"להפסיק לעשן זה קל, הרי הפסקתי המון פעמים"... בבדיחה הזאת יש מוסר השכל חשוב שאומר שלהפסיק זה קל, אבל להישאר בהפסקה זה קשה. עד עכשיו רק הפסקנו, אבל כעת הגיע הזמן להישאר בהפסקה. במילים אחרות, להגיד "לא" זה לא מספיק, ואם לא נכניס גם "כן" לתוך התהליך, אז בסופו של דבר כנראה ה"לא" יהיה חלש מידי ולא יחזיק מעמד. לא ליפול זה טוב, אבל זה לא מספיק. השאלה היא מה כן.

אחד הדברים שאנחנו לומדים כאשר אנחנו מתחילים את התהליך זה שכל הפורנו והאוננות זה סוג מסוים של בריחה, או לפחות סוג של הנאה רגעית שאנחנו מחפשים, ולכן כדי להצליח להישאר בהפסקה, אנחנו צריכים למצוא תחליף לכך, משהו שייתן לנו סיפוק במקום הנפילה שעליה וויתרנו זה עתה. ניקח כדוגמה אדם שעושה דיאטה ופתאום נתקף בדחף לאכול עוגת קצפת, ברור שההתמודדות שלו תהיה יותר יעילה אם בנוסף לכך שהוא יחליט לא להיכנע לדחף, הוא גם ימצא משהו אחר שישביע אותו, כיון שאם הוא רעב אז הדחף חזק יותר ויהיה לו קשה יותר לשלוט עליו. גם אנחנו צריכים למצוא משהו שישביע את הרעב שלנו, למרות שבדרך כלל לא מדובר על רעב פיזי אלא יותר רעב לסיפוק, למימוש עצמי או לתחושה טובה.

הפורנו גורם לנו להצפה של חומר כימי במוח שנקרא דופמין, שהוא זה שגורם לנו את התחושה של ההנאה. אבל את החומר הזה אפשר לקבל מהרבה מקורות אחרים, רובם מקורות טובים ובריאים. למשל כשאנחנו אוכלים משהו מתוק משתחרר הדופמין ואפילו כשאנחנו יוצאים לריצה הוא משתחרר במוח שלנו. למעשה כל דבר שגורם לנו הרגשה טובה, זה אומר שכעת השתחרר במוח שלנו דופמין. כעת המטרה שלנו היא למצוא תחליף חיובי שיפצה אותנו במקום מה שרצינו לקבל מהצפייה בפורנו והאוננות. כן, הכוונה היא לכל דבר שיכול לגרום לנו הרגשה טובה, וזה כולל אפילו לאכול שוקולד או לצאת לגלידה. כמובן שעדיף למצוא תחליף שהוא גם בריא מבחינה גופנית, אבל עדיף לקבל את התחושה של הנאה באמצעות שתי קוביות שוקולד מאשר באמצעות שעתיים של צפייה בפורנו…

רבים מאיתנו יודעים את ההשפעות החיוביות שיש לפעילות גופנית עלינו, וכעת הזמן להשתמש בזה, וכמו כן חשוב שתהיה לנו רשימה מוכנה רשימה של תחביבים או פעולות שאנחנו רוצים לעשות בזמנים של שעמום. מה שחשוב זה פחות סוג הפעילות (החל משוקולד וכלה בלימוד מעמיק), מה שחשוב יותר זה שבאמת נעשה פעולות. כל הידיעה על כמה שאנחנו לא רוצים ליפול וכל הידיעה על כמה חשוב שנעשה משהו חיובי, לא יעזרו לנו כעת, בזמן שאנחנו צריכים לפעול.

ברגעים האלו, ייתכן שנגלה שיש בתוכנו התנגדות פנימית לעשות פעולות. אנחנו מרגישים מותשים ואולי גם קצת מבולבלים, ואין לנו כל כך חשק להזיז את עצמנו ולצאת לריצה או לשיעור או לכל פעילות אחרת. אבל בדיוק כפי שבבוקר אנחנו מעדיפים להמשיך לישון ובכל זאת קמים לעבודה, כך גם עכשיו למרות שאנחנו מעדיפים לא לעשות כלום, אנחנו זזים ומתחילים בפעולה. אנחנו לא מוותרים לעצמינו אלא עושים את הצעד המתבקש שאחריו נרגיש כל כך הרבה יותר טוב.