כתבת באומץ. מרשים מאד. אתה גיבור. ה' מתגאה בך מאד מאד

בהצלחה רבה

שלום אלי. אני מבוגר ממך בכמה וכמה שנים, וממבט אחורה לגיל 28 אני חושב שמצבך טוב משלי. זה נראה חסר סיכוי, אתה חושב אולי להתייאש.  אני בגיל שלך הייתי רווק שאפילו לא מנסה. יצרתי מחיצה עבה שחסמה את התקשורת בין החלק הבריא והחלק החולה. רמת המודעות שלי היתה נמוכה משלך בכמה רמות. לא למדתי ולא בדקתי מה אני יכול לעשות, ולא נכשלתי בנסיונות להבריא הי לא ניסיתי בכלל.
חייתי בשני עולמות מקבילים בלי לשים לב, חוץ מכאב שלא התבוננתי בו ולא תמללתי אותו אפילו לעצמי.
לשתף היה נראה לי כמו חייזרות. גזר דין מוות.

מקנא בך שכבר בגיל 28 אתה במצב שאתה מתאר
אני יודע שזה שלב קשה מאד, כי נתקלתי בו בגיל מאוחר משלך. 
הגעת למקום הכי מקצועי והכי תומך שאני מכיר
מתפלל שתצליח

אני אלי, רווק בן 28. התחלתי לאונן בגיל 13, וכלל לא ידעתי שזה אסור. אמנם המחנך שלי דיבר על כך אך לא הבנתי שהאיסור שעליו הוא מדבר זה מה שאני עושה. הפסקתי עם זה בגיל 14, מבלי לתת את הדעת על כך. זה לא היה משהו שדרש ממני עבודה מיוחדת ואולי זה קשור לכך שגירויים שנחשפתי עליהם במקום הלימודים פסקו כשעברתי למקום לימודים אחר. במשך שנות התיכון ההתמודדות שלי הייתה בעיקר בשמירת העינים ברחוב. כשהייתי בישיבה גבוהה חבר שיתף אותי על כך שהוא נופל באינטרנט והתגאיתי בפניו שלי זה לא כל כך קורץ. אך כמה חודשים אחר כך הייתה הנפילה הראשונה שלי באינטרנט. בשנים הראשונות הנפילות היו בתכיפות לא גדולה, פעמים בודדות בשנה. בתקופה בה למדתי לימודים גבוהים הנפילות התרבו ועדיין לא הגדרתי את עצמי כמי שצופה בפורנוגרפיה. לפני כשנה התארסתי וביטלתי את האירוסין. וחוויתי משבר גדול סביב זה. בתוך המשבר קניתי סמארטפון ואז הנפילות התרבו מאוד ובנוסף גם חזרתי לאונן. זה סוג של פיצוי על האהבה שהייתה לי ונגוזה אבל זה גם היכולת שלי להרגיש עונג בתוך הקושי. היום אני במצב שעל סף יאוש מעבודה על הנושא הזה. אני מצד אחד רוצה להשתחרר אך מרגיש שעלי להיאבק עם מה שמרגיש כמו רצון שלי. אשמח לחיזוקים..

השבוע עובר מהר, אנחנו בשגרה, וזה הופך את כל העסק לקל יותר. אבל היום יום חמישי, בערב אני כבר בבית, ושם זה מתחיל להסתבך..
לפניך שיוצאים הביתה צריך לעשות תדריך יציאה, נוהל קרב. 
כמובן להקפיד על כל התכנית

מה קורה אחיי היקרים? 
רוצה קצת לשתף ובעיקר לשים פוקוס על המצב..
אני נמצא בשידוכים וזאת תקופה לא קלה למי שחווה את זה, אבל מרגיש לי שאלוקים בנה עבורי דרך מיוחדת. באמת שקרו לי כמה דברים מאתגרים בדרך חלקם גם מצחיקים ואני ממש ממש מנסה להבין מה אלוקים רוצה ממני אני משתדל להתחזק עוד ועוד איזה מסר הוא רוצה שאני יבין? אבל כמובן שנסתרות דרכי ה׳ ואין לנו רשות להרהר אחריו רק להאמין ולשמוח ולקבל הכל באהבה ולהוסיף בטוב. אני מאמין בזה אבל גם רוצה להיות בטוח בזה. כי באמת זה מקשה עלי וזה גם מתבטא בניסיון שלי פתאום יש יותר קשיים ויותר דחפים וטריגרים, מה שאני מאחל לעצמי זה לדעת לשחרר ולסמוך על הקב״ה שהוא מנהל את העולם בהשגחה פרטית ואין רע יורד מלמעלה. ולהבין שצריך גם לנשום עמוק ולא להיות בלחץ (מאמין שזה קשור לאובססיה זה פגם אופי חזק אצלי) ולתת לקב״ה לתת לי את הכי טוב שיש ולבנתיים לעשות מה שצריך ומתוך שמחה… אני כותב פה את המקום שמאוד הייתי רוצה להיות בו בביטחון גמור בה׳ ולא מתוך תסכול. 
כותב פה גם בשביל הסדר בראש שלי וגם בשביל לשתף אותכם אחים. 
אז שיהיה לכולנו בהצלחה מרובה ורק בשורות טובות.

וואו חזק ביותר ריגשת 
אני מאחל לך שאת התובנות האלו ילוו אותך במשך כל המסע
אוהב

איזה שיתוף מרגש!
תודה לך!!
ובהצלחה בדרך.. אוהבים אותך

שלום,
אני מנדלה, נשוי ואב לשלושה ילדים ב"ה. אני זוכר את הפעם הראשונה שבה נחשפתי לעניין וזה היה ממש במקרה שבו ראיתי דבר מגרה ובלי להבין מה קורה - זה פשוט קרה. מגיל 13 אתה מוצא את עצמך במעגל שלא נגמר. כאשר הייתי בגיל צעיר הייתי יכול להישבר מספר פעמים ביום בתחושה שהכל בסדר והכל מותר, עד שבגיל הצבא החלטתי לצאת בשאלה לזרוק הכל פחות או יותר ולהמשיך באותו הקו. ההתמודדות הזאת המשיכה איתה גם באותה התקופה ואז בשלב מסוים החלטתי שאני מתחזק אבל ההתמודדויות עם התכנים האסורים ועם שמירת הברית המשיכו גם בזמן החזרה. כחצי שנה לאחר מכן הכרתי את אשתי שהיא דתייה מבית והחלטתי שאני רוצה להגיע טהור לחתונה ואכן במשך כל אותם החודשים עד לחתונה (כחצי שנה), הצלחתי לשמור על הברית לפחות אך על העיניים עדיין היה קשה. כאשר התחתנתי התחילו בעיות בתשמיש בשל עניינים חסימתיים של אשתי והרגשתי שאולי זה תיקון עבורי שבגלל התאווה המסריחה הזאת, אשתי מרגישה את זה עליי ולא מצליחה להתקרב אליי עד הסוף. כמו כן, אתה מרגיש שלא מתמסרים אליך עד הסוף ואתה מרגיש לבד. אבל.... בכל זאת במשך כמה שנים (קרוב לארבע שנים) הייתה לי רק נפילה או שניים בברית אך בעיניים תמיד מצאתי את עצמי ב"אתרי הביניים" - כל אותם אתרים שאינם מוגדרים כאתרים לא צנועים אך מכילים תכנים לא צנועים שהעין רק מחכה לצפות בה. אחרי אחת מהלידות, חוויתי דיכאון אחרי לידה לגברים  (כן יש כזה דבר גם לגברים ...)  הרגשתי שאני חסר ערך וחסר כל ואין לי עניין וטעם בחיים אך לעולם לא חשבתי לעשות משהו לעצמי. אבל הרגשתי לבד, הרגשתי שאף אחד לא רואה אותי, אף אחד לא מנחם אותי.... ניסיתי ועדיין מנסה למצוא את הנחמה מתוך עצמי, אבל אז בדיוק אז בניסיון למצוא נחמה - התוכן האסור חזר לחיי ושמירת הברית אינה עוד. מצאתי את עצמי מספר פעמים בשבוע צופה בתכנים אסורים ופורק, ואחרי כל התפרקות כזאת, חשבתי לעצמי: מה יהיה אם אשתך תגלה? אם כל הסביבה שלך תגלה? חושב מחשבות כמו: איזה גרוע אתה, מה שווה כל הלימוד תורה שאתה מנסה להכניס לחייך אם בסוף יום אתה עושה דברים שאסורים מהתורה??

בלב ליבה של ההתמודדות קפצה לי פרסומת של gye מספר פעמים. בכל פעם, דילגתי עליה ואמרתי לעצמי שאין שום סיכוי שאני אחשוף את עצמי מול אנשים שאיני מכיר. בנוסף, הרגשתי ועדיין מרגיש שרוב נפילותיי נובעות משיעמום וכי עליי ליצוק תוכן משמעותי לחיי שיפיג את התחושה הזו וימנע ממני את מעגל הנפילות האינסופי הזה. 

וזה מה שניסיתי תקופה מסוימת.... אבל זה לא כל כך הלך והיצר תמיד משך לאותו מעגל.... הרגשתי שדווקא שאתה מחפש לעשות יותר, הנחמה שתחפש תהיה גדולה יותר בייחוד אם אתה עושה את הדברים שלא מזינים את הנשמה שלך.

ואז זה קרה, התחברתי לGYE בפעם הראשונה. התחלתי לראות עוד סרטון ועוד סרטון.... לעשות עוד משימה ועוד משימה.... והנה שנה אחרי אני יכול לומר שכמות הנפילות ירדה משמעותית (אם אז זה היה פעמיים-שלוש בשבוע), עכשיו זה הרבה פחות (יש עדיין אבל פחות)... אבל מה שחשוב הוא שהשיח שלי עם עצמי התחיל להשתנות (זה עבודה של חיים): אני מרגיש שאני יודע שאני רוצה טוב, שאני בכיוון הנכון, שאני רוצה להיות בעל טוב וטהור וכל פעם שהצלחתי לעצור את עצמי (בזכות דברים שאני למדתי ולומד יישמתי ואיישם באתר) זה ממש כמו קריעת ים סוף. 
אז תזכרו, כולנו גיבורים - חיילים בשחור, נמשיך לקום מהנפילות ובע"ה שלא ניפול.

המקור לדימוי של המחשבה לסוס הוא מרבי נחמן מברסלב. לא זוכר איפה .

היום בא לי חזק הפסוק
והמשבילים הזהירו כזוהר הרקיע ומחזיקים הרבים הכוכבים.
כולנו כאן משכילים בחכמה הכי חשובה היום. חכמת התשובה והשיתוף מצדיק את הרבים, לא רק כל אחד לעצמו

גבאמת זה מאד עוזר

ייש הרבה דמיון בין הסיפורים,  שלך ושלי. נקודה מאד משמעותית אצלי היתה.חבר טוב שהתחיל לשתף אותי בנפילות שלו, ואז הרגשתי שאני לא היחיד. הרגשה עמוקה בלב יציבה, אפילו שנפלתי גם אחר כך אותו דבר.

אחי היקר מאחל לך קודם כל הצלחה בדרך. 
והייתי ממליץ לך בחום לעבור על התוכנית לטוס אל החופש ולהכין תוכנית עבודה שתעזור לך להצליח לאורך זמן
בהצלחה אוהב

האמת שהייתי ברמה רוחנית מאד גבוה,
למדתי בישיבת הסדר ואחר כך החתונה,
אחר כך שהיה היתר אז היה לי יותר קל להתמודד עם זה.
זה אפילו לא היה חסר לי

מאוד מזדהה אתך בסוג המחשבה, אולי לקנות עוד פלאפון לא מסונן.
שמת את הדברים הכי חזק שהרגשתי כמו מראה מול פני.
היה חזק, וע"י כך תחזק גם אחרים.