כוח הרצון כשמו כן הוא - כוח, ובדיוק כפי שהכוח של היד מתחזקת על ידי אימון, כך כוח הרצון מתחזק על ידי אימון. כשאדם רוצה להיות מסוגל להרים משקל כבד, הוא מתאמן באופן קבוע בהרמת משקולות, כשהוא מתחיל במשקל נמוך, ובמשך הזמן הוא יכול להגדיל את המשקל עוד ועוד. השרירים בגופנו מתחזקים ככל שמשתמשים בהם יותר, ולעומת זאת כאשר מפסיקים להשתמש בהם הם מתנוונים ונהרסים. במבט ראשון זה נראה הפוך מההיגיון כיון שהיינו חושבים שככל שננוח יותר כך נוכל לאגור יותר כוח, וככל שנתאמץ יותר כך נהיה חלשים יותר, אבל המציאות היא הפוכה: ככל שאנחנו עוברים יותר קשיים, כך אנחנו מתחזקים, וככל שאנחנו לא מתאמצים - כך אנחנו נחלשים.

המטרה שלנו היא לעמוד בניסיון בהצלחה בזמן אמת, כאשר מגיע הגל של הרצון ליפול. הדרך לכך עוברת דרך אימון שמתקיים בצורה קבועה, כך שלאט לאט כוח הרצון שלנו מתחזק ומתחזק, בדיוק כמו השריר שמתחזק בהרמת משקולות. איך מאמנים את כוח הרצון? על ידי זה שאנחנו מצליחים להפעיל אותו במקום שקשה להפעיל אותו, לא בגלל שאנחנו חייבים אלא רק כיון שככה אנחנו רוצים. אימון של כוח הרצון כמו כל אימון אחר מתחיל בקטן, וככל שהכוח מתחזק, כך אפשר לעבור לאימון קשה יותר.

כדי שנוכל להגיד "לא" למשיכה שלנו לפורנו, אנחנו צריכים להתרגל להגיד "לא" למשיכה לדברים אחרים, גם אם הם מותרים לגמרי. כאשר אנחנו מרגילים את עצמנו לא לעשות את מה שאנחנו רוצים, אנחנו מתאמנים לקראת ההתמודדות בה נצליח לא לעשות את מה שאנחנו רוצים - דהיינו לא לצפות בפורנו.

לכן, אנחנו צריכים למצוא במשך היום כל מיני דברים קטנים שהם מותרים לגמרי, אבל אנחנו בכל זאת מוותרים עליהם. למשל אם אנחנו רוצים לאכול אבל מתאפקים ומחליטים לאכול רק עוד כמה דקות, אם אנחנו רוצים לשכב על הספה ולקרוא ובמקום זה אנחנו קמים לשטוף כלים, וכמובן אם אנחנו רוצים לישון ובמקום זה קמים והולכים לשיעור תורה או אם אנחנו רוצים להשתתף בשיחת רכילות עסיסית ומחליטים לפרוש. יכולות להיות לזה אלף אפשרויות, העיקר הוא לעשות את ההפך ממה שאנחנו רוצים. בהתחלה זה קשה ואנחנו צריכים להכריח את עצמנו לעשות את ההפך מהרצון שלנו, כפי שקשה בהתחלה להרים משקולות למי שלא מאומן בכך וזה גורם לכל השרירים לכאוב. אבל עם הזמן כוח הרצון שלנו מתחזק ואנחנו מתחילים להרגיש שאנחנו יכולים לומר "לא" לעצמנו, גם אם אנחנו מאוד רוצים.

בשפת הקבלה זה נקרא "אתכפיא", על פי דברי הזוהר הקדוש שכותב שכאשר אדם כופה את עצמו נגד רצונו, הוא גורם נחת רוח לקב"ה. בגמרא נאמר שהחכמים היו אוכלים מאוחר יותר מאנשים רגילים, למרות שהם היו לומדים גם לפני התפילה וגם אחריה, ואם כן לשם מה היו דוחים את הארוחה? ההסבר לכך הוא שהם היו עושים את זה רק כדי לנצח את היצר, אפילו כשהוא רוצה דברים מותרים. אם אנחנו מתרגלים לעשות כל מה שהיצר רוצה בדברים המותרים, יהיה לנו קשה מאוד לעצור אותו כאשר הוא רוצה דברים אסורים. לכן אנחנו מתרגלים ומתאמנים לא לעשות את מה שאנחנו רוצים, אפילו כשזה מותר, כדי שכאשר יגיע רגע האמת והרצון ליפול בדבר אסור יגיע, נהיה מאומנים וכוח הרצון שלנו יהיה חזק מספיק כדי לעמוד בכך.

רז"ל אמרו "אדם מקדש עצמו מעט מלמטה, מקדשין אותו הרבה מלמעלה". כאשר אנחנו מתחילים לקדש עצמנו בדברים הקטנים, הקב"ה עוזר לנו בדברים הגדולים. הדרך להצליח בהתמודדות היא לא להמתין לקושי הגדול, אלא דווקא דרך ההצלחות הקטנות בהתמודדויות שבדרך. כל פעם שבה אנחנו לא מדברים לשון הרע, שבה אנחנו הולכים לשיעור למרות שלא בא לנו, שאנחנו לא אוכלים משהו רק כי אנחנו רוצים, אלו הם הפעולות שמחזקות את כוח הרצון שלנו. זהו החדר כושר שבו אנחנו בונים את מסת השריר הדרושה כדי להצליח בהתמודדות הגדולה.