יש ביקורת ידועה על עולם הטיפול הפסיכולוגי הנקראת "תסמונת Yavis", שזה ראשי תיבות של Young, Attractive, Verbal, Intelligent, and Successful (צעיר, אטרקטיבי, רהוט דיבור, אינטליגנטי ומוצלח). לפי דברי הביקורת, טיפול פסיכולוגי עוזר לאלו שצריכים אותו הכי פחות, אנשים שהם ממילא מוצלחים, צעירים, נראים טוב, אינטלגינטיים ויודעים לדבר היטב, ואילו לאנשים שנתוני הפתיחה שלהם פחות טובים, הטיפול פחות מצליח (ביסודה הביקורת היא כלפי המטפלים שבאופן בלתי מודע מעדיפים להשקיע במוצלחים במקום באלו שצריכים עזרה יותר).

זכיתי להעביר סדנא בכנס השנתי שלנו, תחת הכותרת "הגעתי לתוכנית ואני לא מצליח - מה עושים?". היו שם חברים יקרים שנמצאים בתכנית אבל פשוט לא מצליחים להישאר נקיים. חלקם אגב התאימו היטב לתסמונת Yavis, חלקם הצליחו להיות נקיים תקופות יפות מאוד אבל באיזה שהוא שלב הם נפלו, וכעת הם מתקשים לעלות על הדרך שוב.

אחד הנושאים שעלה בסדנא היה ההרגשה שבתכנית ישנה חשיבות מוגזמת לספירת ימי הנקיון, ופחות חשיבות לנושא של התקדמות, ואולי באמת כדאי לכולנו, גם מי שקיבל את המתנה של נקיון רצוף, וגם מי שההחלמה שלו שונה, לחזור לבסיס ולשאול את עצמו את השאלה הפשוטה: למה אנחנו כאן?

אף אחד לא הגיע לכאן עם מטרה "להיות נקי X ימים". הגענו כי סבלנו ואנחנו רוצים להפסיק לסבול, נקודה. ספירת ימים היא כלי שעוזר הרבה פעמים, אבל היא רק כלי - לא מטרה בפני עצמה. אבל אם אנחנו שוכחים את זה ומתבלבלים בין נקודות ציון בדרך לבין תחנת היעד הסופית, אנחנו בבעיה.

ניקח כדוגמא שני חברים, ונראה מדוע ספירת הימים יכולה לפעול לרעתנו, אם אנחנו משתמשים בה בצורה שגויה. חבר אחד הגיע לתכנית לפני שלוש שנים ואחרי שנתיים וחצי נקיות הוא נפל פעם אחת אך מיד הצליח לקום והוא נקי מאז חצי שנה נוספת. אם נשאל אותו כמה זמן הוא נקי, הוא יאמר "חצי שנה", אבל האם זאת התמונה המלאה? הרי מתוך בערך אלף ימים, הוא היה נקי 99.9 אחוז. או חבר אחר שנמצא בתכנית חצי שנה ובמהלכה נפל ארבע פעמים והוא מרגיש שאין לו סיכוי כי הוא לא הצליח להיות נקי יותר מחודשיים. אבל זה נכון אם מסתכלים רק על הספירה, ולעומת זאת אם מסתכלים על התמונה הרחבה, רואים שהוא התקדם, החיים שלו טובים יותר, ורוב הזמן הוא נקי, מתוך שאיפה להיות נקי יותר.

ישנה אמרה ידועה לפיה ישנם שלושה סוגי שקרים – שקרים, שקרים ארורים וסטטיסטיקה. עם המספרים אפשר לשחק, והם לא מה שחשוב. מה שחשוב זה האם אני מתקרב ליעד שאותו הצבתי לעצמי, היעד של חיים טובים יותר ובלי כאב וסבל? אם היום אני יותר קרוב לשם ממה שהייתי אתמול - אזי אני בדרך הנכונה. אם לא - אני צריך לחשב מסלול מחדש. אם ספירת הימים עוזרת לי להתקדם לכיוון היעד - מה טוב, אבל אם ספירת הימים מבלבלת אותי ואני שוכח מה היעד, אז כדאי שאפסיק לספור ימים.