תודה לה' על עוד יום נקי...
ברוך הוא וברוך שמו.
ב"ה בימים האחרונים אני עסוק מאוד וזה מאוד עוזר 

היום הגעתי ל20... ברוך הוא וברוך שמו.
אמנם טרם פתרתי את התהיה... האם זה בא ממקום אמיתי או שזה עדיין הההתלהבות של ההתחלה.
בעבר הגעתי לתובנה - ששיטת ההתנהלות שלי אחרי החטא- היא גורמת לחוסר החלמה.
הייתי חוטא ואז מצטער ומקבל על עצמי שלא אעשה זאת עוד, אח"כ היה יום נקי ולפעמים עוד יומיים, זכר החטא היה נשכח מליבי, הייתי שוקע בלימוד תורה ומשלה את עצמי שיותר אני לא שייך לזה בכלל... ואז זה היה מגיע שוב...
אחרי הרבה זמן הבנתי - שאני כן שייך לזה ואני צריך תהליך החלמה...
אבל השלתי את עצמי שאבנה לי תהליך כזה לבד, כמובן זה לא עזר ופעם אחר פעם נפלתי
ואז הבנתי שאני צריך לשתף אחרים ולמצוא דרכים חדשים, הבנתי שאני מכור, אבל לא היה לי עוז להיחשף... ואז ה' יתברך גילה לפני את האתר הזה. 
אבל כעת - אני לא יודע אם זה אמיתי - או שאני באמצע שלב נוסף בהבנת עצמי...
ה' יעזור 
  

משתוקק אחי היקר כל הכבוד על ה-20 יום חזק ואמץ!!!
פשוט כיף לקרוא את השיתופים שלך אתה עושה לנו טוב בלב..
אני לא חושב שאתה צריך להתעסק עכשיו במחשבה האם מה שאתה עושה יתברר בסוף שלא עוזר ואתה צריך משהו אחר כרגע אתה מצליח תמשיך להתחזק תתמיד תוסיף עוד כלים שיכולים לעזור וה' יהיה בעזרך!!!
תמשיך לשתף אוהב אותך אח יקר!!!

דרך אגב אם אתה מעוניין לענות.. מה השיא שלך  בנקיות?

תודה רבה יהודי מתוק על החיזוקים
השיא שלי בנקיות הוא כשלשה חדשים לפני כמה שנים - כאשר התחלתי ללמוד ספרי חסידות בפעם הראשונה, אז הרגשתי בטעות זך ונקי... זה היה מה"ברן" של ההתחלה...
אגב, גם אני נהנה לעיין מידי פעם בספרי רבי נחמן...

היום היה לי קשה בשעות הצהריים.
לא בגלל גרוי חיצוני, אלא בגלל המחלה המקננת בפנים...
דוקא בזמן שהייתי צריך ללמוד תורה, החלה התאוה לפעפע...
ממש סתם כך.
השתדלתי מוד להסיח את דעתי, אבל ללמוד לא יכלתי, זה היה יותר מידי...
כי זה אותו יצר... אני מרגיש שהיצר - תוקף אותי שלא ללמוד ובאותה מתקפה עצמה - מעורר בי את התאוה, אצלי זה היינו הך לפעמים...
זה לא שאני לא לומד ואז מתוך שיעמום באה תאוה, אלא אני לא לומד בשביל התאוה...
ב"ה - היום הצלחתי להתגבר.  ה' יעזור הלאה...

כתבת "ה' יעזור" אז תדע שהוא עוזר גם במקום הזה, אני מאד מזדהה איתך כי התהליך שלי היה שגיליתי את האתר הזה במקרה ואז הבנתי שאני מכור, אבל חשבתי שהידיעה שאני מכור מספיקה לי בשביל להיות נקי, כי כך אני אדע להילחם יותר חזק וכדומה, וזה לא עזר, אז ניסיתי חלק מהכלים של הפורום ושיתפתי מעט בפורום (עם הרבה הרבה הכחשה של המחלה שלי), ובשלב מסויים הבנתי שאני צריך את הצעדים, והתחלתי לעלות ולהאזין לקבוצות הטלפוניות, ולא הבנתי מה אומרים שם אז הפסקתי לעלות, ובכל אותו הזמן התפללתי לאלוקים שיכוון את דרכי כי לא ידעתי מה נכון בשבילי ומה זו התוכנית הזו וגם פיחדתי מחשיפה, כך היה במשך שנתיים וחצי.
עד שבחסדי ה' הגיע הזמן שאלוקים החליט לגאול אותי בחודש ניסן הוא חודש הגאולה, שאז הבנתי שאין לי שתי אופציות, כי אופציה אחת זה להגיע לקבוצות ולהתחיל לעבוד את הצעדים, והאופציה השניה זה להמשיך להשתמש ולהיות מת מהלך וכו' וכו', רק אז הרגשתי לאיפה המחלה מובילה אותי ומה היא עושה לי בחיים. אני מאחל לך שהדרך שלך תהיה קצרה יותר ולא כואבת כ"כ, כי לא היה מאד כואב במשך כל השנתיים וחצי הללו, ושתזכה לעלות על דרך באופן הנכון והראוי בשבילך.

בהצלחה רבה

אוהבים!!

מאוד מזדהה עם מה שכתב קודמי. לחלוטין.

אני הבנתי שכדי להימנע מליפול עליי להכניס את ההחלמה עמוק עמוק לתוך החיים שלי ולתוך שגרת היום יום שלי עד שהיא תתפוס מקום מספיק חזק שהבריחה שלי באוטומט תהיה אליה ולא למחלה..

וזה בא לידי ביטוי ב3 קבוצות חיות בשבוע (במינימום!) בשבוע טוב, לפחות 5 שיחות טלפון לחברים במהלך היום (לא כולל שיחות נכנסות) כתיבה יומית צעדים שיחה יומית עם הספונסר קבוצה טלפונית כל בוקר נתינה ועזרה לחברים אחרים ושמיעת מסרים ברגעים הקשים.

ההשקעה שלי יוצאת בממוצע כשעתיים ביום. זו הכמות שאני צריך כדי שההחלמה תיקח חלק ממשי בחיים שלי ואז יהיה לי סיכוי בכלל שהנס יקרה ואני אוותר על להשתמש..

אוהבים אותך ותמשיך לבוא!

בוקר טוב
השבוע שמעתי מסר מחבר ותיק שנקי 5 שנים.
מה שהעביר מניסיונו נגע בי במספר מימדים:
1. סבלנות - צריך להשקיע בהחלמה, בסבלנות, בלי להרגיש רע שההחלמה לוקחת זמן.
2. מגיע רגע בו ההרגל הישן שלנו של השימושים מתחלף בהרגלי ההחלמה. לכל אחד הרגע מגיע במועד אחר, אבל בסופו של דבר הוא מגיע.
הדבר דומה לעיסוק שלי בספורט, שנמשך שנים רבות מאד. גם אם אני לא אוהב את המאמץ שבעיסוק עצמו, אני מגיע ומתאמן כל יום מכיוון שזה נהפך להרגל חיובי.
3. לחצים בעבודה - גורם מאד מאד מעורר שימושים בתאווה. אנחנו המכורים חייבים להוריד את הרגל מהגז ולהוריד לחצים.

שתהיה שבת שלום

אני מאוד מזדהה עם הבלבול בזמן לימוד,

אצלי ברור לי שבזמן שמתעוררת תאווה אני לא אצליח להתרכז בלימוד,
אז מיד יש הטענה: אם בין כך הלימוד לא מצליח ולא שווה אז תעבור לתאווה.

(ובמיוחד כי לתאווה יש כוח ריכוז וזכרון יוצאי דופן, ואפילו אם אני באמת עייף לו יש כוח ועירנות, אז הטענה הרבה יותר במקום להיות סמרטוט עייף שלא מצליח ללמוד תהיה גבר וגיבור בתאווה)

וכאשר הייתי מנסה להתגבר נגד התאווה, הרי בזבזתי כל כוחי בלנסות ללמוד בריכוז - דבר שכשל לחלוטין, וכנגמר לי הכח כבר לא נלחמתי ועברתי לתאוה…
כיום אני מנסה בדווקא להתרגל - כמה פעמים ביום כל פעם שמתחיל להפריע לי העדר הריכוז וכוח - בממש לא לעשות כלום, וכל פעם שאני מרגיש שאני לא מצליח להתרכז בלימוד,
פשוט להפסיק ולא לעשות כלום עד שברור לי שתאווה זה לא אפשרות - הרבה פעמים אני פשוט נרדם, ואני מתרגל לקבל את זה שזה בסדר גמור-
ואח"כ מנסה ללמוד אם חברותא דווקא.

שבוע טוב לכולם. תודה על התגובות החמות והעצות.
ביום שישי בבוקר קראתי ספר חדש שיצא על אחד מגדולי ישראל, זה רומם אותי מאוד ולא היו לי נסיונות עד מוצאי שבת...
במוצאי שבת - הייתי צריך ליסוע ברכבת והיה ניסיון קשה, שכחו שחורף עכשיו...
הייתי צריך להתגבר ולא לשלוח עיניים למרות הפיתויים וב"ה הצלחתי.
אני שם לב שברכבת יש לי בעיה מיוחדת ושם היו לי הרבה נפילות בעבר, הן בתחנה והן ברכבת עצמה... אני מתבייש לומר שבקיץ האחרון - כשהייתי עולה על הרכבת הייתי הולך לכל אורכה הלוך ושוב, כביכול מחפש מקום - ובאמת היה זה כדי ללגום מראות אסורים...
מה שעזר לי אתמול - זה המודעות החזקה של עניין ההחלמה והמחשבות הרבות עליה, דבר שנגרם - מהשימוש והעיסוק שלי באתר הזה במשך זמן רב. 
וכפי שכתב פה ידידי - ה"מתרפא": 
 "אני הבנתי שכדי להימנע מליפול עליי להכניס את ההחלמה עמוק עמוק לתוך החיים שלי ולתוך שגרת היום יום שלי עד שהיא תתפוס מקום מספיק חזק שהבריחה שלי באוטומט תהיה אליה ולא למחלה.."
כעת העיסוק העיקרי שלי בהחלמה הוא- הקדשת זמן רב מאוד באתר - בקריאה, בכתיבת שיתופים ותגובות ובשיחות צ'אט של האתר... זה בא לידי ביטוי גם במוח... - גם כשאני לא באתר - אני נזכר בכל מיני דברים, חושב הרבה וכו'.
אבל אני מבין של לאורך זמן יהיה אפשר להשקיע שעות רבות כל יום באתר...
הרי יש שיגרת חיים...
אני צריך עוד פיתרונות, רעיונות ועצות - בנוגע להכנסת תהליך ההחלמה והטמעתו - עמוק בתוך החיים, שמתבססים על שיתוף עזרה הדדית... (ואני עדיין לא מדבר על 12 הצעדים.... אני עדיין טרום.... אני מחפש רעיונות אחרים).

בנוגע לתגובת -  "לחיים הראויים לשמם":
 "אצלי ברור לי שבזמן שמתעוררת תאווה אני לא אצליח להתרכז בלימוד,
(ובמיוחד כי לתאווה יש כוח ריכוז וזכרון יוצאי דופן),וכאשר הייתי מנסה להתגבר נגד התאווה, הרי בזבזתי כל כוחי בלנסות ללמוד בריכוז - דבר שכשל לחלוטין, וכנגמר לי הכח כבר לא נלחמתי ועברתי לתאוה… כיום אני מנסה בדווקא להתרגל - כמה פעמים ביום כל פעם שמתחיל להפריע לי העדר הריכוז וכוח - בממש לא לעשות כלום, וכל פעם שאני מרגיש שאני לא מצליח להתרכז בלימוד, פשוט להפסיק ולא לעשות כלום עד שברור לי שתאווה זה לא אפשרות - הרבה פעמים אני פשוט נרדם, ואני מתרגל לקבל את זה שזה בסדר גמור"
אכן גם אני חושב כך, ברוך שכיוונתי...
הבעיה היא  - עד מתי??? הרי צריך לנצל את הזמן... התאווה לא עוברת ולא תעבור... 
אבל אני מתנחם בזה - שכנראה (לפחות כרגע) זה מה שבורא עולם מבקש ממני, לכן - כשאני באמצע הלימוד, והתאווה מופיעה ומפריעה בריכוז, אני הולך לישון, או עוסק בנושאים אחרים... ואני שמח שאני עושה כך באופן פרטי, הכאב שלי הוא רק על מצבי הכללי...
ה' יעזרנו על דבר כבוד שמו

כל הכבוד ידידי ושמח שאתה לוקח חלק מהדברים שרשמתי ושהם עוזרים לך !

ממליץ לך על פעולות של :

1. כתיבה יומית
2. שיחת טלפון לספונסר כל יום (מוכן להיות ספונסר שלך אם אתה מעוניין)
3. עלייה לקבוצה טלפונית פעם ביום (יש בכל מיני שעות)
4. שיחות טלפון במהלך היום לחברי תכנית לשתף.

לי זה מאוד עוזר ומשאיר אותי מחובר במהלך היום.

אוהבים!

תודה רבה - מתרפא היקר.
קצת חסר לי - ביאור נרחב של המושג "ספונסר", וכן אני לא יודע בדיוק מה זה הקבוצה הטלפונית, אשמח שתבאר לי בהרחבה בהודעה פרטית.
כמו כן, אם אני מבין נכון - הקבוצה הטלפונית וספונסר זה רק אם אני ב12 הצעדים, לא?

ב"ה 25 יום!  כמו חצי יובל בימים...
'כה' יתן ה' ו'כה' יוסיף

אמן ואמן חזק וברוך ידידי!!!
תמשיך לשתף ללמוד ולעבוד גם כשנדמה שכבר לא כל כך קשה מניסיון בזה הרבה נופלים.. רק עם ההתמדה ננצח!!!