פרק 3 -
כמה ארוכה היא הדרך. אני נופל וקם. מאז שכתבתי, הייתי ביומיים לא טובים, עם סה״כ שלוש נפילות ביומיים. ביום שלישי שעבר, לאחר שתי נפילות, תפסתי את עצמי בידיים. אחרי התחושה הטובה שהייתה מרצף ארוך של 21 יום - הצלחה קלאסית להתחלה של תהליך, הבנתי שאם אפסיק להילחם, כל התוכנית עלולה להפוך לעוד פרק קטן ולא מעניין בחיי האישיים. חיים שעלולים להיות מלווים בשימוש בכל הדברים האלה שאנחנו פשוט לא רוצים.
אני אדם של כלים, פרקטי במעשים, והבנתי שהתוכנית שלי טובה - אבל לא מספיקה. לאחר חושבים קטן, הבנתי שאני צריך עוד כלים פרקטיים.
הכלי הראשון שצירפתי לסל הכלים שלי הוא התוכנית של ניר יוסף המופלא - יצר ויצירה. קניתי את הקורס המלא, והתחלתי לשמוע אותו, במנות קטנות (אני עדיין באמצע). הוא פתח לי את הראש וגרם לי להבין לראשונה מה המוח מרגיש ואיך הדברים ברמה השכלית עובדים. זה היה מצויין, אבל כל הדיבורים שם דווקא פתחו לי את היצר, ולמרות החידושים הגדולים, והדברים הנוגעים ללב. נפלתי לאחר שסיימתי פרק מתוך הקורס.
הבנתי שהכלי הזה לכשעצמו אינו מספיק. וצירפתי את הכלי החשוב ביותר - חבר. בפעם הראשונה בחיי, פניתי לחבר טוב שלי, בצורה שאינה אנונימית, כדי לספר לו על המסע והחוויה שלי. על איך שזה מטריד אותי, וכואב וחונק. על הרצון הגדול לצאת מזה, להיות חופשי ומאושר. קודם כל כי מגיע לאשתי, ואחר כך כי מגיע לי, ובסוף - כי זה חשובב גם ברמה הדתית. סיפרתי והוא הקשיב בצורה מופתית. כשסיימתי לספר לו, אחרי שהסברתי במשך דקות ארוכות את תחושת הכפייה העצמית הזו - שהמוח מתעקש על אף כל סימני האזהרה - הוא ביקש ממני לרגע להגיד משהו, ואמר ברוגע - אני מבין את התחושה הזו באופן מדוייק - חוויתי את זה גם במשך שנתיים.
שתיקה.
במשך שנתיים. החבר האהוב והיקר שלי. התמודד בלי לספר לאף אחד. והצליח. התרגשתי מכל כך הרבה בחינות. הוא התמודד עם זה גם - אני לא לבד. התרגשתי מכך שהחשיפה שלי הובילה לחשיפה שלו למעני. התרגשתי שהוא הצליח להתגבר על זה - זה אפשרי בהחלט. התרגשתי מזה שהוא חבר כל כך טוב - שהוא היה מוכן לעזור לי - לא משנה מה זה ידרוש ממנו.
ועם שני הכלים החדשים הללו. חזרתי לקרב. דברים קורים לאט. אבל אני הפעם נחוש. הפעם אני לא מוותר. גם אם אפול אני ממשיך. ב״ה בחודש אני מסיים חודש עם שלוש נפילות בלבד (שמתפרסות על פני שלושה ימים). אני מסיים חודש עם 28 ימים טובים ונקיים, ו2 ימים שבהם לא הצלחתי להתמודד. מכל נפילה קיבלתי על עצמי דברים פרקטיים מחייבים. מהראשון - את הקורס המופלא, והנפילה השנייה - את החבר היקר והאהוב שלי.
בחסדי ה׳ אני כבר שבוע נקי שוב. יום ביומו. מסתכל בכל יום על איך לנצח את היום הקרוב, בלי לחשוב על היום למחרת.
-
אני מסיים את הפרק ביומן הזה בשאלה, ממי שחווה והצליח - איך אתם חושבים שהכי נכון לעבוד עם החבר? כרגע אנחנו בסוף כל יום מתכתבים, אני מעדכן אותו איך היה לי היום בכמה מילים (לא רק נקי / לא נקי, האם היה קשה, אם כן מה - וכו׳). אני רוצה ׳לנצל׳ את הכלי הזה בצורה היעילה ביותר.
אשמח לעצות, תובנות וחיזוקים.
