לאחרונה קראתי את פירוש האור החיים הקדוש על הפסוק "וידבר ה' אל משה לאמור. דבר אלי בני ישראל ואמרת אלהם אני ה' אליקכם. כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו..." (ויקרא, יח).

למרות שאני מכיר היטב את מרבית פירושיו של אור החיים הקדוש על התורה מלימודי בישיבה, ראיתי לנכון לעיין בדברים עיון נוסף. אחרי שעיינתי עיון נוסף נאורו עיני ופשוט רקדתי משמחה.

ברשותכם אביא את תקציר הדברים.

איך מגיעים להיות מכור לתאווה ומדוע אין לנו שליטה על עצמנו בתור מכורים:

"הנה ידוע הוא כי כל מצות אשר צוה ה' לעם קדושו הם מצות שיכול האדם לעמוד בהם ויטה עצמו אל הרצון לעשותם, זולת מצות פרישת העריות הוא דבר שנפשו של אדם מחמדתן ואונסתו עליהם לעשותם, זולת בהתעצמות הרחקת ב' דברים מהאדם, והם מרחק הרגש ראות העין, ומרחק בחינת החושב, ואם ב' אלו לא יעשה אין אדם שליט ברוח זה לכלותה ממנו, כי כל שלא תהיה לו הרחקת הרגש הראות בדבר הגם שירחיק בחינת החושב לא ישלוט בעצמו לכלות ממנו הכרח החשק.

נמצאת אומר שבא' מהב' תהיה מושללת מהאדם שליטה בעצמו בדבר זה ואין צריך לומר בהצמד ב' דברים ראות וחושב הן האדם חלוש כנגד תאותו, ואין צריך לומר אם ישלח ידו ואכל מעט מן הרע הזה הנה הוא מסור ביד תאותו.

מעתה תחבולות האדם להעריך מלחמה נגד בחינה זו היא בשלילת ממנו ב' דברים ובזה תהיה נרכבת באדם תכונה לבל יתלהט אחר זה וישלוט הרצון בחפץ הטבעי והוא טעם אמרו ז''ל (ברכות לד:) במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורין יכולין לעמוד, כי הצדיקים גמורים תכונת רצונם נוצחת החפץ מבלי צורך התעצמות מה שאין כן בעלי תשובה".

מדוע בתור "מכורים" אין עלינו תביעה על עבירות שעברנו:

"ובזה נבוא אל הביאור. הנה האדון ה' צבאות נתחכם בצוותו מצוה זו ודבר נגד יצר הרע, שיאמר איך יכול אנוש טבעי למשול בתאותו אשר היא אנסתו דבר זה הוא מושלל מהדעת שיחייב ה' שמירתו לכל בהשוואה אלא לאנשים אשר יכולין לעמוד ויש כח ברצונם לשלול החפץ בזה והם אותם שלא באו לידי מבחן הראות והחושב באלו וכדומה דבר הכתוב, אבל במי שעברו בחינה הנזכר כפי הטבע אין אדם שליט ברוחו למנוע מעצמו חשק המכריחו."

אז מה הפתרון?

"ולצד שיאמר אדם כי אין מעצור ברוחו בדבר זה, לכן הקדים ה' בתחלה דברו הטוב ואמר דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם אני ה' אלהיכם. כי הן אמת במין אנושי זולת ישראל ישנו בטענה זו כי לא ימצא בכחו למנוע עוצם חשקו ממנו מה שאין כן אתם בני ישראל לצד היותי ה' אלהיכם והיא השגה אלהות בכח האלהי ינוצח כח הטבעי גשמי, כי הצורה תשלוט בחומר כשיסכים איש ישראל להתדבק בה' אלהיו ישלוט בטבעו...

ומצות ה' ברה באה על הדבר בבחינת דיבור ואמירה, דיבור לומר גזירת מלך היא דבר מלך שלטון, אמירה לשון מענה רך ולשון רוממות לצד שהם ישגם במדריגה זו לאמר עליהם אני ה' אלהיכם ליחד שמו יתברך עליהם. גם מעלה גדולה היא לשומר בריתו, והיא ההדרגה שאין למעלה ממנה לזה אמר ואמרת".

עד כאן לשונו בקיצור.

ומה שלמדתי מכאן שגרם לי ממש לרקוד משמחה זה הדברים הבאים:

1. אנו מכורים ולא שולטים בעצמנו ואין לנו סיכוי להתרפאות מהמחלה הזו בכוחות עצמינו (צעד ראשון).

2. אין עלינו שום תביעה על עבירות שעברנו כי אנו אנוסים בדבר.

3. יש פתרון, והוא ההבנה שרק הקב"ה יכול לרפאות אותנו ועלינו למסור את עצמינו אליו ולהידבק בו (צעדים שני ושלישי).

4. אנו נגיע לרפואה השלימה כשנגיע לדרגה העליונה של דבקות עליונה בקב"ה.

5. רק אחרי זה נוכל להרחיק עצמנו באופן מוחלט מהמחשבה ומהראייה בדברים האסורים שעליהם הזהירה התורה.

כמובן שהדרך לשם עוברת דרך יישום תוכנית 12 בצעדים במלואה, שאור החיים הקדוש ברוח קודשו ראה לפני כמה מאות שנים, שוב ושוב עד לרפואה השלימה.

זו השמחה, הגיל והרננה בדברים שיש לנו תקווה לריפוי מלא ואחריו לדביקות עליונה בקב"ה שאין למעלה ממנה!