שלום, הבעיה שלי שכשיש לי דחף אני לא נרדם.
ואז גם אם כל הלילה התגברתי, ולמחרת עבדתי כל היום עם אינטרנט פתוח ולא נפלתי, אז שוב לילה בלי שינה, בלילה השני לקראת סוף הלילה אני לא יכול יותר. זה תשישות מטורפת. ואז נפילה. פעם אחת מרוב תשישות אפילו הגעתי לבית חולים.
כל הרעיון של גלישת דחפים ביום לגיטימי, אני יכול לצאת לסיבוב. לריצה.
כלומר כל פעם שנפלתי, אני מסוגל לחכות שעה.
עכשיו אני יודע, כשהכול טוב בחיים, זה לא קורה, אבל בתקופות לא טובות, זה צף.
כמו משהו שצוחק עלי ואומר תילחם תילחם, בסוף לא יהיה לך עוד כח.
עכשיו בשבת, זה היום הכי טוב, בשבת אני לא אגע בפלאפון, ואפשר לישון סוף סוף. גם הדחף נרגע
מכאן אני לומד שאפשר.
אבל לעבוד עוד שבוע ככה??
בכנות, נמאס לי, כמה אפשר עוד?
תן לי בחירה בין מיליארד דולר, לבין שזה ייעלם, אני בכלל לא מתלבט, אמרתי לאלוקים תשמע, אני רציני, אני מוכן לוותר על יד בשביל זה. ממש דמיינתי איך החיים יהיו בלי יד אבל בלי השד הזה, בלי הפחד שאתגרש אם יתפסו אותי, או שאתאבד מרוב קרע פנימי. כן אני מכיר משהו שהתאבד בגלל זה.
אבל תכלס. אחרי הכול, וכל הטיפולים שעלו אלפי שקלים וגם התקופות הטובות שהיו לי בחיים, שאפילו עמדתי באתגר 90 הימים.
אני מוצא את עצמי שוב לפנות בוקר אחרי נפילה, שהאמירה הפנימית שלי, זה אבוד.
אם 30 שנה לא יצאתי מזה, מה אלוקים מצפה שאעשה עוד??
שבאמת פשוט אמות מחוסר שינה? שאאבד את העבודה?
אני לוקח מצד שני נקודת אור מזה שאחרי כל השנים לא נכנעתי, וזה שאני כותב פה, כנראה שאני מחפש תקווה. ברור. עובדה שלא נפלתי מיד אחרי זה שוב.
אם קראת עד כאן, תדע שאי שם יש בן אדם שלפעמים רוצה לעלות על הבמה באמצע קריאת התורה ולצעוק הצילו. והוא מרחם על ילדיו ואישתו. כרגע לפחות.
מה עוד אפשר לעשות שלא עשיתי?????
