חבר כותב בפורום:

יש לי פילטר חזק מאד במחשב זה שילוב של K9 עם רימון במסלול המוגן יותר באמת שבלתי ניתן לפריצה. אבל אני כל הזמן עסוק בניסיון לפרוץ אותו ובסוף גם מצליח איכשהו למצוא משהו וליפול. אני מתוסכל שהסינון לא מציל אותי.

'סוד הכניעה' מגיב:

מוכר עד כאב. לנסות להקים חומה מספיק גבוהה שלא אצליח לעבור אותה, ואז לנסות לבנות סולם יותר גבוה מהחומה שבניתי. בפעם הבאה אנסה לבנות חומה בגובה כזה שלעולם לא אצליח לבנות סולם יותר גבוה ממנה, ואז לבנות מנהרה מתחתיה. בסיבוב השלישי אשקיע את כל המאמצים בבניית חומה שאי אפשר לחפור מתחתיה, אבל אז אשקיע את כל המאמצים כדי לעשות לה חור באמצע. אז כמו שאומר השיר: כשאח נגד אח המנצח תמיד מפסיד, או בתרגום לשפה שלנו: כשאני נלחם נגד עצמי - אני תמיד מנצח (בעצם מפסיד...).

אבל למה ללכת רחוק. נניח שאני לא מצליח לפרוץ את הפילטר על המחשב שלי כי הצלחתי להערים על עצמי ולשים סיסמא שאותה אני בעצמי לא יודע. האם המצב שלי ישתפר? אממ, לא בהכרח. לפעמים התסכול מחוסר ההצלחה לנצח את עצמי גרם לי לעשות שטויות יותר גדולות מאשר הייתי עושה אם הייתי פשוט נופל. האם אני באמת צריך אינטרנט מהיר כדי להשתמש בתאווה? הרי בראש שלי מאוכסנים מאות ג'יגה של פורנו שנצברו שם במשך שנים של שימוש מטורף, ואין שום פירמוט שיכול למחוק אותם משם.

זה לא שהמסננים לא טובים ובטח לא התכוונתי שכל אחד צריך מעכשיו להשאיר את כל המחשבים שלו פתוחים, אלא שאני צריך להבין היכן נמצאת הבעיה והיכן הפיתרון, ולא לחפש את המטבע מתחת לפנס רק כי שם מואר כעת. נכון, הכי קל להאשים את החור, אבל במקרה שלי דוקא לא החור הוא הגנב אלא העכבר בעצמו. (אני לא מתייחס כעת לשאלה מה היה קורה אם היינו חיים בעולם אוטופי ומושלם בו אין שום תאווה, כיון שזה לא המצב, אז כעת כשאני מכור, לא יעזור לי לחפש אשמים, אלא לנסות לפתור את המצב).

בספר הלבן זה מתואר בערך ככה: אני יכול לאונן כשאני נמצא מול קיר לבן חלק, ועדיין זה יהיה תאווה. הענין הוא שכאשר אני עולה על מסלול ההתנגשות עם עצמי, אני לא יכול לעצור, ולא משנה אם יש לי פורנו או אין לי. זה מזכיר לי שימוש אחד כואב במיוחד כאשר אחרי שעות של נסיון כושל להשיג תאווה במחשב, יצאתי לקנות מגזין...

לצורך הענין אציין שהמחשב אצלי במשרד נעול עם מסנן (מה שאף פעם לא ממש עצר אותי בזמן השימושים שלי להגיע למחשבים אחרים וליפול). אני עושה את זה כיון שעבורי זאת פעולה של כניעה. מכיון שאני מודה שאני חסר אונים מול התאווה, אני מוכיח לעצמי במעשים שאני מוכן לשלם מחיר יקר כדי לא להגיע למקום בו אין לי כח, ואם זה אומר חוסר נוחות מול עצמי או מול עמיתים בעבודה - אני מקבל את זה בשמחה. יחד עם זה, מכיון שאני לא מבסס את הפיתרון על חסימות ומסננים, האינטרנט בסמארטפון שלי פתוח לחלוטין. בחסד אלוקים - לגמרי לא מובן מאליו, לא היתה לי אפילו פעם אחת מחשבה להשתמש בו עבור תאווה. אם הייתי חושב כך - הייתי מיד חוסם אותו, ובעת הצורך גם לא מהסס לוותר עליו ולחזור למכשיר מיושן ללא אינטרנט.