חלק גדול מהדיונים בפורום של שמור עיניך עוסקים בשאלה האם מודעות עצמית יכולה לעזור לנו כדי להפסיק את הנפילות. ההיגיון הבריא אומר שהתשובה חיובית, מכיון שאנחנו בני אדם שיכולים לשלוט בעצמנו, ואם נדע טוב יותר מדוע להפסיק, מדוע אנחנו נמשכים לכך, מה המחיר שאנחנו משלמים וכן הלאה, זה יעזור לנו להפסיק. אנחנו לא חיות, ואלוקים נתן לנו שכל כדי שנוכל להשתמש בו לשלוט על הרצונות של הלב. לא רק השכל הבריא אומר את זה, אלא גם הנסיון הניסיון האישי של כל אחד מוכיח את זה. הרי יש הרבה דברים שאנחנו רוצים ונמשכים אליהם אבל אנחנו לא עושים אותם כיון שאנחנו יודעים שזה לא טוב לנו, ואנחנו מצליחים לשלוט בעצמנו.

אבל למרות זאת, הניסיון שלנו מוכיח שזה לא בדיוק ככה. נכון, בהרבה מקומות בחיים אנחנו מצליחים להשתמש בשכלנו כדי לעשות את הדבר הנכון, אבל לא כאן, לא מול התאווה. כאן נראה שכל הידע שלנו מתאדה ברגע שאנחנו עומדים מול הגל שמפיל אותנו. אנחנו יודעים כמה זה רע, יודעים שנתחרט אחר כך, מבינים שזה פוגע בנו ובאנשים הקרובים אלינו, אבל הידע הזה פשוט לא עוזר לנו.

אחד האישים המפורסמים ביותר בעולם הפסיכולוגיה הוא פרויד, אבי הפסיכואנליזה, שהטיפול שהוא המציא נקרא "טיפול תובנה", על שם ההנחה שאם האדם יבין טוב יותר את הקונפליקטים שגורמים לו בעיות בחיים, הוא יצליח להתגבר על אותן בעיות. אבל תיאוריה לחוד ומציאות לחוד. בתיאוריה של פרויד, התובנה היתה אמורה לעזור לו בהתמודדות, אבל בחיים האישיים שלו זה לא בדיוק עבד ככה. הנה ציטוט של קטע מהביוגרפיה של פרויד עצמו, מתוך ויקיפדיה:

"פרויד עישן סיגרים במשך רוב חייו. בשנת 1923, בגיל 67, לקה בסרטן הפה. הוא עבר מעל 30 טיפולים במחלה, ובהם גם הסרת לסתו העליונה, אך המשיך לעשן כ-20 סיגרים ביום עד מותו. ב-23 בספטמבר 1939, לאחר שלא יכול היה לסבול את הכאבים הבלתי פוסקים שגרמה לו המחלה, ביקש מרופאו האישי לשים קץ לייסוריו. פרויד מת ממנת יתר של מורפיום שניתנה על ידי רופא."

פרויד היה רופא בהכשרתו, אדם שהבין היטב את המשמעות של המעשים שלו (בשונה מההנחה הרווחת, באותן שנים כבר היה ידוע הקשר בין עישון לסרטן). תובנה לא היתה חסר לו, אבל הוא לא הצליח להפסיק לעשן, למרות הנזק העצום שזה גרם לו, למרות הטיפולים, למרות הסרת הלסת העליונה שלו ולמרות שזה הדבר שהוביל למותו.

אז נכון, בהרבה מקומות בחיים אנחנו יכולים להשתמש בתובנה שלנו וזה יספיק, אבל זה לא אומר שזה נכון בכל מקום ובכל מצב. ישנם דברים שלמרות כל הידע ולמרות כל המודעות העצמית והתובנות המעמיקות, אנחנו לא מצליחים להשתנות, והידע לא עוזר לנו, גם לא הידע הנכון. כאן אנחנו לא צריכים עוד ידע אלא עוד כוח, ואת הכוח הזה אנחנו לא מוצאים בתוכנו אלא מקבלים אותו מבחוץ - מחברים אחרים, מהקבוצות ובעיקר מאלוקים.