עייפתי מהתלבטויות.
האם אני מכור?האם אני מגזים?האם זה יעזור?

עייפתי מפחדים.
ומה אם יגלו?ומה על העתיד?ומה בנוגע לעבר?

עייפתי מהבדידות.
אף אחד לא יודע...ואין בכלל למי לספר...אף אחד לא יבין.

עייפתי מהתפילות.
אבא שבשמים,גע בי! נער אותי מתרדמת הנצח,מהכפור, חבק אותי כפי שאף אחד עוד לא חיבקני מעולם!

עייפתי מהעייפות.
ורק ריקנות ובילבול נשארו מנת חלקי...

אייכה?ואיפה אני?

מכיר את כל העייפויות האלו. ההתלבטויות הבלתי פוסקות, הפחדים, החששות והבדידות. אני מנסה עכשיו לעלות על הדרך, ואצלי דווקא ההליכה על התוכנית בכל הכוח מצליחה להתחיל למלא את החורים שגורמים לעייפות.
אני יודע שאני מכור, אני מבין שזו מחלה ופחות חושש שאנשים ידעו עלי (ומכורח כל מיני נסיבות יש כבר לא מעט אנשים קרובים שיודעים על המחלה שלי)
יש לי חברים בתוכנית, חברים שכמותם אף פעם לא היה לי.
ומכיוון שהדברים הקשים ביותר ירדו ממני, אני פחות ופחות עייף.
מאחל לך שתתעורר רענן ליום חדש. יום מלא אור נקיות והחלמה.

רצונך יעשה
קפוץ למים, למה אתה מפחד, רק טוב זה יעשה לך. קח בגד ים וקפוץ רק אל תשכח בהתחלה צריך לנשום עמוק! יש חשש טביעה
אבל אם תחזיק קצת מעמד תראה איך הראש מתחיל לעלות מעל פני המים עד שתלמד להתחיל לשחות ובסוף ב"ה תהפוך להיות שחיין מטורף.
אין לך מה להפסיד חוץ מ... את החיים שלך שנלקחו. החזר אותם אליך בחזרה ותתחיל לחיות שוב מחדש!
נסה ולא תתצטער.
בהצלחה. שוב אל תפחד קפוץ! ועכשיו! לא מחר ולא מחרתיים היום!