אגדה ידועה מספרת על ויכוח שהתקיים בין הרמב"ם לבין שאר רופאיו של הסולטן בעניין ריפוי עיוור מלידה. לדעת הרמב"ם הדבר היה בלתי אפשרי, אך עמיתיו סברו אחרת.

לבקשת הסולטן, הביאו הרופאים החולקים על הרמב"ם אדם עיוור מלידה בכדי לרפאו ולהוכיח בכך את צדקתם. הם הזליפו לעיניו חומרים שונים, ולפתע פתח העיוור בזעקה: "אני רואה! אני רואה!"

הרמב"ם לא איבד עשתונות, נטל מטפחת שהייתה במקום ושאל את העיוור שנרפא זה עתה: "רואה אתה? אם כן, אמור לי: מה צבעה של המטפחת שאני אוחז בידי?"

"אדום! המטפחת היא בצבע אדום!", קרא העיוור בהתלהבות. "אם אכן עיוור מלידה אתה, כיצד ידעת מהו צבע המטפחת?" שאל הרמב"ם ובכך הוכיח את צדקתו הוא.

***

מקרים של החזרת ראייה, גם לעיוורים אשר ראו בעבר, הינם נדירים ביותר בהיסטוריה הרפואית. למרבה הפלא, ברוב המקרים נעשו חייהם של העיוורים אומללים וקשים יותר מאשר בעבר.

ההסבר המרכזי שניתן לכך הוא, שבהיותם שבויים בעיוורונם דמיינו העיוורים את העולם כפי שהכירו אותו מתיאוריהם של האנשים הרואים הסובבים אותם, כעולם מושלם. המפגש עם הלכלוך, הכיעור וחוסר השלימות שהעולם מלא וגדוש מהם (כדוגמת עמוד תאורה שצבעו התקלף) הביא עליהם משבר קשה, אשר הוביל רבים מהם עד שערי מוות ורבים אחרים לדיכאון עמוק ולניסיון לשחזר את דפוסי העיוורון (כדוגמת שהות בחדר חשוך לחלוטין).

***

דוברים רבים, בקבוצות הצעדים השונות, מתייחסים להתמכרות כבעייה גנטית מולדת. מעניין לציין כי בספר הגדול, ספר היסוד של תכנית AA לגמילה מאלכוהול, אשר בעקבותיו קמו כל תכניות הצעדים האחרות, נאמר כי "אנו מאמינים שמוקדם בקריירת ההתמכרות שלנו, רובנו יכולנו להפסיק להשתמש" (עמ' 30). אם כן, אפשר לומר שאני דומה לעיוור בעל מום שראה והיה בריא בעבר.

כאשר אני מגיע לתכנית 12 הצעדים, מציעים להשיב לי את הראייה, אבל זה לא בהכרח עושה אותי יותר מאושר, בוודאי לא ברמה היומיומית. המפגש הבלתי אמצעי עם כל הלכלוך באישיות שלי, עם חיים שלמים שבהם פגעתי בעצמי ובאחרים, אינו קל כלל וכלל.

אז מה הפתרון? לחזור לעיוורון? לחזור לדפוסי ההתמכרות שלי?

רק להיום, אני רוצה להיות אדם שלם ולא בעל מום, אדם שחי חיים אמיתיים במציאות כפי שהיא ולא אדם שחי בהכחשה ומסתכל על המציאות במשקפי מציאות מדומה. רק להיום אני מוכן לשלם את מחיר הכאב שבהחלמה. אני מוכן לסבול כדי להבריא.