המקום: סלון הבית שלי. הזמן: ליל שבת, או יותר נכון סעודת ליל שבת שהתארכה... השעה: 23:11 הדובר: הבן שלי: אבא, מי המציא את 12 הצעדים... אני: שני אלכוהוליסטים שנפגשו ב 1935. זה עזר להם עם אלכוהוליזם שלהם. הוא: אה. זה כבר הרבה זמן.. אני: נכון. הוא: וזה עובד גם היום? אני: כן. מאוד. אני חי ככה וזה משתפר מיום ליום. רגע, הצטרף בן נוסף לדיון, ומה זה צעד 4?

אני: מעניין שאתה מתעניין דווקא בצעד הזה..

לא יודע למה, אבל בזמן האחרון שמעתי אותך מזכיר את הצעד הזה כמה פעמים.. (מה שנכון נכון. לך תסביר לו שכמה ספונסיים שלי הגיעו ברוך ה' לצעד הזה...). רגע, הוסיף ילד שלישי, לפני הצעד הרביעי, מה זה בכלל הצעד הראשון... הסתכלתי על אשתי ושנינו חייכנו. נשמתי קלות ועניתי בפשטות: "הצעד הראשון זה לדעת שיש לך בעיה". כל בעיה. הצעד השני זה להאמין שיש פיתרון ולבקש אותו. הצעד השלישי הוא להחליט שהשם הוא מי שמנהל לנו את החיים. ולהשאיר לו את העבודה. שיעשה בשבילנו את העבודה כי הוא היחיד שבאמת יכול יעזור לנו. ועכשיו הגענו לצעד הרביעי..

אתם יודעים, כאן כבר נכנסתי לשוונג ופצחתי במסר של ממש.. כשקורה לנו משהו לא נעים מול אחרים, אנחנו מתערבבים. יש לנו כל מיני רגשות מולם. ברוב המקרים, מה שקרה תופס לנו את המחשבה (הבאתי להם דוגמאות..). יש לנו רגעים שאנחנו יכולים לחשוב שאם היינו אומרים או עושים משהו אחר, הכל היה משתנה. אנחנו יכולים לכעוס, אנחנו יכולים להצטער.. וכאן מגיע צעד 4 ואומר שיש לי פה הזדמנות לראות מה ה' רוצה ממני. איך אני יכול לגדול ולהתקרב בעבודת המידות שלי.

כן, הפיתרון להרגשה הטובה שלי נמצא בחלק שלי. במה שאני עשיתי. וכן, אנחנו עושים (גם פה הבאתי להם דוגמאות..), תמיד. זה לא אומר שאנחנו אנשים לא טובים. זה אומר שמשהו בהתנהלות שלנו תרם לסיטואציה. לשנות את אחרים אנחנו לא יכולים, לראות מה אנחנו עושים אחרת, משחרר אותנו. תאמינו לי שזה עובד. "מול מה", הוסיף להקשות הקטן שביניהם.. מול הרבה דברים. אין משהו שניסיתי וזה לא הצליח איתו.. עניתי לו. הייתם הרבה יותר קטנים, ואולי אתם לא זוכרים (הגדולים אמרו שכן..), אבל היו לי תקופות שהצעד הזה עזר לי מאוד. מול הכעס. מול חוסר סבלנות. ועוד..

אה, וזה מה שאתה עושה עם האנשים שבאים אליך? כן. אני מדבר איתם על הדברים האלה וזה עוזר לי. גם היום. אה, וזה "הכנס"? כן. אבא ואמא דברו עם האנשים האלה בכנס. כמה אנשים היו שם? הרבה.. מה והם מקשיבים לכם? כן, יש לנו ניסיון ואנחנו משתפים אחרים בו.. מדברים עם אנשים כמו שאנחנו מדברים עכשיו. איזה כיף. שבוע הבא נדבר על הצעדים האחרים..

שיר המעלויס... בשוב ה'... היינו כחולמים..

*

במקום שאני יגיד "שיר המעלות מאין יבוא עזרי"... בחסד ה' לא נלחצתי ולא ברחתי. אמרתי להם את האמת הפשוטה. אני מניח שהילדים שלי יודעים שאני מתמודד עם כל מיני דברים. ייתכן שהם חושבים עלי כהורה שלהם כל מיני דברים שאני לא חושב שהם יודעים, אני לא באמת יודע. הם כן רואים ושומעים בקביעות שיח על עבודת המידות. המילה "מכור" או "התמכרות" לא הוזכרה כי לטעמי היא אינה חשובה. הם רק צריכים לדעת שאתה "כתובת" בשבילם, שיש להם אל מי לפנות ועל מי לסמוך. אמר לי הספונסר שלי לפני שנים.

אמר וצדק. כשלאחד מהם היו קשיים עם "שמירת הברית" הוא ידע שהוא יכול לפנות אליי. וזה הרבה מעבר לחלומות הכי פרועים שלי. תודרבה אבאל'ה.