בקורסים לנהיגה מתקדמת מלמדים מה לעשות כאשר אדם נוסע ברכב ובאמצע הפניה הרכב מתחיל להחליק, האינסטינקט שלנו הוא לסובב את ההגה לכיוון ההחלקה, ולבהות בתהום ההולך ומתקרב בבעתה, בעוד הדרך הנכונה לצאת מכזה מצב היא לסובב את ההגה עד הסוף בנעילה נגדית לכיוון שאליו רצינו להגיע, וללחוץ על דוושת הגז בכל בכח, מה שיקרה זה שהגלגלים יתחילו לפרפר קצת ברגעים הראשונים, אך לאט לאט הם יקבלו חזרה את האחיזה בקרקע והרכב ימשיך לכיוון שאליו ההגה פונה.

שמעתי את הדוגמה הזאת מקואצ'רים ידועים, ולעניות דעתי זה יכול לעזור לנו גם בהחלמה: כאשר אנחנו מעוניינים לשנות הרגל בעייתי שלנו, אנחנו בדר"כ כל הזמן חושבים על הבעיה, וממשיכים להתחפר בה עוד יותר, מה שצריך לעשות זה לשנות את המחשבות הללו, ולהתחיל לחשוב על הפיתרון ולעשות מעשים שקשורים לפיתרון, וכך יוצאים לאט לאט מההחלקה האישית שלנו לעבר התהום.

למשל בתחום האכילה: במקום לחשוב כל היום "אני חייב להפסיק לאכול עוגות קצפת" (מה שגורם לי לאכול עוד יותר עוגות קצפת, משום מה ככה המוח שלנו עובד, הוא לוקח אותנו אל עבר מושא המחשבה, ומתעלם ממילים כמו אסור/רע/להפסיק, כלומר הוא שומע אותנו חושבים על "עוגה" אז הוא מביא לנו עוד רצון לאכול עוגה), אני צריך לשבת עם עצמי ולחשוב אילו פעולות אוכל לבצע על מנת להיות בריא יותר, לרשום לי על דף כמה משפטים שמבטאים אותם, ולומר את המשפטים הללו כל יום עד שהמחשבות שלי לאט לאט ישתנו לכיוון המעשים הללו.

למשל: "אני חייב לשתות כל יום 2 ליטר מים", "אני צריך להכין לי כל בוקר ירקות חתוכים", "עלי לעשות חצי שעה הליכה כל ערב", וכדומה.

יש כאלה שטוענים שזה פועל כבר בשלב המחשבה. למשל אדם שמעוניין לצאת מהמינוס שלו בחשבון הבנק, במקום לחשוב כל היום - "אני חייב לצאת מהמינוס", הוא צריך לחשוב בכיוון הפיתרון - "אני רוצה לחיות בשפע כלכלי".

כמובן שהנחת היסוד היא שהסיעתא היא משמייא ולא משום מקור אחר, וכבר אמרו חכמינו ז"ל "חשוב טוב יהיה טוב".

למרות שבשביל החלמתנו צריך יותר מאשר תרגילים מחשבתיים ויש צורך גם בפעולות מעשיות, עדיין נראה לי שיש הרבה מאד תועלת בכוונון המחשבות לכיוון הפתרון וההחלמה, משהוא בבחינת: "נענה רבי עקיבא ואמר: תלמוד גדול. נענו כולם ואמרו: תלמוד גדול, שהתלמוד מביא לידי מעשה" (קידושין מ ב).

שאזכה 'רק להיום' למחשבות מחלימות שיביאו אותי לעשות מעשי החלמה. אמן.