האמת שהנושא הזה ממש לא הטריד אותי במשך רוב הזמן מאז שהגעתי לתכנית, וכשראיתי חברים שמתחבטים בו לא כל כך התחברתי אל זה, אבל לאחרונה זה עלה אצלי וגם יצא לי לקרוא על זה קצת בספרות של תכנית הצעדים ונראה לי שיהיה לתועלת לכתוב בנושא.

הדבר הכי מפליא שגיליתי במהלך הקריאה על החלומות הוא שלא רק שיש הבדל בין יבש לבין נקי (כפי שכבר היה על כך דיון בפורום ונכתב בפוסטים רבים), אלא שאפילו נקי (או מפוכח) זה לא אומר "בריא". אני יכול להיות נקי לחלוטין שלא מסתכל על תאווה, לא לוגם תאווה (לא דרך העיניים ולא בתוך הראש), ואני עושה את זה מהסיבות הנכונות ולא רק מכריח את עצמי, אבל עדיין אני פועל בדפוסים של אדם חולה.

בסוף הספר הלבן ישנם 18 שיטות ודרכים להתגבר על האובססיה ואחת מהם עוסקת בנושא הזה של חלומות אירוטיים. נכתב שם שלעתים ניתן בכוח הרצון לא להתאוות, אבל זה לא נעשה מתוך כניעה ולכן זה נשאר בתוך הראש, ואז בלילה, בזמן שאין לנו כל כך שליטה על עצמנו - התאווה שולטת ופועלת כרצונה.

באופן אישי הרגשתי את זה על עצמי ואני מתחבר לכך מאוד. בחודשים הראשונים בתכנית טענתי שזה טבעי לחלוטין שיש חלומות כאלו בלילה וזה אפילו הוכחה לכך שאני נקי (בזמן השימוש בתאווה לא היו לי מקרים כאלו). אבל כאשר עבר הזמן ראיתי שיש קשר ישיר בין החלומות האלו לבין הדרך בה התמודדתי עם התאווה באותו זמן. פתאום היו לי חלומות לילה אחרי לילה שזה דבר מאוד לא מסתבר, והבנתי שזה מגיע בגלל דברים לא פתורים בתוך הראש שלי. לעומת זאת בזמנים בהם נכנעתי באמת (לא סתם ימים שהייתי עסוק ולא היה לי זמן לתאווה אלא כניעה אמיתית ומסירת התאווה לאלוקים), לא היו לי חלומות שכאלו.

דבר מעניין הוא שהחלומות האלו הם מוחשיים בצורה מדהימה. מתוך החלום אני מנהל את כל הדו שיח עם עצמי על איך ארגיש אחרי הנפילה ואני אפילו טוען שלא כדאי להרוס כך וכך ימים נקיים וזוכר בדיוק איפה אני אוחז, אבל בסוף "נופל", וכן עוד פרטים מאוד מוחשיים שלא רגילים בחלומות סתם.

אז מה עושים עם החלומות האלו? אם הבנתי נכון את מה שכתוב בספר הלבן אז צריך להיכנע גם על הלילה ולבקש מאלוקים לפני השניה שישלוט גם בתת מודע שלי. אני מוסר לו את כל חיי ולא רק את מה שנראה שהוא בשליטתי.

ויחד עם זה נראה לי שאסור לעשות ענין גדול מהחלומות האלו, ובודאי שלא לייסר את עצמי עליהם כיון שהדאגה והחרטה יובילו אותי לנפילה יותר מהר מאשר החלום יוביל אותי לשם. זה כן תמרור אזהרה לטעום מתחושת הכישלון של הנפילה ותזכורת שאני צריך להכפיל את המאמצים הרוחניים שלי ואת הכניעה על התאווה בכל פעם ועל כל מבט.