היי מיקו,האמת? מה שהכי עוזר לי זה עצם הכתיבה פה, עצם זה שאני כל יום כותב אפילו אם שכחתי לכתוב אני מגלה שאני כבר במיטה אני קם וכותב עדכון על היום הזה רק כדי להשריש את ההרגל, חוץ מזה שהכתיבה כאן גורמת לי להרגיש שאני לא לבד בזה ושיש לי את מי לאכזב לא רק את עצמי אלא גם אנשים אחרים.תחשוב על זה ככה זה אומנם חופר בפורום אבל לא אכפת לי אני בסופו שלך של דבר צריך להשיג את המטרה שלי וכל אחד משיג אותה בדרך שלו.בנוסף לזה אני בערך כל יום או יומיים נכנס ורואה סרטון אחד באתר רק כדי שיהיה לי תזכורת עם מה אני מתמודד.יש עוד דבר שעוזר וזה: עומס ביום יום כמובן שלא תמיד אתה תהיה עמוס ויהיו לך ימים של שקט אבל את הימים של שקט אני לוקח בתור אתגר שאם אני אצלח אותו סימן שיש לי הרבה כוחות יותר ממה שחשבתי לדוגמה שהייתי חולה בהתחלה ממש פחדתי להישאר לבד בבית אבל נשארתי בבית ואמרתי לעצמי: אין אני לא נופל בזה אפילו לא מעידה קטנה כי מעידה אצלי שווה נפילה וככל שהזמן חולף אתה לומד לסמוך על עצמך יותר.
ולזכור שאני לא חסין וגם ביום 42 אני יכול חס וחלילה ליפול אז אני משתדל לא לאבד שאננות. זה באופן כללי לדעתי.



יום 42.
יום רגיל פשוט יחסית מחכה לציון דרך של 45 יום שמסמל את אמצע המסע הזה לפחות את ה 90 יום הראשונים אבל מזכיר לעצמי בכל רגע ורגע שכל יום כל דקה נקייה היא ניצחון.לילה טוב

בהצלחה אח יקר!
נשמח לשמוע ממך!

אשריך אחי כל הכבוד לך. שאלה: מה אתה מרגיש שהכי עוזר לך בהתמודדות? גבול מסויים? טכניקה מסויימת לדחפים? אני מרגיש כל כך מסורבל עם התכנית ולא מצליח לנהל אותה בפועל. אשמח ממש ממש לכל עצה! בהצלחה!

היי חברים,
נכון להיום נקי 57 ימים לאחר אוננות של 30 שנה.
זה הרצף הכי ארוך שהצלחתי להחזיק.

מקווה למצוא אנשים שיזדהו עם הבעיה שיש לי כרגע כי זה באמת מלחיץ אותי.

אני חושב שמאז שהתחלתי לשמור כל עצמי אני מתעורר באמצע הלילה - לפעמים ב2, 3, 4 ולא מצליח להירדם שוב עד הבוקר. הראש לא מצליח לעצור את זרם המחשבות. מחשבות על כל מיני דברים, דווקא לא נשים.

מוכר למישהו?

בהצלחה אחי היקר
שבע יפות צדיק וקם

יום 41.
בימים עוברים לי לאט משום מה. פתאום פסיכולוגית מרחק הימים בין 41 ל-90 נראה עצום אפילו לא הגעתי לחצי אפילו. 
אני צריך להתמקד יותר בניצחונות ולא לחכות ליום 90. 
ולהבין שמה שמשמעותי יותר מה90 יום זה הדרך ל90 יום ומה אתה עושה בהם

ואני נלחם על עצמי, לא נותן חיי הרוחניים לטרף התאווה! אני לפחות רוצה להיות בתודעה שאני נלחמתי על עצמי ולא הלכתי כצאן לטבח!

הייתי כאן בכמה שמות שונים, השם המפורסם שלי כאן הוא aviyodea, אני בתקופה האחרונה של כחמש שנים עובר שלבים לא פשוטים במחלת התאווה, כלומר- הזנחה תוך מלחמה מעטה ולא מסודרת עם סייגים אבל לא עם החלמה אמיתית.

בתחילת הדרך הייתי עם ספונסר ועם קבוצות חיות, היה נורא, נוצרה אצלי תחושה שאני בסדר אם אני לא במצב כל כך נורא כמו שמספרים חבריי בקבוצה, וגם נוצרה לי תחושה שהעיקר שאצהיר נקיות הולכת וגדלה, ובאמת הייתי מטמא עצמי מאוד רק בלי שז"ל משם הגעתי למקומות מאוד לא טובים "פריצת דרך" בעולם הטומאה.

לאחר מכן עזבתי את הספונסר, ואת הקבוצות, ממש שימח אותי, כי אז התחלתי דרך טובה ואיכותית, היו נפילות מעטות, אבל לאט לאט הדרך התייצבה, אני בקבוצת החלמה ב"האנגוסט" (מה שנהפך לאחר זמן לגוגל צ'אט) ושם התכתבתי עם חברים, אבל עיקר ההתקדמות הייתה על ידי חבר שיחה יומי, דיברנו פשוט בכל יום, ובכל יום שיתפנו מה יושב על הלב מה גורם לי להיות במצב רגשי לא יציב, חיזקנו אחד את השני בלהיכנע לה' ובלקבל כל רצונותיו ולשמוח בהם, ואז המשכנו את היום. גם היו לי מספר כניעות ביום השתדלתי לפחות שניים, אבל אחת לפחות בכל יום. היו לי גם ספירות במבטים שהגדולה בהם היא 60 יום רצוף (ללא מבט שני במבטים ברחוב וללא שהות על מבט יותר מ3 שניות. וללא מבט חוזר.) הצלחתי אז לשמור נקיות של 464 ימים ואז נפלתי, התעודדתי וספרתי 260+ ושוב נפלתי ומאז הנפילה היא מנת חלקי אחת לשבוע, שבועיים, לעיתים חודש+ ופעם אחת היה חודשיים+, אבל בערך בחמש שנים האחרונות, אני ממש לא שם! אני לא מתקשר לחבר, מחשש להיחשף, ואני לא מתקדם בהחלמה כלל.

לפני יומיים שהגעתי כבר לבוץ עצום של שעות בזוועה ברשת, מטייל בין טינוף לטינוף, הבנתי שמצד אחד אין לי כח להילחם ומצד שני אין לי ברירה, כי אם לא אלחם אז אחמיץ את חיי!!! לא משנה כמה הצלחה תהיה לי בשאר העניינים, אם לא נלחמתי במישור הזה ארגיש ריקנות פנימית וחוסר הערכה עצמית והחמצת יעוד חיי ואפשרות למקפצה עצומה בקרבת אלוקים, ושאכן אני יכול להגיע לרמה רוחנית ותורנית גבוהה ולחיות חיים נפלאים יפים ומאושרים ומלאים מתוך מבט פשוט וכנה ושמח על חיי מלחמתי והקשר שלי עם ה'..

אני מנסה הפעם שוב, מתוך תקווה שהפעם זה יהיה אחרת. אשתדל לכתוב כאן יום יום..  ומקווה לפחות אחת ליומיים, גם אם כתיבה קצרה.

אשתף אתכם, מאוד עוזר לי שמגיבים לי, ששותפים איתי בדרכי, שמייעצים לי ועוד..

תודה לה' על המקום כאן לבוא ולהיטהר.

שתהיה לכולנו, ללא יוצא מן הכלל, דרך צלחה!! שנפנים חזק את רעיון הצעדים, כלומר- שנחייה בקבלה שלימה של הדברים שה' מביא עלינו.

רוצה לשתף, כי רק אתם כרגע הבמה שלי, שכמעט נכנסתי לרשת לתאווה עכשיו, היה פנאי, הייתה אפשרות, אבל אמרתי לעצמי "מה שוב פעם, ואחר כך מה תעשה?", ואז החלטתי להיות בהחלמה, לשתף כאן, ולהוסיף כניעה יומית שעוד מעט אעשה אותה. ועוד עניין נוסף קריטי להחלמה, שאעדכן לאחר ביצועו בעזרת ה'.

בהצלחה לכם חברים יקרים!

תודה רבה אחי על התגובה, זה מאוד מעודד. אני מקווה שאני באמת אצליח לצאת ממעגל הנפילות מהר. בהצלחה גם לך!

כרגע אני נקי 3 ימים ברוך ה׳, זה מרגיש הרבה יותר טוב להיות נקי.

עידום כתב on 23 פבר' 2026 13:54:

תודה רבה אחי! 
יום 40!!!
יום שהתחיל במצב רוח טוב מאוד ועבר למצב רוח רע מאוד. לקראת הערב התאפסתי על עצמי והכרחתי את עצמי לעשות את המתיחות שהבטחתי לעצמי והכרחתי את עצמי להכין לי אוכל למחר למרות שלא היה לי מצב רוח.
ימים טובים עוד יגיעו. אמן. 

פרק 6 - 

איזה קרב אלוהים אדירים איזה קרב. בין הבור למים. לפחות יש פה קרב, לפחות יש מים. פעם היה רק בור. אני חושב שזה אולי הטקסט היפה ביותר שנכתב אי פעם במוזיקה הישראלית. אלוהים אדירים, איזה קרב קשה זה. בין בור למים, בין אור לחושך, בין טוב לרע, בין עכשיו לנצח. וביחד עם זה - לראשונה בחיים שלי יש מים. אני מבין מה זה, מה גורם לי לחזור לזה שוב ושוב. אני מרגיש התקדמות, ומצליח לנצח במקומות שפעם היו רק בור. 

הפורנו הוא הרגל. הגוף שלנו התרגל במשך השנים הרבות שלא טיפלנו בו ואהבנו אותו למצוא נחמה בפורנו. כשקשה לנו, עצוב לנו, בודד לנו ועייף לנו - הפורנו היה שם בשבילו. זה חשוב להבין את זה. כי כשאנחנו רוצים לשבור את הפורנו, אנחנו רוצים לשבור הרגל שמושרש בנו כבר שנים על גבי שנים. התרגלנו כשקצת קשה, ללכת לאונן ולמצוא נחמה רגעית. כשהרגשנו לבד כי החברה נפרדה מאיתנו כשהיינו צעירים - הלכנו לאונן ולהרגיש ׳ביחד׳. כשהיינו עייפים מיום קשה - הלכנו לאונן כדי ׳להתעורר׳. כשהיה לנו דייט לא מוצלח - חזרנו הבייתה לפורנו כדי ׳לשלוט׳ בסיטואציה ולא חסרי אונים. ואז החיים התקדמו, ופתאום כבר היינו נשואים - ועדיין המשכנו לאונן. למה? כי זה כוחו של הרגל - כשיש קצת ריב עם האישה ושוב מרגישים ׳לבד׳ - הפורנו מחכה לנו שם כדי שנרגיש ׳ביחד׳. כשהיינו צריכים ללמוד למבחן גדול לא הצלחנו להתרכז, אז עשינו הפסקות פורנו כדי ׳להתרכז׳. וככה, שנים על גבי שנים הגוף מצא את הנחמה שלו בפורנו. 

עוד לפני שמדברים על מיניות, שכמובן גם היא טריגר אדיר לשימוש בפורנו, ההבנה שזה לא רק מיניות , אלא גם הרגל ואילחוש של צרכים של הגוף - הופכת את המסע לקצת יותר ברור. 

התהליך של גמילה מפורנו הוא גם תהליך של הסרת הרגל רע. בדומה לסיגריה או אכילת יתר. החיסרון הגדול בו זה הלבד. בשונה מסיגריה שיש חברה תומכת - הפורנו הוא הסוד שאנחנו לא רוצים שאף אחד ידע - למרות שכמעט כולם נמצאים שם. לבד. שבירה של הרגל רע לא קורת ברגע, בטח לא הרגל שכל כך מושרש בנו. צריך לקלף אותו שלב אחר שלב, ואף פעם, ככה אני חושב / חושש, העבודה לא נגמרת. לא יבוא יום שבו לא נצטרך להתמודד עם הפורנו, אלא הקרב ישתנה, והמוח כבר לא ישגע אותנו. אנחנו נוכל לחיות חיים לצד התמודדות, ולא בהתמודדות מתמדת שלא נותנת מנוח כמו בתקופה הראשונה. ככה נראה לי. אני רק בתחילת התהליך. 

אני מגיע ל-30 יום בעזרת ה׳ ומודה לקב״ה שיש מים, ולא רק בור. אני מנסה להבין איך אני מסיר את ההרגל הרע הזה, איך אני מקשיב לצרכים האמיתיים של הגוף שלי. לאט לאט אני מרגיש שדברים טובים קורים. וכל יום - אני חושב על היום. אני לא חושב הרבה קדימה - רק להיום ועל הניצחון של היום. תודה על המים. פעם היה רק בור.

אהלן חבר. הלכת על צעד מטורף בדרך לחופש האמיתי. אני גם התחלתי לפני כמה חודשים ולאט לאט מרגיש שיפור אמיתי. מהחוויה שלי - תנסה כמה שיותר לקבל מהתכנים שיש פה, וכמובן לשתף בפורום. כנראה זו הפעם הראשונה בחיים שאתה מקבל כלים ועזרה במלחמה מול הדבר הקשה הזה. מוזמן גם לקרוא על המסע שלי בשרשור שלי. אני רק בתחילת הדרך, אבל מחר אזכה לציין 30 יום נקיים. זו דרך קשה ומתוקה. אתה תצליח אחי היקר!

היי לכולם,
אני "שניר" ואני חדש כאן. מאוד מקווה שהמקום הזה יעזור לי .
נשוי ומאושר פלוס שני ילדים מדהימים . יצאתי למסע הזה כי מרגיש לי שזה הנטל הכי גדול שלי בחיים והגיע הזמן שלי להשתחרר ממנו כדי להמשיך עם ההתפתחות שלי כבן אדם. אשמח לטיפים וחוויות ממשתמשים אחרים כאן כי באמת שמרגיש לי שכבר ניסיתי הכל . להתמודד , להשלים שזה קיים , מוזיקה ,ספורט , אפילו לשוחח עם אשתי ויותר סקס אבל איכשהו זה רק מתחזק וזה כבר נהיה מאבק מתיש. 

בהצלחה חבר יקר. אוהבים אותך:)

זה מרגיש כאילו אחרי רצף ארוך ונפילה הכל מתאפס אבל האמת היא שלא הכל מתאפס והמוח לא חוזר להתחלה ישר אחרי נפילה אחת המוח משתנה לאט לאט וככל שתעצור את מעגל הנפילות הזה מהר יותר ככה השיקום אחריו יהיה הרבה יותר מהיר ואתה תראה שאתה תחזור לעצמך אחרי זמן קצר יותר.את זה אני אומר אחרי שקראתי וחקרתי את הנושא אצל המון אנשים שהצליחו לעשות את זה.והדבר הכי חשוב אם הצלחת להגיע לחמישה חודשים סימן שיש לך את הכוח לעשות את זה שוב זה מה שאני מאמין.אז תאזור את כל הכוח שיש לך כדי לצאת ממעגל הנפילות אפילו תהיה קיצוני לימים הראשונים כמו נזיר העיקר לא ליפול.קראתי הרבה ממה שרשמת עד היום וזה נתן לי כוחות.
בהצלחה אחי