בימים אלו מוקמת חברותא (ארגון) חדשה, בשם "מכורים לפורנו אנונימיים", תכנית של 12 הצעדים עבור מכורים שההתמכרות שלהם היא לפורנו על כל סוגיו. הפוסט הבא נכתב על ידי חבר ותיק שנמצא שנים ארוכות בעולם ההחלמה ובקבוצות הצעדים, וכן משמש כאחראי על הקו החם של שמור עיניך:

אתחיל דווקא מהפן האישי שלי, אני חציתי את המסך. וגם ביחס למגע החי, הרחקתי לכת מאוד. ודווקא בגלל זה אני סבור שישנו צורך אמיתי בהקמת חברותא המיועדת למי שתכני המסך הם ההתמכרות שלו. זיהיתי את הצורך הזה לפני יותר מחמש וחצי שנים.

הפער בין מכור חוצה מסך למי שלא הגיע למחוזות הללו בלט לי מיד כשהגעתי לשמור עינך. היו שטענו לי שחוצי המסך הם פשוט "מכורים כבדים" ומי שלא חצה את המסך הוא מכור יותר קל. חלקתי עליו מכל וכל. מבין אלו שלא חצו את המסך פגשתי גם בבעלי דפוס התנהלות ואישיות בעייתיים אף יותר מאלו שייצרו אינטראקציות חולות מעבר למסך. סברתי שב SA יכולים לסייע גם להם. דברתי בכל הזדמנות על מחלת "העוד" ועזרתי לכל מי שהיה מעוניין להתקדם להגיע ל SA.

לא פעם תיקנתי בשיחות אישיות מכורי מסך שטענו שהם אחרים כי הם "לא חצו מסך", ואמרתי להם "עוד לא חציתי מסך". ושגיתי. בטח באופן הגורף והנחרץ בו התבטאתי. סברתי שלהידרדרות ההכרחית של מכור יש גוון אחד - עוד ועוד שימוש שחייב להקצין בכמות ובאיכות. במהלך השנים נוכחתי לדעת שזה לא מדוייק. שימוש יכול להקצין גם בהשפעה שלו על מבנה הנפש. במקום להידרדר ולקרוס החוצה, ניתן להידרדר ולקרוס פנימה. לתוך דיכאון ובדידות. ולמי שבשל המבנה הפסיכי שלו לא ניסה לייצר קשרים בינאישיים, סביר לא פחות שההידרדרות תופנה פנימה.

לצד חברים רבים שעברו ל SA והתחברו מיד, שמעתי וראיתי חברים קרובים שניסו ופשוט לא הצליחו להתחבר למי שחצה את המסך. "זה לא אני", טענו באוזניי פעם אחר פעם. ולא, זו לא היתה הכחשה. זו היתה כנות. "ישבתי בצעד הראשון של מכור חוצה מסך, שמעתי סיפורי זוועה, המון כאב, ולא הצלחתי להתחבר. תאמין לי שניסיתי". יש לי מחלה אחרת. הקשבתי. ולאט לאט גם הפנמתי. אותי לימדו שליבת ההתמכרות היא "הריכוז העצמי" ואני לא מצאתי מכורים יותר מרוכזים מעצמם מאלו שעסוקים ביצירת קשר רגשי-נפשי-רוחני עם פיקסלים. כתבתי אז את המאמר "מכור קל מכור כבד" וקראתי למי שמוכן להרים את הכפפה להרים אותה..

זה לקח זמן. כמו כל דבר טוב, גם כאן היה צורך שהתנאים יבשילו. ונראה שבימים אלו הם אכן מבשילים. אשאיר לאחרים את הכתיבה על עצמם וההבשלה שהתרחשה אצלם, אנסה להתמקד בכתיבתי בי ובסיבות ובתנאים בגללם אני סבור שהגיעה העת.

בשנה האחרונה זכיתי לפגוש באופן יומי חברים חדשים שהתקשרו לקו החם של שמור עינך. שוחחתי עם יותר מחמש מאות מתקשרים. חלק מהם הינם מתמודדים שאין להם דבר וחצי דבר עם התמכרות, אחרים, מכורים שחצו מסך הופנו ישירות ל SA. וגם את אלו שדפוס ההתנהלות שלם הצביע על קשיים רבים או שלא היה באזורם קבוצה של שמור. בקו החם של שמור עינך נהוג לחזור לפונים אחרי תקופת זמן מסויימת. ולצד שיחות עם חברים המרוצים מ SA פגשתי רבים שפשוט לא הצליחו להתחבר.

כי נכון שיש כאלו שיכולים להכליל את עצמם בין מכורים באשר הם (בתחילת דרכי כשנזקקתי לקבוצה ולא היה בישראל משהו בשביל מכורים לתאווה, הלכתי לפני 14 שנים לקבוצות של נרקומנים ואלכוהוליסטים NA - AA במשך זמן רב והתחברתי מאוד. עד היום יש לי שם חברים קרובים), ולמרות שיש שיודעים על עצמם שההידרדרות שלהם עשויה לכוון אותם לחציית מסך, יש רבים אחרים שנמצאים במקום חולה אחר. הם זקוקים להזדהות סביב החשש מקריסה פנימה. לא לפחד מחציית המסך.

ופה אנו נכנסים לבעיה נוספת שלדעתי מחריפה עם הזמן. לאמירה "אתה בהכחשה" ביחס לתאווה שלך, "אינך כנוע - עדיין לא נכנעת", הנאמרת לחבר חדש שזה עתה פרץ לראשונה בחייו את חומות הסודיות והבדידות, יש משקל משמעותי. בטח כשהיא נאמרת על ידי חבר שנקי שנים ב SA. וכשהיא נאמרת למי שרק רוצה לצאת מהבעיות שלו, וכל כך רוצה להשתייך היא אפילו מסוכנת. אני מכיר באופן אישי כמה וכמה אנשים, לא אנקוב במספרים כי לא ניהלתי מעקב מסודר על זה, אבל מדובר בהרבה מעבר למקרה או שניים, שהגיעו שיכורים מתאוות מסך וקיבלו רעיונות לשימוש דווקא במקום המקלט שלהם..

לא פעם עמדתי נדהם מאותו אחד שכל כך חשש ממפגש עם מכורים בקבוצה, וכיום הוא עסוק בדילוג מנפילה חוצת מסך לאחרת.. וכששאלתי אותו מה קורה איתו. הוא אמר לי לתדהמתי "זה יישמע לך מטומטם, אבל ככה אני משתייך". "אני פשוט לא רואה ולא ושמע את הסבל, אני רק רוצה להתחבר" - - -.

אני ממש לא מסיר משום מכור את האחריות לשימוש, בסופו של יום הוא זה שבפועל חוצה את המסך, ולא צריך את הקבוצות בשביל לקבל רעיונות היכן ניתן להשתמש. אבל, יש מי שמוכן להתחייב שהמפגש הבלתי אמצעי של מכור בתחילת דרכו, עם דמות הנראית לו יציבה ומחלימה, אדם שקורא לו פעם אחר פעם "מכור קל" או "מכור בהכחשה", ופורט באוזניו את שלל שימושיו, לא סייע לו לקבל "אומץ" ולדרדר את מחלתו למחוזות שייתכן והוא לא היה מגיע אליהם בלי זה.

אני לא מוכן להתחייב על זה. ובכנות, אני לא יודע מה היה קורה לאותו אומלל בלי החצייה הזו, יש בהחלט סיכוי שהוא היה שוקע לתוך דיכאון עמוק או אפילו מתאבד. אני באמת לא מתיימר לדעת מה נכון לכל אחד. אני כן יודע שיש אנשים שכואבים את המצב הזה. שרוצים משהו אחר. וכשהם פונים אליי לעזרה, ואני מרגיש את הכנות שלהם, ויש לי היכולת, עליי להושיט להם יד. כי אני מאמין שהכוח העליון שם אותי בעולם כדי לעזור לילדים שלו. זה ההסכם היומי המתחדש שלי איתו - "עזור לי, ואעזור לילדיך".

ולא, אין כאן שום דבר נגד. רק בעד. בטח לא נגד SA. חיי נצלו ב SA ואני מתפלל שאהיה חבר SA עד יומי האחרון. כי אני זקוק להם ולא יכול בלעדיהם. אבל באותה המידה, אני מתכוון ללכת בעצמי לקבוצת PA וגם אזמין כל חבר SA להיות חלק מקבוצת PA, במיוחד את אלו שמצהירים על שנות ניקיון ומשתפים על מעידות קבועות בפורנו. כי אני באמת סבור שיש להתמכרות לתאווה רבדים שונים, וההתמכרות לתכני מסך מצדיקה ומצריכה התייחסות ייחודית. אני סבור הגיע הזמן והאפשרות לוותר על תמונות וסירטונים שמפריעים להתקרב עוד לאבא שבשמיים. אמן.

דבר אחרון לסיום, אני מאמין באמת שחברותא נוספת כ PA תסייע ל SA. כי כידוע "מידת חוזקה של שרשרת נמדד על פי עמידותה של החוליה החלשה שבה", אותם חברים שמגיעים נופלים, מדרדרים, ולבסוף לא שורדים מחוסר התאמה, מחלישים את השרשרת של SA. אם הם יקבלו מענה ב PA, גם SA תתחזק יותר.