתגלו מה עבד עבורכם ומה לא עבד, וברשימה המדויקת הזאת אפשר להשתמש שוב, לתקופות ארוכות יותר.

חשוב גם להבין ששיטת TaPHSiC דומה להצבת גדר חשמלית בקצה הצוק. מי שמתקרב לקצה, יחטוף מכה ויירתע בחזרה. אבל מובן מאליו שאם אדם ממשיך ללכת לאורך קצה הצוק, מכות החשמל החוזרות ונשנות יתחילו להכאיב לו מאוד. עלול להגיע רגע שהוא פשוט יכבה את מפסק החשמל, מה שיוביל לנפילה, במוקדם או במאוחר. יכול להיות גם שבשלב כלשהו אפילו מכות החשמל לא יועילו והוא ימעד וייפול על אף הגדר.

לכן, ביחד עם השיטה הזאת, חשוב להעמיד גדרות נוספות, שימנעו התקרבות לקצה הצוק. כלומר, כדאי להתקין פילטר טוב, כפי שהוזכר בכלים הקודמים; לעבוד עם תוכנת פיקוח כמו eBlaster או  Webchaver השולחת דיווח על האתרים שבהם אנו גולשים למישהו שנתבייש לאכזב. זה יהפוך את ההשלכות לאמיתיות בהרבה, וימנע נסיונות לחפש חורים בפילטר.

השורה התחתונה היא, שאף על פי שהשיטה הזאת דומה לגדר חשמלית שמקימים על קצה הצוק כדי שלא ליפול למטה, כששום דבר אחר לא עוזר, כדאי להמשיך ולהשתמש בכלים הרבים שמציע המדריך הזה, כדי שלא להגיע בכלל לקצה.