נניח שהיינו מקבלים משימה, לגרום לכמה שיותר אנשים לפתח הרגל של צפייה בפורנו, מה היינו עושים? האמת שזה לא כל כך מסובך ואפשר לעשות את זה די בקלות בשלושה שלבים: א. לגרום לפורנו להיות זמין לכולם בכל זמן בצורה הכי נוחה ואנונימית. ב. להעביר את המסר שזה נורמלי לגמרי לצפות בפורנו. ג. לגרום לאנשים להשקיע כמה שפחות בקשרים בין אישיים עמוקים ומספקים. העניין הוא כמובן שבלי שאף אחד קיבל משימה כזאת, זה בדיוק העולם בו אנחנו חיים, ולכן ממש לא פלא שכל כך הרבה אנשים מתמודדים עם הקושי הזה ולא מצליחים להפסיק את ההרגל. אם נקבל משימה הפוכה שבה עלינו לגרום לאנשים - או לעצמנו - להפסיק את ההרגל של הצפייה בפורנו, עלינו להתמודד עם שלושת השלבים שגרמו לנו לפתח את ההרגל הזה, ונתחיל כמובן מהשלב הראשון: להפסיק את הזמינות של התכנים הפורנוגרפיים שאנחנו מוקפים בהם כל הזמן.

קל להתפתות ולומר לעצמנו שאנחנו צריכים להיות חזקים ובעלי חוט שדרה, ולא להסתמך על עזרה חיצונית ופתרונות טכניים. יש אנשים שטוענים שמי שבאמת לא רוצה לצפות בפורנו, מן הראוי שהרצון הזה יתבטא בכך שהוא יתגבר על הפיתוי ופשוט יעצור את עצמו. קל להגיד… במציאות, כאשר כל הסביבה שלנו מלאה באפשרויות לצפות, זה הופך את המשימה לכמעט בלתי אפשרית. זה כמו לומר שאלכוהוליסט ינסה להפסיק לשתות אלכוהול בזמן שהוא ממשיך לעבוד בחנות לממכר משקאות חריפים.

נכון שאי אפשר לשנות את העולם כולו, ולא נוכל לשלוט בכל מה שאנחנו רואים ושומעים ומה שמתרחש מסביבנו, אבל אנחנו כן יכולים לעשות מאמץ לדאוג לכך שהסביבה הקרובה שלנו תהיה מוגנת, גם אם המחיר של זה הוא הגבלה מסוימת של חופש התנועה שלנו. כמו שכאשר אנחנו חוגרים חגורת בטיחות ברכב זה מגביל אותנו אבל אנחנו מבינים שזה נחוץ כי זה שומר לנו על החיים, כך גם כאשר מדובר על דרכים לשמור עלינו מבחינה נפשית, זה אמנם מגביל אבל אנחנו מוכנים לשלם את המחיר הזה כי הוא נמוך לעומת מה שאנחנו מרוויחים מכך. בנוסף, כפי שהתרגלנו לחגורת בטיחות, כך לבסוף מתרגלים גם לצעדים שעלינו לעשות כדי לאבטח את עצמנו על מנת לא להגיע לפורנו.

ניקח כדוגמה את הסמארטפון שלנו. היום מכשיר חכם זה חלק מהחיים ולרובנו זה כמעט בלתי אפשרי לוותר עליו, אבל מצד שני כשיש לנו בכיס חיבור זמין וישיר אל עולם הפורנו, מה ימנע מאיתנו לעשות את זה? אז השאלה היא מהו המחיר שאנחנו מוכנים לשלם כדי שלא להיות במצב סיכון הזה 24 שעות ביממה. כמובן, לא כולם יכולים להפסיק להשתמש במכשיר, אבל כולנו יכולים להגביל את אפשרויות השימוש בו, גם אם זה כרוך באי נוחות מסוימת. זה נכון לגבי הסמארטפון, זה נכון לגבי המחשב וזה נכון גם לגבי ערוצים אחרים שדרכם אנחנו מגיעים לבסוף אל הנפילה. אצל אחד זה סרטים, אצל אחר זה ספרים ואצל השלישי זה בכלל מוזיקה. האלכוהוליסטים קוראים לזה "להיפטר מהבקבוקים", והכוונה היא לכך שכאשר האלכהוליסט רוצה להיגמל, בדרך כלל הוא מוכן שומר לעצמו בקבוקים במחבוא לרגע שבו הוא יחליט לחזור לשתייה, אבל מגיע רגע שבו הוא מבין שאי אפשר להמשיך בגמילה אם יש לו בקבוקים סביבו, כי ברגע שהפיתוי חזק מידי - הוא פשוט חוזר לשתות. גם אנחנו צריכים להיפטר מהבקבוקים שלנו, כי כמה שזה פחות זמין ונגיש - כך יש לנו סיכוי גדול יותר להצליח.

לא תמיד מדובר דווקא על חסימה של האינטרנט והתקנת סינון, לפעמים זה בלתי אפשרי או לא נחוץ, ואפשר למשל להעביר את המחשב למקום מרכזי בבית, להחליט על שעות מסוימות שרק בהן נשתמש במחשב, או להתקין תוכנת דיווח לאדם אחר שמצד אחד לא תגביל את האינטרנט ומצד שני תחייב אותנו לוותר על הפורנו. אף אחת מהדרכים הללו לא בהכרח קלה, אבל ההשקעה הזאת תמיד תמיד משתלמת.