במדריך שלפניכם קיבצנו את השיטות העיקריות שעזרו לנו. לא תמצאו כאן תיאוריות מורכבות, גם לא הפחדות ולא הבטחות, אלא בעיקר כלים מעשיים ופשוטים לביצוע. הכלים מסודרים מן הקל אל הכבד, לפי חומרת הבעיה. הכלים נכתבו על-פי ניסיונם של אלפי חברים, מכורים ושאינם מכורים, ומתוארים באופן פשוט ובהיר.

GYE משתמשת בגישה ייחודית על מנת לעזור לאנשים, בכך שהיא מכירה בעובדה שלמאבק לשמירת עיניים ולשמירת הברית יש רמות שונות. סיכמנו כאן, בקיצור רב, את העצות שמצאנו כמועילות ביותר למתמודדים עם התאווה ברמות השונות.

הכלי הראשון מיועד לעזור לנו להבין מהי הפסקה וכיצד עושים זאת. שים לב לכך שהמילה "הפסקה" – אין פירושה "סיום". אף אחד אינו אומר שכאשר אנחנו מפסיקים כעת – פירושו של דבר שלעולם לא ניפול שוב. יתרה מכך – זו אפילו אינה המטרה המוצהרת שלנו (לפחות לא בשלב זה). כעת איננו מעוניינים להפסיק לתמיד, אלא לצאת להפסקה.

נקודות מבט נכונה אל מול המאבק הזה יכולה להיות משמעותית מאוד. רבים כותבים לנו ואומרים ש"אילו רק הכירו" בצעירותם את הגישות הנכונות, שאנו דנים בהן בתוך הקהילה שלנו, הרי שמלכתחילה לא היו נופלים להתמכרות.

בלתי אפשרי אפילו להתחיל להחלים מהתמכרות לתאווה כל עוד אנחנו ממשיכים להיות מופצצים בגירויים מכל עבר. התודעה שלנו כבר פיתחה הרגלים תאוותניים. אי אפשר להתבונן בתמונות מעוררות ולצפות שלא להתגרות. אי אפשר שהכול יהיה בהישג יד, ולצפות שלא נתקרב.

אם המטרה שלנו היא לא ליפול, ודאי שאנחנו צריכים להקים גדרות, בדומה לאדם שהולך על הגג ואינו רוצה ליפול ולהתרסק. העולם שלנו הופך להיות מסוכן יותר ויותר, ודברים שבעבר לא היו צריכים להיזהר מהם, הפכו היום לקרובים מאוד. מבחינה זו, אנו חיים על הקצה. תזוזה אחת לא נכונה – ואנחנו נופלים במהירות כלפי מטה.

אלו מאיתנו שהינם מכורים, יודעים שזהו תהליך לכל החיים, אבל גם אלו שרחוקים מהתמכרות ומתמודדים עם תאווה "נורמלית", יצטרכו חיבור קבוע למקורות שיעניקו להם תזכורת וכוח להתמודדות. בדיוק לצורך כך קיים אימייל חיזוק יומי, העוסק בהתמודדות עם התאווה, ונשלח מדי בוקר לאלפי חברים המקפידים לא להחמיץ אותו בכל מחיר.

קשה עד בלתי אפשרי להפסיק את השימוש בתאווה (בכל דרגה שהיא) רק על בסיס התנגדות וכוח הרצון, ובלי תחליף שיתפוס את מקומה. הדבר נכון לגבי כל המתמודדים, הן צעירים הרוצים להפסיק לאונן, והן מבוגרים שהתאווה הפכה אצלם להתמכרות אמיתית ומשמשת מנגנון התמודדות עיקרי מול אתגרי החיים השונים.

כמו כל עשייה, פעילות גופנית נותנת לנו הרגשה טובה של הצלחה והתקדמות – ההפך מהריקנות המלווה את השיטוט והשימוש בתאווה. אלא שנוסף על כך, פעילות גופנית גם משפיעה באופן ישיר על המוקד במוחנו שבו מתחוללת ומתרחשת התאווה.

רוצה ולא רוצה – זאת הבעיה שלנו בדרך כלל. חלק מאיתנו אינו יכול בלי וחלק מאיתנו אינו יכול עם, ולרוב גם בזמן השימוש בתאווה, כאשר אנחנו לחלוטין בתוך המעשה, עדיין יש בנו גם צד שמתנגד לכך, שמזהיר אותנו מפני ההשלכות הכואבות ושמנסה למנוע מאיתנו את הנפילה וההתרסקות. הבעיה היא ש(כמעט) תמיד אנחנו מפסידים במאבק מול עצמנו.

אם ניסית כבר את כל הכלים הקודמים אך לא ראית תוצאות בשטח, הגיע הזמן להתקדם הלאה. הפעם אנחנו עומדים מול הבעיה עצמה, ומנסים "ללכת על כל הקופה" ולהפסיק את השימוש לחלוטין. למה דווקא 90 יום? כיוון שנראה שפרק הזמן הדרוש לשינוי התנהגות מסוימת הוא 90 יום.

הפסקת הנפילות לחלוטין היא משימה מאוד קשה, ולכן במקום לנסות "ללכת על כל הקופה" יש אפשרות אחרת, והיא לנסות להפחית את המינון. במקום להחליט שוב (בפעם המי-יודע-כמה) שהנפילה שזה עתה חווינו תהיה הנפילה האחרונה לתמיד, ננסה להחליט על יעד ריאלי יותר.

פעמים רבות, לאחר שדחינו את התאווה ועשינו פעולה אחרת, הפיתוי נחלש ואנו זוכים בשחרור. פעמים אחרות אמנם ניפול גם לאחר הפעולה החלופית, אך עדיין הרווחנו את תחילת שינוי ההרגל שלנו.

יש סוגים שונים של שבועות ונדרים, והחשוב ביותר הוא למצוא את הנוסח המדויק המתאים למצבך כעת, כדי שאכן תקבל את מירב התועלת מכך, ולא חס וחלילה תסתבך עם שבועה בעייתית או הבטחה למשהו שאינך יכול לעמוד בו. חשוב גם שהשבועה תהיה ספציפית ומוגבלת בזמן, כדי למנוע בעיות שלבסוף רק יעיקו לנו יותר על המצפון ויגררו אותנו נמוך יותר.

אם רק היינו יכולים לשבור את מחסום הבדידות, להיפתח בפני אנשים אחרים שיבינו אותנו, לספר לחברים אמיתיים על ההתמודדות שלנו, הפיתוי של התאווה והכוח שלה עלינו היו נחלשים מאוד. למרבה השמחה, הניסיון של אלו מאיתנו שעברו את התהליך מגלה שיש דרך להיפטר מהסוד הגדול, מבלי לאבד את עצמנו, את הכבוד שלנו, את המשפחה שלנו וכן הלאה.

מעדויות של צעירים רבים עולה כי אחד הדברים שדחף אותם לשימוש יותר מכל, גם כאשר עדיין היה מדובר על נפילות ספורות שכל כך הרבה אחרים מתמודדים איתן, היה ההרגשה שאף אחד אינו יכול להבין אותם, והצורך הבלתי מסופק בתמיכה. 

כאשר אנו רואים חברים רבים שמתמודדים עם קשיים דומים לשלנו – אנו מתביישים פחות ומבינים יותר את המצב שלנו. כאשר אנו רואים אנשים אחרים שהיו במצב דומה או גרוע מכך וכיום הם נמצאים במצב טוב – אנו רואים שיש תקווה ויש סיכוי לשנות את המצב.

הבעיה של תאווה בעידן האינטרנט, הפכה ב-20 השנים האחרונות לבעיה כלל-עולמית. כבר מזמן אין מדובר רק על איסור הלכתי חמור, אלא על מגיפה של ממש. גרוע מכך – כבר אין מדובר בבעיה של הרגל רע, אפילו לא הרגל שקשה להיגמל ממנו, אלא לאפשרות שהשימוש בתאווה הופך למצב של התמכרות לכל דבר ועניין.

השאלה שאתה בוודאי שואל את עצמך כעת היא: "כיצד אדע אם אני מכור?". חוסר היכולת להפסיק – אין  די בו לקבוע מי מאיתנו מכור. לשם כך, נצטרך לבדוק כמה פרמטרים נוספים. אנשי מקצוע המתעסקים עם מכורים למין ולתאווה פיתחו שאלונים שיעזרו לך לקבוע לאיזו קטגוריה אתה שייך.

יש רגע אצל כל מכור, בו הוא מגיע לסוף הדרך - הרגע בו אנו מבינים שאנחנו בבעיה אמיתית, ושאנחנו חייבים לקבל אחריות למצב, כי הוא אינו עומד להיפתר מעצמו. הרגע הזה הוא רגע כואב מאוד, אבל גם משחרר מאוד, ומעל לכל זהו רגע של תקווה גדולה.

אם הודינו בפני עצמנו שאנו חסרי אונים מול התאווה, אזי תכנית 12 הצעדים לגמילה מהתמכרויות יכולה להתאים לנו ולהיות הדרך שלנו לחיים שפויים ונורמליים יותר. זכור שהתכנית איננה מתאימה למי שמסוגל להתמודד עם הבעיה לבדו, או למי שמחפש פתרון חד-פעמי, אלא לאלו מאיתנו שהגיעו למסקנה שלבד לא נוכל, ומוכנים לקראת צעדים משמעותיים ביותר.

את תכנית 12 הצעדים לא ניתן לבצע לבד, ולא ניתן לבצע אותה בסודיות. זה פשוט לא הולך. הרבה חברים ניסו, חלקם אפילו הצליחו למשך תקופה מסוימת, אבל לבסוף כולם נכשלו. כדי להחלים, אנחנו צריכים תמיכה רחבה ככל האפשר, ולשם כך אנחנו חייבים להסתכן ביציאה מהמחבוא וחשיפת הסוד הגדול שלנו.

קבוצות ומפגשים הם דרך מצוינת לקבל תמיכה וללמוד כיצד ליישם את הצעדים, אך בדרך כלל אין די בכך. אם אנחנו רוצים להתקדם, כדאי שניקח לעצמנו ספונסר, מאמן אישי שידריך אותנו, יתמוך בנו ברגעים הקשים, יעודד אותנו להתקדם, ויחלוק איתנו את ניסיונו, כוחו ותקוותו מהמסלול האישי שעבר בעצמו.

למה בכלל הגענו למצב של התמכרות? מדוע יש אנשים שיכולים לומר "לא" לעצמם, ואילו אנחנו לא מסוגלים לעמוד בפני הדחפים הפנימיים שמכריעים אותנו פעם אחר פעם? איש מקצוע יכול לזהות את הבעיות וגם לתת להן מענה. מה שכן, חשוב מאוד לבחור מטפל שמכיר את עולם ההתמכרויות בכלל ואת ההתמכרות לתאווה בפרט.

מחקרים שבדקו מכורים שהחלימו, מגלים שאלו שהגיעו להחלמה ביחד עם נשותיהם, הגדילו את סיכוייהם להחלים בצורה משמעותית ביותר. בין אם האישה ידעה על ההתמכרות ובין אם נודע לה הדבר רק לאחר שהבעל הגיע להחלמה, מדובר בטראומה נפשית.לכן אם הדבר אפשרי – כדאי ומומלץ שההחלמה תהיה זוגית ומשותפת.