למדתי טיפול מפסיכולוג מומחה בתחום ההתמכרות למין ואני מרגיש צורך לשתף את הגולשים בכך.

כמובן שהידיעה לבד לא מספיקה וצריכים הרבה תרגול (כמובן שעדיף שיהיה תרגול "יבש" ולא ח"ו במקרה של נסיון).

לפי השיטה ישנם חמישה שלבים שכל אחד מאיתנו עובר בדרכו אל הנפילה. לא משנה כעת סוג הנפילה. כמובן שלא כל בני האדם בנויים באותו אופן, יש כאלו ששלב מסויים הוא ארוך ואצל השני הוא קצר ויש הפוך, אבל בגדול כל אחד יכול למצוא את עצמו בכל אחד מהשלבים. ה' עזר ובכל שלב ישנו גלגל הצלה מיוחד שיכול לגרום לנו לצאת החוצה, גם במצב שזה נראה שאנחנו סגורים על נפילה ואין סיכוי לעצירת ההדרדרות במדרון החלק.

נתחיל מהשלבים עצמם ואז נראה מה הם "נקודות היציאה" החוצה מהנפילה.

1. החלטה שלכאורה איננה חשובה ניקח לדוגמא שעת ערב, אני יוצא מהמשרד וחושב באיזו דרך לנסוע הביתה. האם דרך הכביש המהיר או דרך רחובות העיר עצמה. יש מעלות וחסרונות לכל אחת מהדרכים אבל שום דבר לא קשור כעת לתאווה ואין לי בראש עדיפות לאחת מהם וככה אני בוחר בנסיעה דרך העיר עצמה. באמצע הדרך יש תאונה ואני תקוע בפקק ומתחיל להתעצבן, בדיוק מתקשר מישהו ומבטל עיסקה ואז אני כבר לגמרי מבואס.

לכאורה ההחלטה לנסוע בכביש מסויים לא היתה חשובה בכלל, אבל כעת כשאני במצב הדפוק הזה, אני נזכר שממשך בהמשך הכביש יש מועדון בעייתי.

2. מצב מסוכן כעת אני נמצא במצב מסוכן כיון שאני כבר די מבואס ומחפש דרך "לפצות את עצמי" ואני גם די קרוב לנפילה מבחינה מעשית. (כמובן ש"מצב מסוכן" יכול להיות בהרבה מצבים אחרים. למשל: אני לבד במשרד, כולם עזבו, היתה לי שיחה קשה עם הבוס ואני גם משועמם... וכן הלאה).

3. פקיעה אני מתחיל את השלב בו אני מתכנן לאן בדיוק ללכת, מה בדיוק לעשות. טוב, אני אתקשר לאשתי לספר שיש פקק נוראי, אעצור בבנק להוציא כסף ושאר המחשבות של הנפילה עצמה והתכנונים איך ומה בדיוק. זה עדיין לא שלב שעשיתי שום דבר בפועל, עוד לא שיניתי את מסלול הנסיעה אבל בראש אני כבר נמצא בפנים והרמתי ידיים בפני התאווה. אני מרגיש שאני חייב לעשות את זה.

4. האשם מהמלחמה בהתנזרות שלב זה נקרא "כסא היצר הרע", עליו הוא יושב ומחכה לי. אני מתחיל להתייסר מהעובדה שאני הולך ליפול אחרי תקופה ארוכה של הצלחה ואז היצר אומר לי: מה אתה מקשקש, כבר הגעת עד לכאן, לפחות תהנה ותסיים עם זה. אם אתה רוצה - אח"כ תתחיל התנזרות נוספת, אבל את התקופה הזאת כבר הרסת אז יאללה לך עד הסוף.

5. הישנות אחרי הנפילה בפועל (אם זה הוצאת זרע לבטלה או כל נפילה אחרת) אנחנו מעדיפים לברוח מחשבון נפש מיידי שבו נבדוק למה נפלנו ומה לא עזר לנו. אנחנו מעדיפים לחשוב שהיינו חייבים ולא יכולנו לעמוד מול התאווה, מאשר לחפור במעשה והדרכים שהובילו למעשה.

כעת נראה מה הם גלגלי ההצלה שה' נתן לנו בכל אחד. הסדר הוא: מחשבה, מעשה, מעשה, מחשבה, מחשבה. והנה הפירוט:

ראשית כל עלינו לדעת מה הם נקודות התורפה שלנו וכך לנסות להמנע מכניסה למלכודות. דהיינו להפסיק לחשוב על ההחלטות השוליות כחסרות משמעות ולהבין שיש דברים שנראים חסרי משמעות אבל עבורנו כמכורים הם חשובים מאוד. הדוגמאות הם רבות והם משתנות בין כל אדם. יש אדם שלא יסע בכביש מסויים, השני יגיע מוקדם לעבודה ויעזוב מוקדם במקום להגיע מאוחר ולהיאשר מאוחר כשהוא לבד. אצל אחד זה נסיעה עם חבר ברכב בחזרה הביתה מידי יום וכן הלאה. כל אחד צריך להיות כנה עם עצמו ולשאול שתי שאלות: היכן אני "אוחז" ומה הם הסיכונים? נכון שלא תמיד ניתן לתכנן את החיים, אבל עצם העובדה שנמצאים במודעות יכולה להשפיע. הדרך הקלה היא לבדוק מה הם הדברים שהובילו לנפילות הקודמות ולנסות להמנע מחזרה לאותם מצבים. כאמור מדובר בגלגל הצלה ששייך למחשבה בלבד. אין כאן שום מעשה.

באם בכל זאת הגענו ל"מצב מסוכן" הרי שכעת יש לפעול. שום מחשבה לא תצליח להוציא אותנו החוצה ולא משנה כמה חזק נלחם כעת ונסביר לעצמנו שאנחנו לא רוצים וכו'. כאשר אני לבד במשרד, אחרי שיחה קשה עם הבוס ואני בדכאון מול המחשב, הסיכוי שאצליח לא ליפול הוא אפסי. העשיה כעת היא משהו דרסטי שיוציא אותי החוצה. למשל להרים טלפון לאשתי ולומר לה: אני עשר דקות מהבית, אני מיד מגיע ואני רעב, אז אם תוכלי להכין לי משהו לאכול. ככה אנחנו "מכריחים" את עצמנו לוותר על התכניות האחרות כיון שזה הופך לבלתי אפשרי מבחינה מעשית. אפשר באותו אופן לקבוע פגישה לאותו זמן וכן הלאה דברים ש"יסנדלו" אותנו ולא יאפשרו לנו מרחב תמרון.

מה קורה אם גם כאן לא עצרנו וכעת אנחנו כבר ממש בשלבי התכנון של הנפילה. אנחנו לא ממש רוצים לצאת כיון שאנחנו כבר נעולים על המטרה וכעת חסר רק הביצוע. גם כאן יש גלגל הצלה של מעשה בפועל. מה שאני צריך לעשות זה משהו כמו טלפון לחבר בקבוצת תמיכה שיעזור לי לצאת. כמובן שאצל כל אחד זה שונה, אבל הרעיון הוא שבמקום לפצות את עצמנו ב"חיבור" אל התאווה, צריך להתחבר למשהו אחר. זה יכול להיות גם דברים אחרים כמו ספורט וכן הלאה. העיקר לעשות משהו שישבור את מעגל הקסמים שמוביל כלפי התרסקות.

אבל גם אם כבר עברנו את מפתן הדלת בכניסה למועדון ושילמנו את דמי הכניסה, או שכבר גלשנו לאתרי תועבה והתחלנו לאונן וכעת חסרה רק ההתרסקות הכואבת, ה' עשה נס מופלא שיש עוד דרך אחרונה להלחם בזה. מעשים כבר לא שייכים כאן אבל דווקא המחשבה יכולה לעזור. הנקודה היא שבעצם היצר הרע משתמש כעת ב"פלפול" להוכיח שחייבים להתרסק. הוא אומר: כבר נפלת ואתה באתר מלוכלך, או אתה כבר במודעון פריצות, אז הנפילה כבר התרחשה, מה עכשיו אתה פתאום נהיה צדיק? עזוב אותך משטויות ובא תהנה עד הסוף. אז לפלפול שכלי ניתן להגיב באופן שכלי. צריך למצוא רגע של שפיות ולהגיד ליצר: נכון שנפלתי עד כאן, אבל אני לא רוצה להתרסק לגמרי. אי אפשר להשוות צפיה בפורנו לעומת אוננות. אפשר להתווכח עם היצר ולהפסיק את הירידה רגע לפני ההתרסקות.

כמובן שבכל שלב שיורדים הפעולה נהיית קשה יותר, ואי אפשר להשוות מניעה של כניסה למצב בעייתי לעומת נסיון לצאת ממצב מסוכן, ואי אפשר להשוות יציאה ממצב מסוכן ליציאה מהמצב שאחריו בזמן נעילה על המטרה, אבל למרות הכל חשוב לדעת שיש דרך לצאת.

אבל גם אם נפלו לגמרי וכעת אנחנו מבואסים נורא, צריך לדעת שזה לא הזמן לקום ולברוח. יש לנו עבודה כעת. האינסטיקט שלנו הוא להבטיח שכעת נהיה טובים יותר, נעשה תשובה ונלמד הרבה תורה והכל יהיה בסדר. אבל אנחנו יודעים שזה לא נכון. לכן צריך כעת לעצור הכל ולחשוב שלב שלב מה עשיתי ומה לא עשיתי נכון בשלבים שהובילו אותי להתרסקות? האם ראיתי את ההחלטות באור נכון? האם ניסיתי להתחבר למישהו אחר בתחילת הדרך? האם ניסית לעצור על ידי התחייבות אחרת והאם התווכחתי עם היצר בישורת האחרונה? אם כן - מדוע זה לא עזר? אם לא - מדוע לא נלחמתי ואיך אדע להלחם בפעם הבאה.

לכן חשוב לזכור ש"אלמלא הקב"ה עוזרו - אין יכול לו". בלי ביטול אמיתי וכניעה (שמוכרת היטב לכל מי שעובד על פי 12 הצעדים) אין דרך לשמור על שפיות לאורך זמן. אפשר לנצח את היצר פעם או פעמיים וזה חשוב, אבל זה לא מתכון מספיק טוב לכל החיים.