כמה אסירויות תודה יש לי בחיים שלי, והאסירות תודה הגדולה מכולם זה שאני חי רק להיום עם תחושה חזקה מאוד של אסירותודה לאבא אוהב שהוציא אותי מעבדות לחירות, ונותן לי כל יום מחדש המון מתנות טובות.

בימים העמוסים האלו של ערב פסח, אני נזכר איך שנה שעברה הייתי מסיים יום עבודה מפרך, ומתיישב על המחשב עד 3 בלילה, לא, לא עם שטויות, הייתי נכנס שוב ושוב לפורום, כותב, קורא, חופר, מתרגש, חזרתי לחיים.

אשתי שאלה אותי אז, מה אתה עושה עם המחשב, זה הפחיד אותה, היה לה ניסיון מר... ואני רק אמרתי לה שאני הפעם עושה משהו טוב, כשיגיע הזמן אספר לך.

והשנה, אשתי יודעת כבר הכל, טוב לנו ביחד, אנחנו מנקים ביחד, מדברים, צוחקים, נהנים, בדיוק אתמול היא אמרה לי שאחרי הכנס יותר מתמיד היא מחוברת אליי ולמקום שלי, כשהיא ראתה אותי ביחד עם החברים, היא ראתה כמה טוב לי וכמה אני טבעי ומחובר...

אילו פי מלא שירה... ויוציאני ה' משם ביד אוהבת ובזרוע מחבקת. אוהב אותך אבא, מאוד.