עד שהגעתי לתכנית, נראה לי שמעולם לא השתמשתי במילה שלווה. זה מוזר כי זה כנראה הדבר שהכי חיפשתי במשך כל ימי חיי, אבל ביחד עם זה כנראה שאף פעם לא עלתה המילה הזאת על דל שפתיי. חיפשתי משהו בלי לדעת מה אני מחפש.

היום השתתפתי בקבוצה חיה השבועית במקום מגוריי, וזאת היתה קבוצת נושא, כאשר הנושא הנבחר היה שלווה. היום שיתופים מדהימים, ולחלק מהם התחברתי מאוד. בעיקר אהבתי דברים של חבר וותיק ובעל נקיות ומפוכחות מינית שניכרת מיד לעין. אשתדל להביא חלק מהדברים.

אז מה זה שלווה? אף פעם לא היה לי מושג. כשהגעתי לתכנית לימדו אותי את תפילת השלווה, ושם נאמר לי מיד שאני צריך שלווה כדי "לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם". איזה דברים אין ביכולתי לשנותם? למשל את העבר. למשל אנשים אחרים. כן, אני לא יכול לשנות את העבר ולא משנה כמה חזק אתאמץ. אני גם לא יכול לשנות אנשים אחרים, לא משנה כמה אשקיע בכך וכמה אנסה לשלוט בחייהם. מה שאני כן יכול לשנות זה את ההווה ואת עצמי, ובכך עליי להתרכז.

כמה ניסיתי לשנות את העבר... בלי סוף, אבל זה אף פעם לא הלך. העבר סירב בתוקף להשתנות. אבל לא הבנתי את זה ונותרתי חסר שלווה. הפריע לי מה שהיה וכך גם הפריעו לי מעשים של אנשים אחרים. לא הבנתי שלא אוכל לקבל שלווה עד שלא אקבל את האדם הזה, המקום הזה הדבר או המצב בדיוק כפי שהם.

אני גם לא יכול לשנות את ההיסטוריה של ההתמכרות שלי (היום אני גם לא רוצה, אבל גם כאשר רציתי זה לא הלך).

מה אני כן יכול לעשות בנוגע לעבר? אני יכול לנסות לקחת ממנו נסיון, תקווה וכח - תלוי בנסיבות. העבר יכול להיות עבורי מקור עצום של נסיון לפיו אפעל בהווה, כמו גם מצבור כח ותקווה, אבל העבר יישאר עבר ולעולם לא אוכל לשנות אותו. אם רק אשתמש בו נכון - לא ארצה לשנות אותו, לא את החלקים הנעימים ולא את החלקים הפחות נעימים. הם שם עבורי כדי שאוכל לנהוג טוב יותר כעת, בהווה.

שמעתי גם תפילת השלווה בגירסא טיפה שונה:

אלי,
תן בי את השלווה לקבל את האנשים שאני לא מסוגל לסבול
אומץ לשנות את האדם היחיד שאני מסוגל לסבול
ואת התבונה להבין שהאדם הזה - הוא אני.