לכבוד אבא אוהב שבשמים,

אני לא צריך לספר לך שאני מכור, אתה בטח יודע מזה, אתה בראת אותי בכזה צורה. אני רק רוצה להעביר כמה מרגשותיי אליך:

אני לא יודע למה אני אמור לכתוב לך את המכתב הזה, אתה יודע טוב יותר ממני מה אני מרגיש, מה אני חווה, אבל בכל זאת אני מרגיש שלי זה יעשה טוב אם אני יכתוב לך את המכתב.

שנים על גבי שנים הייתי בסבל בל יתואר של מחלה ושל שימוש בתאווה, האמת היא שלא כל כך ידעתי עד כמה אני סובל, גם לא כל כך ידעתי שבאמת יש פתרון, הייתי משוכנע שאני חוטא ופושע ואתה שונא אותי על כל פעם שאני מאונן, או כל פעם שאני מפנטז על לא יודע מה. לא יכולתי להכיל את רגשות האשמה, לא יכולתי להאמין על עצמי שאני בוגד ופושע.

תמיד היית שם בשבילי. חננת אותי ב"ה בהרבה מאוד דברים טובים, בהצלחות מאוד מרשימות, והרגשתי עוד ועוד איך שאני כפוי טובה, לא מעוניין להחזיר טיפה טובה אל מול הטובה שנתת לי.

אתה בטח זוכר כמה בכיתי אליך, בכיתי המון פעמים שאני רוצה להיות קדוש, בכיתי שאני רוצה להפסיק עם כל הגועל נפש הזה, בכיתי שאני לעולם לא יחזור לזה עוד, בכיתי שתיקח את הדבר הזה ממני. שנים הייתי בטוח שאתה לא שומע לי, היה נדמה לי שאמרת לי, "תתמודד עם זה לבד, אתה ילד גדול, ואם לאו, אז בבקשה יש לי המון עונשים לתת לך".

אני לא אשם בזה ואתה גם בטח יודע שזה ככה, אבל מעולם לא העזתי לפתוח את הנושא הזה עם אף אחד, תמיד הייתי לי התקווה "הפעם הייתה הפעם האחרונה". תמיד חשבתי שאם נתת לי את הניסיון הזה, זאת אומרת שאני מסוגל וצריך להתמודד עם זה לבדי.

במשך הזמן המשכתי עדיין להתפלל אליך, אבל בסתר לבי ידעתי: חבל על התפילות, אין לי סיכוי. אני יכול להתפלל כל היום על זה, אף אחד לא שומע בצד השני, או אף אחד לא רוצה לעזור לי.

הגעתי למצב שכל כך הייתי שבור מהמצב שלי שהפסקתי להתפלל אליך, הפסקתי להאמין בך, אמרתי לעצמי שאם אני עדיין לא התחתנתי בעוד שחברים שלי נשואים כבר +, אז כנראה שאתה מרשה לי להשתמש.

התקררתי לגמרי בעשיית שאר המצוות, זלזלתי בכל המצוות, בתפילות, רציתי עד כמה שאפשר לא להיתקל בך, לא להכיר אותך יותר.

שנים על גבי שנים שלא חשפתי שום רגש, לא שיתפתי אף אחד עם מה שעובר עלי, ככה הייתי חי בבדידות, כואב את כאבי לבדי, מנסה לחצות ימים ונהרות ללא הצלחה.

לא יודע למה, אבל יום אחד לקחתי אותי ליטפת אותי, ואמרת לי "לא עוד בני, סבלת מספיק, הגיע הזמן לצאת מהבוץ, הגיע הזמן לצאת מהביוב".

אין לי מושג במה אני שונה משאר האחים שלי, אין לי מושג למה דווקא בי בחרת להוציא אותי ולתת לי את מתנת ההחלמה, ואין לי מושג למה בדיוק בתאריך הזה. אבל היום אני יודע שאתה אוהב אותי, היום אני יודע שאתה כל היום חושב עלי "מה אני יכול לעשות טוב יותר לבני היקר".

היום אני מבין שאתה טוב ואוהב, ורק לכן הבאת לי את המתנה הזאת ששמה התמכרות. היום אני מבין שאתה רוצה אותי קרוב אליך, אתה רוצה שיהיה לי קשר יומיומי - תמידי אתך, כדי שלי יהיה טוב יותר.

אבא, אני מודה לך על זה שהבאת אותי לתכנית, אני מודה לך על ימים שפויים ונקיים, אני מודה לך על זה שבראת אותי חולה, על זה שיש לי את הכוח ואת הנכונות להודות לך, גם על מה שנראה לי לא טוב.

אני כותב את המכתב הזה עם דמעות של התרגשות בעיניים, ואני מבקש ממך רק בקשה אחת קטנה, שאני בטוח שאתה גם כן רוצה את זה - "להיות קרוב אליך".

אוהב אותך מאוד,

בנך האהוב...