פרק ג': מגדלים בבבלהאורות של תל אביב נראו מהקומה ה-22 כמו יהלומים מפוזרים על קטיפה שחורה, אבל מרדכי ידע שיהלומים לא משלמים משכנתא בבית וגן."מוטי, אנחנו חייבים Pivot," יונתן, השותף שלו, הטיח את הלפטופ על השולחן. יונתן היה חילוני, מבריק, וחסר סבלנות לכל מה שלא נמדד ב-KPI. "המשקיעים מהקרן בסינגפור לוחצים. אם אין לנו גרסת Beta יציבה עד סוף החודש, אנחנו שורפים את הקאש שנותר וסוגרים את הבאסטה."מרדכי הנהן, אבל העיניים שלו היו נעוצות בשעון הקיר. 19:45. מנחה. הוא כבר הפסיד את המניין הקבוע במשרדים הסמוכים. שוב."אני איתך," הוא אמר, וקולו נשמע לו זר. "נשארים הלילה."הוא שלח הודעה מהירה לחני: 'ישיבה דחופה. אל תחכי לי לארוחת ערב. מצטער.'התשובה לא הגיעה. היא הפסיקה לענות להודעות כאלה כבר לפני חצי שנה. השתיקה שלה בווטסאפ הייתה רועשת יותר מכל צעקה של אביו בילדותו.הוא ידע מה קורה עכשיו בבית. ארבעת הילדים – הקטן עוד לא בן שנתיים – נמצאים בשיא ה"מרתון": מקלחות, פיג'מות, קריאת שמע על המיטה. חני מתמודדת לבד עם הכביסות, עם שיעורי הבית של הבכור, ובעיקר עם הריקנות שתופסת את המקום של בעלה.בחסידות מוסבר שהעולם הזה הוא "עלמא דפירודא" – עולם הפירוד. כשאדם שקוע ב"אני" שלו, בהצלחה שלו, בסטארט-אפ שלו – הוא נפרד מהכל. הוא נפרד מאלוהיו, הוא נפרד מאשתו, והוא נפרד מעצמו. מרדכי רדף אחרי ה-Exit הגדול, אבל בדרך הוא עשה Exit מהחיים של עצמו.הוא ניסה להתרכז בקוד, אבל המוח שלו היה עמוס בחישובים של ריבית וגירעון. הסטארט-אפ נראה נוצץ מבחוץ – כתבות ב'דה-מרקר', כנסים בברלין – אבל בבנק, החשבון הפרטי שלהם היה על סף תהום. הוא לקח הלוואות על גבי הלוואות כדי להחזיק את ה"תדמית" של היזם המצליח. חני חשבה שהם בדרך לעושר, הוא ידע שהם בדרך לקריסה.והלחץ הזה? הלחץ הזה היה הדלק של היצר.בכל פעם שיונתן יצא מהחדר להביא עוד אספרסו, היד של מרדכי נשלחה אל העכבר. זה היה דחף כמעט פיזי. הלחץ הכלכלי, האשמה על זה שהוא לא בבית, הבושה על זה שלא פתח גמרא כבר שבועיים – הכל הצטבר לגוש של מועקה בגרון.והפתרון? הפתרון הישן, המגונה, היה שם. זמין. במרחק קליק.“רק רגע אחד של שקט,” הלוחש הפנימי הבטיח לו. “רק פורקן קטן מהלחץ של הסינגפורים ומהחובות לבנק, ואז תחזור לעבוד.”הוא הסתכל על הסטנדר הקטן שפינה בפינת החדר, עליו נח "תניא" מאובק. הוא הרגיש כמו מתחזה. יזם הייטק מצליח ביום, יהודי מאמין בטקסים, ומכור מיוסר בלילה."מוטי?" יונתן חזר עם שתי כוסות נייר. "אתה איתי? אתה נראה כאילו ראית רוח רפאים.""אני איתך," מרדכי שיקר, ופתח לשונית חדשה בדפדפן. "לגמרי איתך."הוא לא היה איתו. הוא היה בדרך לנפילה הבאה, בורח מהחומרניות שחנקה אותו אל תוך חומרניות אפלה עוד יותר, מחפש אור בתוך חור שחור.
