המשגיח שלי בישיבה היה אומר שאין אפשרות לא לעשות דברים מהנים בחיים שלנו,
יש אפשרות להחליף הנאה בהנאה,
כלומר שכל בן אדם צריך לעשות בחיים דברים שעושים לו טוב וכיף,
השאלה היא מה הם הדברים האלה,
זה נראה לי בערך הדברים שאמרת,

ובקשר לתובנה שאמרת שהגעת להבנה שאין ברירה כבר,
אני  מאד מתחבר
בסופו של דבר לעבוד באמת על הנושא, זו עבודה מאד קשה,
רק המסקנה שכבר אין ברירה וצריך לעשות הכל בשביל לצאת מזה, יכולה לתת לנו את הדחיפה לעשות את זה

תודה רבה ובהצלחה

עוד נפילה. אסיק את המסקנות שלי בע"ה

שלום חברים, 

אני שמח על התקדמותי כאן. על הרצון שהיה לי לפני כצה רגעים לעשות פעולת תאווה ועל הוויתור.

מקוה לעבור את תקופת הפסח הקרובה בנקיון ובהחלמה גדולים.

כרגע צריך לעשות כניעה לה'. ולהמשיך במשימות היום.

שלום, אחרי 92 יום נפלתי.
הייתי בטוח שאחרי 90 זהו, המסע ייגמר. מסתבר שלא.

אישתי ילדה והתקופה הארוכה שאסורים יחד עם המתח הקיים היום, גרמו שנפלתי.

ניסיתי לישון, והרגשתי שזה בוער בי לצאת. 

כשמותרים אני לא נופל, לפחות ממש נדיר. 

הבעיה שלהחזיק הרבה זמן גורם לי לא להירדם ובסוף אני מותש ונופל. לפעמים אחרי לילה בלי שינה, לפעמים שניים.

מרגיש שזה לא פיזי כל כך הרבה זמן שזה לא יצא.
בשכל מבין שאני טועה, ואולי לא. 

כמה אפשר לא לישון? 

כל היום אני לבד במשרד באינטרנט פתוח, לא נפלתי.

מרגיש כמו שזה צוחק עלי מבפנים, תילחם תילחם, תשנה אורח חיים, אבל תכלס הדחף הזה לא יעצור לאורך זמן

מצד שני הייתה תקופה של כמה חודשים שאישתי ילדה והייתי מאושר בעבודה וביום יום והחזקתי. אז אולי התסכול שיש לי בחיים משפיע, אבל לא מוצא עבודה אחרת.

היעד הבא היכל התהילה.
את הדקות ספרתי התענגתי על כל יום. ואז נגמר לי הכוח.

הלב שלי כל כך עצוב, בכיתי תוך כדי. כמו לזרוק שעיר לעזאזל.

מאמין שאצליח, הלוואי שאאמין גם בפנים עמוק, וברגע האמת, אדע שאני לא עבד של הדחף. 

תכלס אני כבר 30 שנה בדבר הזה. הלכתי למטפל, קצת עזר. אבל נגיד כך: אם אני לא נופל כי אישתי בהריון או טוב לי בעבודה
אז יוצא שאני לא באמת חופשי.

הייתי מחזיק 90 יום במצב הזה? שאסורים? נמאס לי להיות עבד.

רק בזכות הפוסטים שראיתי פה מאמין שכן! זה ממש מחזק! מייחל להחלים!

יום 2.
לא עדכנתי על יום אחד לא הספקתי. בכל מקרה אני ממשיך לעדכן כאן כי העדכון פה זה מה שגורם לי באמת להתמיד.

הנה התובנות שלי מהרצף האחרון ובכללי עד עכשיו:
אי אפשר רק לאסור על עצמך דברים אתה צריך גם להכניס דברים חדשים לחיים שלך כנגד. אם אתה מפסיק עם ההרגל הזה לפחות בהתחלה אתה צריך דברים שיתנו מענה לאנרגיה הזאת שאתה שומר בפנים וזה יכול להיות בהרבה דברים זה יכול להיות באימון או הליכה ואפילו לימוד תורה או ללמוד לנגן על כלי נגינה – בקיצור שם המשחק הוא לא רק להפחית ולאסור על עצמך דברים אלא גם להוסיף דברים חיוביים יותר שיתנו מענה לוואקום הזה שנוצר ברגע שאתה מפסיק את ההרגל במכה אחת.והאמת שזה קשה זה קשה להתמיד באימונים זה קשה להיות כל הזמן עם מוטיבציה לעשות את זה גם ביום 50 אבל אני צריך להפנים משפט אחד: אי אפשר לסמוך על המוטיבציה שלי כל הזמן אני צריך להרגיל את עצמי למשמעת עצמית וגם אם אני עייף ואין לי כוח להתאמן אני עדיין אעשה אימון קצר – ואז ארגיש כל כך טוב אחרי זה שהצלחתי לעשות את זה למרות הכל.

בלי קשר לזה כבר אמרתי ואני אגיד שוב עצם הכתיבה בפורום עוזרת לי להתמיד. ולא רק זה, אני לא כותב מילה במילה במקלדת אלא משתמש בהקלדה קולית, זה אומנם נשמע כמו משהו שהוא מינורי אבל עצם זה שאתה אומר בכל רעם את מה שאתה כותב גורם לך לפעמים להסיק מסקנות ולהגיע לתובנות עמוקות יותר.ואני אמשיך ככה עם מה שעשיתי ברצף הקודם עם הלקחים החדשים שלי בתקווה להגיע ל 90 יום והאמת שספרתי ומאה ימים מהיום אני בן 30 אז אין לי ברירה אחרת אין לי זמן אחר אני לא מלחיץ את עצמי אלא מכניס את עצמי למצב שפשוט אין לי ברירה אני חייב לעשות את זה אלה השנים הטובות ביותר בחיים שלי. בהצלחה לכולם

נפילה. לא יודע בדיוק איך. פשוט ניתוק מוחלט מעצמי וממה אני באמת רוצה, הליכה עיוורת אחרי הגוף והמוח. מחר יום חדש.

אני במצב הפוך , לא מצליח להגמל מהצפייה אבל גמול מהזרע לבטלה. הלחץ הזה בראש מכריע אותי כל פעם מחדש. אני נשוי פלוס 2 ואם לא עושים סקס באופן תדיר כמו עכשיו , בעקבות המצב , הלחץ הזה פשוט גורם לי לעצבנות עד שאני פשוט מתפוצץ מכעס ולא יכול עוד ונשבר כמו בלון שמחזיק ומחזיק... יש לך בת זוג או רווק ? הגמילה מהזרע לבטלה דווקא הייתה פשוטה יחסית בשבילי , כן היו תקופות קשות , אבל אחרי כמה שבועות כבר לא חושבים על זה והבעיה היא יותר בראש ופחות פיזית כמו במצב שלי .

היי חברים
משתף שהיום היה לי קצת קשה
אוהב וצריך אתכם
לילה טוב לכולנו

יום 2. עבר בסדר. המחשבה על כמה התהליך ארוך מתישה. אני רוצה להתחתן, לאהוב באמת, להקים בית של קדושה. בינתיים אני יושב פה לבד, החיים לא נראים כאילו הם מתקדמים לאנשהו. צריך לבטוח בה'. היה יום בסדר. אותה תמונה עוד משחקת אצלי בראש אבל כרגע קל לנפנף אותה. עוד מעט יוצאים לבין הזמנים וצריך להתכונן, כי זה הזמן הכי מסוכן בשנה.

היי, אני נקי מפרונוגרפיה
כבר 6 חודשים ב"ה, 
אבל עדיין לא מצליח להפסיק זרע לבטלה לאורך זמן.

אשמח לעצות ושיתוף

תודה אחי.
יום 1 עבר בטוב. קצת הרהורים לגבי תמונה מאוד ספציפית שנחקקה אצלי, ולפעמים מרוב שזה מפתה אני כבר רוצה לצעוק.
אבל ב"ה לא התעכבתי על זה יותר מדי ורוב היום עבר ברגוע ובשמחה. העיקר ליצור הרגל של שיתוף

קשה להישאר אדיש מול ההודעה שלך,
אבל באמת שאין מילים

תהיה חזק ותחזק את כולנו

אז ברוך ה', אני כאן בזמן יותר תכוף, וזה טוב. כי הניתוק הארוך מסוכן עבורי.
אמנם, כניעה יומית לא ביצעתי ובדיקת הקשר עם החבר גם לא ביצעתי, אשתדל לבצע את שניהם מיד לאחר כתיבתי כאן. 

בסך הכל, רוצה לחזק אצלי את הרצון בקבלת רצונו יתברך בכל העניינים! ומתוך כך להיות בשלווה ולא לפנותאל התאווה החולה.

ברכה והצלחה לכולם!

אני מרגיש חוסר אונים. אני אפילו לא מצליח לבנות לעצמי תכנית נורמלית שמרגישה לי הגונה. אני לא מצליח לעצור לשנייה אחת ולחשוב לפני כל פעולה. אני נשמה ענקית שנפעלת על ידי חומר. איזה באסה. וזה ככה כל כך הרבה זמן, אלוקים, כואב לי. כואב לי שאני לא מי שאני.
אבל לוותר זו לא אופציה. גם אם אני אפול עוד מיליון פעם. הנשמה שלי היא אחת והיא פה, בגוף הזה, פעם אחת. ואני אוהב את החיים, ואני אוהב את ה' יתברך ואני אוהב את עצמי יותר מכדי שאוכל לוותר. בע"ה בלי נדר אסגל לי הרגל לכתוב פה בכל יום, ימים טובים וימים קשים. אני ממש צריך תגובות ותמיכה. אני לא רוצה לאבד את חיי לתאווה. "קוה אל ה', חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה'"

אחי היקר ואהוב, כמה מחשבות שעלו לי בעקבות מה שכתבת, אני מקווה שאדייק את עצמי והדברים יהיו לשם שמיים, וחלילה לא להוריד. 

1. הכהות חושים שאתה מדבר עליה היא אחד התסמינים הידועים, המוח שלך מתרגל לרמות דופמין אדירות, וממילא - כל מה שלא משתווה לרמה הזו (ספויילר - אין כמעט עוד דברים שמשתווים, בטח לא דברים בריאים), לא מעניין אותו ומשאיר אותו אדיש. ככה זה. לכן, האוכל פחות טעים, הנוף פחות יפה, ואפילו הפורנו שהתרגלת אליו כבר לא ׳מרגש׳ אותו. אתה מבין את הכוח של המוח להתרגל? אפילו פורנו יכול לשעמם באיזשהו שלב, כש׳מתרגלים׳.

אז אתה לא לבד אחי, אתה מתאר פה בדיוק את אחת הבעיות עם פורנו. אני אשתף שאני ממש מרגיש את זה בתהליך שלי, המוח זועק לדבר הזה שיעורר אותו כמו ששום דבר אחר לא מעורר - זו המלחמה שלי. להזכיר לו שזה לא נכון בשבילו ואחרי העוררות הזו תמיד תגיע נפילה ברמת הריכוז, העוררות, החשק, הזיכרון ועוד ועוד. 

ההחלטה להפסיק עם פורנו היא ההחלטה להרגיל את המוח חזרה להתרגש מהדברים שהוא אמור להתרגש מהם. לא תמיד רואים את זה ישר, אבל אני מאמין שלאט לאט זה מגיע. פתאום החיוך של החברה יותר יפה, האוכל קצת יותר טעים והשיר שאתה שומע מרגש יותר מתמיד. 

2.  אפשר לבחור להגדיר את זה כ-לא נפילה, וזה מאוד מקובל היום. הרבה אנשים מרגישים ייסורי מצפון מטעמים דתיים אבל יש הרבה פורומים שבהם פורנו זה לא נפילה אלא נורמה. ולכן, אם לפעמים יש תחושה שזה לא נפילה אלא עוד משהו שאתה עושה בחיים - כמו לשתות קפה, ללכת לעבודה, לאונן ולהמשיך בחיים, זה בסדר. ולפעמים אני גם הרגשתי ככה, כלומר אף פעם לא הייתי גאה בזה אבל לפעמים הרגשתי שזה פשוט חלק ממני ואין בי כוחות ׳להילחם׳ בזה. זה כיף לי ונחמד לי. אז למה בכל זאת? בדיוק בגלל מה שכתבתי מקודם, לא רק בגלל שזה עושה ייסורי מצפון, אלא גם כי פשוט אתה חי את החיים בכהות נוראית. הפורנו גורם לך לא להיות מרוכז בכלום חוץ ממנו, והוא מנהל לך את הזמן ולא אתה לו. כשהוא בוער בך, הרבה פעמים יש תחושת שיתוק - אני חייב את זה ושום דבר לא מעניין חוץ מזה. 

אחת הסיבות שהבנתי שאני חייב להפסיק היא כי לא יכלתי לסבול את המחשבה שמשהו חיצוני מנהל לי את החיים. שזה התנהגות כפייתית, ואני לא באמת יכול להפסיק אם אני רוצה. זו הייתה מחשבה שגרמה לי להבין שאני חייב לפעול וכמה שיותר מהר. אני לא אחיה את חיי בזמן שמישהו אחר מנהל אותם. 

ומאז שהפסקתי, אני לאט לאט מרגיש את הריכוז חוזר אליי, את החשק האמיתי לאשתי, את האהבה הגדולה שלנו. אני רק בהתחלה ודברים טובים קורים לי. עוד הרבה לפני החוסר בייסורי מצפון. אני פשוט חוזר להנות מדברים פשוטים ולא כפייתיים. 

3. כדי להפסיק חייבים סיבה. אני אכתוב שוב, הסיבה שלי מעולם לא הייתה דתית. אבל מצאתי את הסיבות שלי. בלי סיבה - אני חושש שזו משימה בלתי אפשרית. אחי האהוב, תמצא את הסיבות שלך - ותבין אם אתה באמת רוצה להפסיק עם זה. אם אתה פה - כנראה שמצאת כמה סיבות כאלו. 

4. המוח לא פראייר, מה שכתבת פה הוא לא באמת אתה. זו תחבולה של המוח. אני אסביר. דווקא כשאתה מראה סימני פרידה מהפורנו, המוח, שכל כך אוהב את התחושה מנסה לשכנע אותך להישאר. אותך, כמו רבים (וגם אותי תקופה ארוכה), הוא הצליח לשכנע בכך שהמלחמה היא לא בריאה לי. יותר בריא לי להמשיך לצפות בפורנו. זו תחבולה של מוח וזה לא אמת. האמת היא שיותר בריא להילחם בזה, כי אתה לומד לנהל לעצמך את החיים, ואתה לומד חזרה מה חשוב ומה לא חשוב. כי אתה תוכל להיות בעל יותר טוב לאשתך, להיות מרוכז יותר, אוהב יותר וחי את החיים האלה יותר! מה שהמוח מגדיר לא בריא זה את התקופת פרידה מהפורנו, שהיא באמת קשה ועם תופעות לוואי שלפעמים לא נעימים - כעס, עצבנות ועוד. אבל זו תקופה כל כך קצרה ביחס לחיים עצמם. חיים שבכל רגע שאנחנו בפורנו - אנחנו מפספסים אותם במלוא כוחם.

-

מחזק אותך שתמצא את הדרך ומה שנכון לך.