כנגד ארבעה מחלימים דיברה ההחלמה: אחד 'חולה', אחד 'חוטא', אחד 'מה אני, מי אני, מה, מי, למה', ואחד שאינו יודע שהוא בבעיה. אני מתחבר לפירוש של רבותינו על ההגדה, שאומר שארבעת הבנים נמצאים כולם בי - בזמנים שונים.

גם בהחלמה שלי: יש לי זמנים של קשר עם החלק החולה שבי - תחושה ברורה שאני מכור, זמנים של תחושה שאני חוטא ללא תקנה - תחושה שאני סתם 'עובד' על עצמי,  זמנים של בלבול וייאוש מזדחל - תחושה שנגמר הכוח. להכול. ויאללה בלגן... וזמנים של סתם - עובד על אוטומט בלי להרגיש או לצפות לכלום.

הנחמה שלי היא שכמו שכתוב בהגדה - כנגד כל הארבעה דיברה תורה. אפילו כלפי הרשע. וכשיש דיבור עם מישהוא יש קשר, יש תקשורת, ולכן יש תקווה לשינוי, גם כשהדיבור הוא בסגנון - 'תן לו בשיניים'... הכוונה היא בסופו של דבר לקרב, ולא להרחיק. כי בשביל להרחיק, הדרך הכי טובה ויעילה היא פשוט לנתק מגע, הריחוק יגיע כבר לבד, מעצמו.

"ההיפך מאהבה אינו שנאה, הוא אדישות. ההיפך מאמנות אינו כיעור, הוא אדישות. ההיפך מאמונה אינו כפירה, הוא אדישות. וההיפך מחיים אינו מוות, הוא אדישות." - אלי ויזל.

שאזכה להמשיך להתחבר, ולתקשר עם אבא אוהב שלי, גם כחולה, גם כחוטא, גם כמבולבל, וגם כשסתם.

שיהיה חג מחובר לכולנו, בכל מצב צבירה שהוא.