לקראת הכנס השנתי החמישי של שמור עיניך, אנו מפרסמים דברים שכתב אחד החברים אחרי הכנס השלישי:

תסתכל פה ושם מסביב לעולם, יש צרות, דאגות, החיוך נעלם. אך אל תראה רק שחור כי גם זה יעבור, והכל יסתדר כי ד' יעזור. יש תקוה אם נשיר כולנו יחד, יש אמונה חזקה מכל הפחד, לא נפול, לא נרעד, כי אנחנו לא לבד לנו יש ד' אחד. היי, אחי, בוא איתי, שים ידך בידי, אל תדאג, אל תפחד, כי נצעד יד ביד, הקדוש ברוך הוא את כולנו אוהב, עוד תראה שמחר ייגמר הכאב. (בני פרידמן)

לפני שעתיים נחתי. חזרתי מהכנס השנתי השלישי של שמור עיניך, וכשאני חושב על הדרך לתאר את החוויה, אני פשוט חותם על המילים של השיר הזה.

בהתחלה זה פחד וחושך והחיוך שנעלם, ואז יש תקווה ויש אמונה שחזקה מכל הפחד, וכאשר אנחנו הולכים ביחד אנחנו מרגישים שיש לנו אבא אוהב והכאב מתחיל להיעלם.

באופן אישי הכנס הזה (כמו הכנסים הקודמים) היה מדהים. לפגוש את החברים, לראות את התקווה, לספור את הניסים האישיים, לחבר את הפנים לניקים מהפורום ולקולות מהקבוצות הטלפוניות, לפגוש את הספונסר ואת הספונסיים, את החברים הוותיקים ואת החברים החדשים - הכל ביחד היה פסיפס מדהים.

והדבר הכי חזק בו היה התקווה. לראות שיש תקווה, והיא חזקה מכל הפחד. כן, אני יודע שבשיר זה טיפה שונה (יש אמונה חזקה מכל הפחד), אבל אצלנו התקווה היא הדבר החזק ביותר, גם יותר מכל הפחדים. כי מה שהביא כל אחד ואחד מהמשתתפים להתגבר על הפחדים של מה יהיה, ואת מי אפגוש וכן הלאה וכן הלאה זאת התקווה למשהו טוב יותר.

ובמחשבה שניה אולי לא צריך לשנות את השיר ואפשר לומר גם "יש אמונה חזקה מכל הפחד", כי האמונה שלנו בכח גדול מאיתנו שיחזיר אותנו לשפיות דעתנו היתה יותר חזקה מכל פחד אחר, והיא שהביא מאתיים מכורים להשתתף בכנס שכולו החלמה.

היו מסרים וסדנאות, היו דוברים משכמם ומעלה שנטעו בי המון עידוד וחיבור, אבל מעל הכל - היתה שם תקווה ואמונה.

ועם התקווה והאמונה האלו, אנחנו יכולים להתגבר על כל כאב ופחד.

תודה לכל מי שהיה, תודה לכל מי שאירגן, תודה לכל מי שהוא חלק מהאמונה והתקווה הזאת, אלו שהגיעו מקרוב, ואלו שהגיעו בטיסות ממדינות רחוקות, אלו שהגיעו לבד ואלו שהגיעו עם נשותיהם, תודה לכל מי שהיה שם, תודה לכם שרק בזכותכם אני יכול להישאר נקי יום אחד נקי נוסף, גם היום אחרי 1188 ימים. היום החשוב מכל - היום.