גם אם אתמול ראש השנה, ומחר זה יום כפרה, אצלי עדיין יש פינה חמה.
אוהב להביט על אשה, אוהב לראות תמונה, אוהב דמיון לשעשעה, ככה, על אש נמוכה.
בלי לעשות עבירות, בלי לעבור על כריתות, בלי בגידות ואשמות.
פשוט נהנה מהמראות, מהבגדים, מעולם מלא של קסמים.
גם אם זה לא נורא, גם אם אין תבערה, זה להקריב אש זרה.
לא יודע אם זה יחלוף, לא בטוח שזה בלוף, פשוט עושה כמו קוף.
זה באינסטינקנט, בשבילי כמו ביסקוויט, סוג של הרגל שנהפך לתיק.
אל תפנה אל היצר, רק תבנה גשר, אולי בסוף זה יתחבר.

מצד אחד עם הרגשה טובה לגמרי, ניגש אני לכל נדרי
זה עידן שלא אוננתי, זה עידנים שלא טילפנתי
מצד שני זה בלי "נעילה", אז אצעק "השם הוא האלוקים" ולי עדיין בובת סתרים
בסוכות ארגיש "ערבה" גם אם אעשה "הקפה"
אך בלעדיה אין מצווה, גם עם אתרוג שעלה רבבה
אמשיך לבקש "הערב נא" אולי תתחלף לי התשוקה
במקום בנות בראש, אתרץ קושיא של הרא"ש.

תקוע בילדות עם המוצץ בפה
מוצץ אצבע, לא מרפה
סוג של פינוק לחוות ריגוש
גם אם זה לא באמת שווה גרוש
עם הקיטל הלבן והטלית
אולי יהיה תפנית
אתבגר ברגע 
ללא כל פגע
במקום ריגושים
אחפש מימושים
של דברים אמיתיים
לא מדומינים
את המוצץ אשליך לפח
ואהיה מפוכח

כפר לשאינם שבים להתמכרותם
וכפר נא גם לשבים לאונסם.
כפר לצמים מתאוותם
וכפר נא גם לנוגסים בבולמסם
כפר לאלו שהתנהגותם דוחה את רצונם
וכפר גם לאלו שרצונם חזק מהתנהגותם
כי לכל העם בשגגה.......

על חטא שחטאנו לפניך בבלי דעת
ברגעים שזה מוריד אותנו מהדעת
על חטא שחטאנו לך בניבול פה
ברגעים שזה כאילו שד אותנו כפה
על חטא שחטאנו לפניך בשיקור עין
כשהיינו שיכורים כמו מיין
על חטאים שאנו חיבים עליהם כריתות
כי יצרנו נכנס בנו כמו דיבוק
אבל לא על ידי יסורים וחלאים רעים
אלא להפוך אותנו ליותר שפויים
גמר חתימה טובה
לכל הסובלים מהמחלה

לא משנה מתי הוא "ראשון לחשבון עוונות"
כי אצלנו זה כבר אחרון לכל המצוקות
את החשבונות נשאיר למישהו אחר
את ההתמכרות כבר עכשיו למגר
בדרך לאתרוג או במדידת ההדס
נאמר ליצר הס הס
על הסולם עם הסכך בידיים
נאלץ לשמור על העינים
כי אצלנו זה לא עוונות
זה מרשימת המחלות
אני ראשון ואני אחרון
תתחיל כבר מהיום

גם כשהדפיקות על החזה הופסקו
גם כשזה כבר לא "לעלא ולעלא"
גם כשכבר מסתובבים בשווקים
לחפש ארבעת מינים
ודווקא אז היא מופיעה
מספרת שהשתנתה המגמה
עכשיו כבר תקופה שמחה
בלי פחד וחרדה
הקטע שהסיפור זה לא העבירה
או החזרה בתשובה
הסיפור כרגע זה מדד המחלה
לחזור לארבעים חום
או להישאר בפיכחון
גם אם עכשיו מוצאי פורים
ולא כיפורים
לנו כדאי להישאר נקיים

קצת תודעה וחשיבה....
מה זה בעצם כל הדחף המיני?
מימוש חוויה רגשית המבוססת על הורמון זכרי!
נניח שיסרסו אותנו באמצעות דיכוי ההורמון, הרגש המיני שלנו יהפך לפלסטיק.
זאת אומרת,
אותה אשה, אותה תמונה, אותו סרט פורנוגרפי, אותו פטיש. לא יזיז לנו מעבר למה שמשחק הלגו או קנקן החלב מזיז לנו.
אז זה לא באמת האשה ההיא, או התאווה ההיא ספציפית.
זה ההורמון, זה הטוסטרון.
וואלה....מעניין איך שחומר ביוכימי 7 סיסי במזרק, משגע את כל המדינה.
סתם בשביל התודעה......

כן, משהו בפנים מקרקר
דברים שמקפיצים כל גבר
הצצות ומבטים
דמיונות וכזבים
טוב, זה טבעי לרצות
אבל מלאכותי לעשות
לחיות בעולם הדמיון
כמו תינוק עם פפיון
עדיף להתעסק עם עניני החג
בצילא דמהימנותא המיוחד
זה גם מאפיין גברים
והופך אותם ליותר רציניים
חג שמח

זה לא נגמר עד שזה לא נקבר
זה נקבר רק בשלב הגמר
שלב הגמר לעולם לא נגמר
כי כך החליט ברוך שאמר.

תמיד יהיה מתח
זה על בטח.
כי זה תכלית המקח
לחיות תמיד על הקרח.

הקרח לעולם לא יופשר
הוא פה לתמיד נשאר
זה התפריט על הבר
עד לסעודת שור הבר

לכן אל תפתח ציפיות
להרגיש כמו כל הבריות
רק להיזהר ממראות
שניראים כמו גוויות

זו באמת מחלה של כל היקום
קוראים לו "שיעמום".
היא סורקת כל אפשרות
ליצירת משמעות

הזמין ביותר בשבילה
זה נתח של תאווה
גם אם רק מאה גרם
העיקר לא להיות משועמם.

אך אם אתה מבין את "הסוכה"
אתה פשוט מטייל בתוכה
פתאום אתה מתמלא
ממשהו שלא מתגלה

תחושה רוחנית
מאד ריחנית
שעושה טוב על הנשמה
ואת הריקנות ממלאה

אלך תיכף לנסות
אשתה שם כמה כוסות
אולי גם חתיכת העוגה
ואוכל להגיד גם ברכה

אולי אפגוש שם את האושפיזין
אשוחח עימם על רבון כל עלמין
אפשר ויגלו לי את הסוד
יפתחו לנשמתי את הקוד

אברהם יספר על פרעה המלך
שאת שרה חשק וגם אבימלך
יצחק את מורת רוחו יגלה
מנשותיו של עשיו עריות מגלה

יעקב על אף אהבת רחל
קיבל בשמחה את רצון הק-ל
בבוקר גילה שזו לאה
ואותה נשא לאישה

משה בארמון הסתובב
בארץ הטומאה כיכב
אך קדוש מרחם נשאר
מאשתו פירש וגמר

אהרן עם זוגות עבד
ביניהם השלים ולא נאבד
על ליבו נשא את האורים ותומים
והיה צדיק תמים

יוסף ברגע של ניסיון
את הבגד הפשיל בבזיון
ברח מהר מהתאווה
יופיו לא למכירה

דוד ביקש מחילה
על בת שבע שנשא לאשה
הודה ולא בוש כמו סביו יהודה
עם תמר שהתחפשה לזונה

ומהם אנחנו הקטנים נלמד
להיזהר מליפול לעד
וגם אם לרגע נפלנו
נבקש מחילה מאבינו

דבריך הם לי גשם קל וקולע ללב חרוך וצמא.
כשרונך היא לך מתנה וניסיון.
יצירתיות. עומק. חוייה. חיים.
הסוכה אותך ממלא ואותנו ממעיינך תגלה
עוד סודות ורעיונות
לאחד את הלבבות
ללב אחד לאבינו
שיקרבנו
שינחמנו
אבא..

יצאתי לטייל עם הבן בגינה
ופתאום הופיעה בחורה
חרדית צנועה
אבל לפטיש שלי מתאימה
עיניי יצאו מהחורים
התחלתי להעיף מבטים
סתם להנות מהחיים
ממשהו שעושה לי ריגושים
חתולה פתאום זינקה
אחר נמלה עקבה
עטתה על השלל בדהרה
לפיה הכניסה ובלעה
סיימה ושוב חזרה
לחפש עוד ארוחה
את עצמי ממש חיקתה
עט על שלל של תאווה
ואז נזכרתי בהדס היפה
דומה לעין, רק רואה ורוצה
ואז בפנים משהו מתלהב
כמו האתרוג שדומה ללב
מעביר למוח, ממנו נוזלת תאווה
מזכיר את הלולב כמו עמוד השדרה
ואז אני מרגיש פשוט ערבה
ריק מטעם גם לא להרחה
רק דומה לפה שמלמלמל
גמול אותי מזה, מתפלל.

קשה למחוק מהמוח התניות
שהתקבעו בגיבוש המיניות
לא תבין למה זה בדיוק מקפיץ
רק תרגיש שאתה בתוך קפיץ

ואז כל הרהור או מילה ותמונה
בנושא הגירוי שבמוח נבנה
מערבל לך את הראש
כאילו אתה עכברוש

להילחם בזה חבל על הזמן
להיכנע, זה להפוך לחרמן
ככה ללכת בין הטיפות
ולהשתדל למצוא תעסוקות

לפעמים זה כאילו בטל ונעלם
פתאום זה שוב מופיע לעולם
אחר כך זה קצת מתקרר
ולאט זה שוב מתעורר

מה שברור לי כיהודי
שאלוקים שוכן גם בתוך טומאתי
נהנה מכל מאבק והצלחה
כאילו אני צדיק עם קבלה

לא נרדם בשמירה
אולי קצת במחלת השכחה
מפעם לפעם נותן מבוטה
וגם חוטף לפנים שפריצה

כשארקוד בשמחת תורה
אשמח שלולא זו המתנה
הייתי כבר בשאול תחתית
עם סמים ועגיל באוזנית