חבר יקר אין עליך בעולם
אתה צריך לדעת במאתיים אחוז שכל המחשבות האלו
לא מגיעות מהיצר הטוב....
מצד הדת והיהדות אתה יכול למחוק את העבר ולהתחיל הכול מחדש
הרבה הצלחה
ואל תתיאש לעולם 

כל הכבוד 
על האומץ על החוזק ועל השיתוף
זה פשוט מדהים לראות איך שהמחשבות האלו חוזרות על עצמם בכל אחד באופנים שונים
גם אני הרגשתי כמוך וברוך ה' התקדמתי הרבה
יש תקוה בכל מצב
כולנו איתך

[dir=rtl]אני מקוה מאוד שתקבל את ההחלטה הנכונה קודם כל , אבל אשתף שהייתי בסיטואציה דומה והתלבטתי , לבסוף זה הוביל לירידה אצלי ולפיצוץ של כל הקשר של היה חזק מאוד לפני כן אך לצערי היא לא הצליחה להכיל את זה וזה הגיע למקומות מאוד נמוכים עד כדי פרידה וויתור על להקים חיים משותפים ביחד וניתוק קשר לצמיתות , אני ממליץ מאוד בחום להשקיע זמן רב בפטירת הבעיה באופן אישי ולא להפוך אותה לבעיה של אדם נוסף

אני גרוש ויש הצעה טובה על הפרק, וכמובן שכל הממליצים מהללים אותי, אבל הם לא יודעים באמת מי אני...
יש לי אמונה, ובאופן משונה ואולי מעוות גם יראת שמים, אבל אני מרגיש חסר אונים לחלוטין כלפי הנסיונות האלה, וקשה לי להאמין שאפסיק.
אני חושב שאני יכול להיות בעל טוב, אבל אני מרגיש שאני מרמה ומפיל בפח אשה חשובה.
מותר לי להסתיר? (אם לא - ברור שהשידוך ירד מהפרק).
תודה.

אוהבים אותך אריה כ

יש לי את הספר בPDF, איך אפשר להעלות את זה?

אוהבים אותך עידום!!

שלום לך אלי שומר,
קראתי חלקים מהשרשור הזה שלך, וראיתי שכתבת איפשהו, שהורדת את רמת החסימה במחשב שלך כדי להתחבר לאתר הזה.
אומנם רשמית האתר הזה נחסם, לפחות אצלי, בנטפרי,
אבל אם תבקש מהאחראים, יש להם אפשרות לפתוח את האתר למרות החסימה.

אוף... קשה וכואב... מאוד!
אחרי כמעט חודש של רצף נקיות, לצערי הגדול - הפסקתי את הרצף... כבר חשבתי שאני על רצף משמעותי יותר. 
מקווה שה' ייתן לי את הכוח, שלא להיכנס לרצף של נפילות, 
להצליח לקום, ולהמשיך הלאה לרצף נוסף, שיהיה בעזרת ה' ארוך יותר מקודמו.
אשמח לעידוד וחיזוק מהחברים היקרים כאן,  
וכן אשמח אם מישהו יוכל להעלות לפורום את "הספר הלבן" של SA (לא מצליח למצוא באינטרנט).

מאז העידכון הקודם נפלתי פעם אחת, גלשתי, לא כמו שצריך, אבל מיד הפסקתי חזרתי לעצמי. אני ממשיך לנצל את הקושי להתקרב לעצמי, ולאלוקי. 
לא למתוח את עצמי מדי הרבה. אם אני רואה שאינני מצליח להתרכז, אני הולך לישון, ולא סתם מבזבז את הזמן. אם קשה לי, אני מבין את זה, ולא כועס על עצמי, ובוודאי לא על הסביבה שלי.

שבוע החזקת נקי, אתה יודע איזה זכות זו ???
הקב''ה אוהב אותך בכל מצב.
יש כאן אנשים שלא חסר להם משפחה פרנסה וילדים, ובכל זאת הם נאבקים ונופלים. והם יודעים שהקב''ה אוהב אותם, על עצם זה שהם נאבקים. אותך וודאי שהוא אוהב, שאתה חוזר לכאן ומנסה, עם כל הקשיים שלך. 

הנה שוב פעם נפלתי אני נופל כיום מדרדר מרגע לרגע . שהייתי בן 15 הייתי שנה בישיבה חרדית והייתי עילוי בצורה בלתי רגילה . אחרי שנה פרשתי ומאז אני מרגיש שאלוהים קילל אותי אני לא מצליח בשום דבר בחיים אני ן 28 בלי עבודה בלי תואר נכשלתי באמצע בלי חברים בלי בת זוג ובלי כסף אני באמת משתגע אני מנסה לבקש סליחה מאלוהים כל יום על החטאים הרבים שלי ועל זה שעזבתי את הישיבה אני באמת לא יודע איך לצאת מזה אני נופל כל יום כמה פעמים ביום האם אתם חושבים שאלוהים כועס על כל החטאים שעשיתי ובגלל זה המצב שלי גרוע? אשמח לתגובות באמת שאני בשלבי ייאוש תודה. פשוט העתקי מששבוע שעבר אבל נפלתי שוב ב24.12.2025 אחרי שהצלחתי להחזיק שבוע אתה צודק שהרחמים העצמיים משתקים אותי אבל אין לי מושג אין לצאת מהמצב הזה אני מרגיש כמו אסיר משוחרר שישב 20 שנה בכלא ואומרים לו עכשיו תתחיל את החיים מחדש. התחושה הזאתי שאלוהים כועס ושונא אותי בגלל שעזבתי את הישיבה החרדית למרות שהייתי אמור להיות גדול הדור כי הייתי עילוי משתקת אותי. ובלי שום קשר אני מרגיש שאין לי סייעתא דשמיא בכלום מעולם לא הייתה לי חברה או חברים התואר נכשלתי באמצע וכולי אני מרגיש כאילו אלוקים לקח ממני את הסייעתא דשמייא. אני מרגיש חסר תקנה טמא ומיואש באמת שאני מיואש ולא יודע איך לצאת מזה. לפחות תתפללו לביאת המשיח אני מאמין שזה הדבר היחיד שיעזור לי תודה על הפריקה

אני מתחיל פה את יומן המסע שלי. עם הרבה חששות. אשתף פה את המילים, בתקווה שאלך בדרך האמת, בכנות ובאהבה גדולה. אנסה לתאר את הרגשות והמחשבות, ולהתמודד עם הכל כולל הכל. לא לעשות לי הנחות, לא לי ולא לכם. אשמח שתקחו איתי חלק במסע שלי, תהיו אוזן קשבת, תשיאו עצה, וביחד נצליח. אכתוב בצורה של פרקים, בכל פעם שארגיש צורך לכתוב, אקרא לזה פרק. אני עושה את זה בשבילי, זה יוצר לי מחוייבות לתהליך. ייתכן ויהיה פה מילים מטרגרות, זו פעם ראשונה שאני כותב - אשמח לדעת אם כן כדי להימנע להבא. 

פרק 1 - 

יש לי חשש אמיתי, שלקח לי תקופה לדייק ולהבין אותו - אני מוכן להתחיל את התהליך, אבל חושש מהצלחתו. אני צולח תקופות מסויימות ללא צפייה, תקופות קצרות של שבוע, שבועיים אבל יש בתוכי חשש עמוק מחוסר צורך מהדבר ה׳נפלא׳ הזה. כלומר, התחושה שזה עושה לי בגוף, כשאני נמצא בתוך זה, היא תחושה נפלאה של עונג, של פנטזיה. אני חושש מכך שלא ׳אזכה׳ לחזור לשם מתישהו. יש לי משהו בראש שממשיך ואומר לי - הכל בסדר, לא אפריע לך להתחיל בתהליך, העיקר שמדי פעם תקפוץ לבקר. לא צריך לספר שרגע לאחר מכן, שהכל נרגע, כל התחושות הישנות - חדשות מתעוררות. חרטה, תסכול, כאב ועוד. אבל זה דבר כל כך ׳נפלא׳, התחושה הזו. באותו הרגע. אז איך אפשר לוותר עליה?

הסיבה שאני כותב ומתחיל את היומן שלי, היא משום שאני רוצה לדעת שאני לא לבד בזה. שעוד מישהו חווה את התסכול מכך שהוא יכול לחדול לתקופה קצרה. שהוא עושה את זה כי המוח מאשר לו, כל עוד ישנו הד קטן בראש שיודע שיבוא היום ואחזור לזה. אם אנסה לתמצת את התחושות, שמגיעות תוך כדי כתיבת היומן - הן שהסיבה לכך שאני מצליח צעדים קטנים נובעת מהתחושה המרגיעה שהמוח נותן - שבסוף נחזור לשם. ואם אתמצת אפילו יותר את הקושי - כשהמוח יגיע למסקנה שאין עוד - תגיע הנפילה. אתם מצליחים להבין?

אני כרגע מעלה את הדברים, עוד אין לי פתרון. אני בתחילת התהליך ויש המון חששות. החשש הוא ליפול בפעם הראשונה מאז תחילת התהליך. והחשש היותר גדול - מה יקרה לי כאשר המוח יגיע לשכנוע שאין עוד?

נ.ב

המסע שלי הוא מול עצמי ומול בת זוגתי, לרגע לא מול אלוהים. הסיבה לכך היא שאני לא מגיע לזה ממקום של חשש ממידת הדין, ו׳עונש׳ בעולם הבא היא שזה בעיני לא מחזיק מים בדרך להצלחה. יותר מזה -  אני לא חושב שהיהדות מאמינה בכך. זו גישה חינוכית ישנה ופסולה, שטוב שלא נבראה משנבראה. ודווקא אחרי ההבנה הזו, כשהבנתי שזה אני מול עצמי, ואני פוגע בי ולא באלוהים - הייתי קשוב לעצמי ולכך שאני רוצה לעבור דרך. ההבנה הזו בעיני יסודית וחשובה להצלחת התהליך. 

אני בעצמי סיפרתי, רק אחרי שהייתי בקבוצות הצעדים וב"ה הייתי נקי ועליתי על דרך של נקיון והחלמה, ורק אחרי הדרכה מחבר ותיק עם הרבה הרבה נסיון, ושיתפתי בצורה מאד מסויימת.
אך בדרך כלל ההדרכה היא לא לשתף כלום, וזה גם תלוי האם נמצאים בדרך טובה ובפתרון, או שעדיין לא.
בקיצור, כדאי להתייעץ היטב עם אדם שמבין בענין הזה של התמכרויות.

בהצלחה רבה

שלום חברים יקרים, 
אני מתמודד לא מעט זמן עם ההתמכרות לפורנוגרפיה ולצערי בימים האחרונים לאחר רצף של כ400 יום צפיתי בפורנו. האיזור המסוכן שלי הוא בעיקר בלילה, קורה לי שאני מתעורר ופשוט לוקח את הטלפון ומתחיל לצפות. לאחר שהבנתי את )בזכות התוכנית באתר( התחלתי לישון עם הטלפון מחוץ לחדר ולסגור אותו בלילה בתוך תיק. זה עובד יחסית טוב אבל לצערי הלילה האחרון זה לא היה מספיק חזק. אני חושב שזה גם בגלל שאני בתקופה קצת יותר עמוסה וזה משפיע. 
רציתי לשתף אותכם שקמתי מבואס אחרי הנפילה, וכמובן שלא ציפית שתגיע. ואז עבר יום ובמשך היום הזה היו לי יותר דחפים לראות פורנו מבד''כ, כאילו ההתמכרות התעוררה לה מחדש וזה מאוד קשה. עם זאת הבנתי שעם כל הקושי שבדבר אני מוכן לסבול את הקושי שבלהתאפק מלשוב ולצפות בפורנוגרפיה. לעיתים זה נראה שווה את זה ומפתע, אבל אני יודע שבפועל הקושי שחשים אחרי צפייה בפורנו ואי השלמות עם עצמך יותר גדול והקושי להתאפק מהצפייה. 
מאחל בהצלחה לכולנו בהמשך הדרך ושנצליח לקום על הרגליים אחרי נפילות

היי שלום לך,
לפי משפט הסיום שלך כאן, נראה שבזה "סיימת"...

אני ממש לא מתכוון אליך,
אבל בתוכנית לומדים שיש דבר כזה שנקרא "רחמים עצמיים", וזה מאוד כיף. באמת. לא בציניות.
שהאדם מרחם על עצמו, והוא מסתפק בזה...

ואפשר גם "להתמכר" לזה...

אבל ההפך מ'רחמים עצמיים' זה יכול להיות לדוגמה:
* חמלה עצמית בריאה – היכולת להבין את הקושי שלך בלי לשקוע ברחמים.  
* קבלה עצמית – להכיר במצבים מבלי לרחם על עצמך.  
* אחריות אישית – במקום להתמסכן, לקום ולעשות.  
* חוסן נפשי – עמידות, התמודדות, כוח להמשיך בלי להתמסכן.  
* עצמאות רגשית – לא להיתלות ברחמים אלא להחזיק את עצמך.