הרעיון עצמו פשוט והוא יכול להציל חיים, כולנו מכירים אותו בתיאוריה, אבל במציאות כמעט אף אחד לא מצליח לנהוג בהתאם לידע. כאשר אדם נסחף חלילה לתוך מערבולת בים, מה שצריך לעשות זה לתת למערבולת לסחוף אותו למטה, והוא פשוט ייצא החוצה מהצד השני. במקום זה, האינסטינקט הבסיסי של כל אדם הוא להילחם נגד המערבולת, אבל הכוח של האדם הוא אפסי לעומת הכוח של המים, וברגע שנלחמים בהם - הם מושכים את האדם ומטביעים אותו...

הרבה פעמים, זה הסיפור שלנו בגל של התאווה ששוטף אותנו. אנחנו יודעים מה אנחנו צריכים לעשות, מבינים בשכל שצריך לתת לו לעבור, אבל במקום זה נלחמים בו, ובכך נחרץ גורלנו לטביעה, כי במאבק ראש בראש שלנו מול הגל האימתני, אין לנו באמת סיכוי, אבל במקום להשתמש בידע הזה ו"בתחבולות תעשה לך מלחמה", אנחנו נכנעים לאינסטינק הבסיסי שלנו ונלחמים - וטובעים.

הגל של התאווה כשמו כן הוא - גל, וכמו הגלים בים, גם הגל הזה מגיע והולך, אבל כשהוא מגיע הוא נראה כל כך מאיים ומוחשי, שאנחנו לא יכולים להאמין שאם נוריד את הראש וניתן לו לעבור מעלינו הוא פשוט יעבור. אז אנחנו נלחמים בו כי ככה נולדנו, להילחם במה שמאיים עלינו, אלא שלא תמיד התגובה האוטומטית הראשונה היא גם הנכונה, ובמקרה שלנו - כמו במקרה של המערבולת בים - דוקא התגובה שנראית לא הגיונית היא הנכונה והיא זו שיכולה להציל אותנו.

הרעיון הזה של כניעה הוא אותו רעיון של ההתמודדות ההפוכה מול המערבולת. האדם אומר "אם אתן למערבולת לסחוף אותי אטבע", אבל זה לא נכון, וגם אצלנו אנחנו אומרים "אם אכנע מול הגל הזה אז אפול", אבל גם זה לא נכון. אפשר להוריד את הראש מתוך הכרה בכוח ששוטף אותנו, ולצאת מכך בלי פגע.

איך עושים את זה? קודם כל מבינים שהדרך של המלחמה היא לא הדרך המתאימה כאן, ואם אנחנו רוצים לנצח - צריך לשנות כיוון. השלב השני הוא להבין שהגל הזה יעבור - אם רק ניתן לו את הזמן וננהג נכון, והוא לא יישאר לנצח. אחר כך צריך לעשות את הפעולה של הכניעה, אותה הרכנת ראש פנימית, נשימה עמוקה ושינון של "תירגע, זה יותר חזק ממך, אל תילחץ, תוותר על זה ותן לזה לעבור".

כמובן, מי שנמצא בתכנית של 12 הצעדים יודע שהכניעה היא רק הצעד הראשון, ואחר כך אנחנו צריכים להתקדם לצעדים הבאים, וזה בעיקר לבקש עזרה. להרים טלפון לחבר ולשתף, ובעיקר - לפנות לאלוקים ולבקש ממנו שיעזור לנו לעבור את הגל הזה בשלום.