לפני כמה שבועות שמעתי סוג של 'גראמען' (דרשה עם ניגון) מ'ר' מיילך' (בידרמן) שהרעיון שבו ממש ממש קנה אותי, והוא הפך לסוג של סלנג ביני לבין אשתי.

וכך היה מעשה, הגיע יהודי מדוכא בייסורים ומוקף עם חבילי חבילין של צרות לרבי ר' שלומקה מזוויעהל זי"ע ושאלתו בפיו, כתוב בגמ' על הפסוק חסד אשירה משפט אשירה שיהודי חייב לשיר ולהלל את הקב"ה אפילו כשהוא מדוכא בייסורים, מדוע אני שכולי שרוי בסבל צריך להודות ולהלל ואילו חברי שאין להם צרות, להם הגמ' לא מצווה לשמוח ולהודות, למה רק אני חייב...

ענה לו ר' שלומקה, אמשול לך משל, כאשר שנורר דופק על דלת העשיר ומבקש ממנו צדקה, אם העשיר מבקש ממנו 5 ש"ח עודף, הוא יודע שהוא הולך לקבל ממנו נדבה של 10 ש"ח, כשהעשיר מבקש ממנו 50 ש"ח הוא מבין שהוא הולך לקבל 100 ש"ח, וכשהעשיר מבקש ממנו 50 דולר אז הוא ממש מתחיל לרקוד משמחה, הוא מבין שהוא הולך לקבל 100 דולר...

דרכו של הטוב להיטיב, הקב"ה כולו טוב והוא רוצה להשפיע עלינו רק טוב וחסד, כשאתה מרגיש שאתה סובל, זה העודף שאתה צריך להחזיר עבור המתנות הגדולות שמוכנות לך.

לאחרונה יותר ויותר אני שם לב שאם אני מוכן לוותר על הרצונות שלי ועל התכנונים שלי, ולנסות להקשיב ולהיכנע לתכנית של אלוקים, אני יכול להבחין שגם דברים קשים הם העודף עבור מתנה גדולה שמחכה לי בהמשך.

לפני תקופה לאשתי הייתה בעיה רפואית שמאוד הגבילה אותי מבחינה טכנית, (הייתי גם אבא וגם אמא) וגם גרמה שנהיה אסורים לתקופה מאוד ארוכה, ובהתחלה מאוד היה לי קשה לקבל את זה, אבל כשהסכמתי לוותר על הרצונות שלי, יכולתי לראות כמה מתנות טובות קיבלתי בזכות התקופה הזו, איך בזכות זה למדתי להיות בנתינה ללא שום תמורה, למדתי להתקרב לאשתי מבלי להתקרב פיזית, להיות נוכח, לקחת אחריות ועוד כהנה וכהנה.

כשהבעיה הזו התגלתה אצל אשתי, השאלה הראשונה שהיא שאלה אותי הייתה, 'על מה זה העודף הזה...'.