חזק וברוך.

בהצלחה רבה בעז"ה

אוהבים אותך חבר יקר!

יצא לי קצת לקרוא כמה דברים שכתבת, עדיין מתקשה לקרוא הכל ולהשלים אבל מאוד שמח שאני יכול להכיר אותך פה דרך האתר.

נשמע שאתה אדם מיוחד ונפלא ועברת התמודדות לא פשוטה בכלל.
יש הרבה מה ללמוד מהניסיון שלך ומהתובנות והכתיבה שלך מאוד מחברת ומועילה.

תודה לך שאתה פה איתנו כותב משתף ומגיב.

המון הצלחה בע"ה שתצליח להתמלא דרך אלוקים ולהמשיך בהחלמה בריאה יציבה וחזקה.
אוהבים!

שלום אחים יקרים מה שלומכם?

תודה המשתוקק היקר על החיזוקים, בהצלחה גם לך בעזרת ה'.

ותודה רבה גידי היקר על המילים והברכות הלבביות, ריגשת אותי מאד,

שתתברך בכל הברכות בכפל כפליים. אמן.



לאחר כמה ימים קצת מאתגרים מבחינת מצב רוח שהיה קצת מדוכדך עם חרדה 'אלולית' טיפוסית שעדיין עוברת עלי מדי פעם, אני מרגיש היום קצת יותר שלוו ורגוע בחסד יוצרי המיטיב והאוהב.



אני הולך לכתוב משהו שהוא קצת מדכא ומעצים אותי בו זמנית.

אין לי סיכוי מולו, לבד.

אני חייב כל בוקר להיזכר שוב פעם מחדש שאין לי שום סיכוי מול היצר הזה של התאווה.

ובכל פעם שאני משלה את עצמי שאני יכול רק 'להתחמם לאורו' מרחוק.. אני מוצא את עצמי עם כוויות לא נעימות בכלל כמה ימים אחרי.

כל פעם שמגיעים לפרשת השבוע שקראנו בשבת האחרונה 'כי תצא' עם אשת יפת תואר אני נזכר בזה ונפעם מחדש. 'לא דיברה תורה אלא כנגד יצר-הרע.

אז בעצם ריבונו של העולם מעיד בתורתו הקדושה שאין לי סיכוי, ולא רק לי, מדובר הרי באנשים קדושים וצדיקים שיצאו להילחם שם, כאלה שלא חששו משום עוון שיגרום למותם, ועליהם כתוב שאין להם סיכוי מול היצר הזה אם הם לא יצליחו להימנע מהיתקלות עם היצר הזה.

ואיך ההתקלות הזאת עם היצר מתחילה? כמובן, עם העיניים. ו'ראית' בשביה אשת יפת תואר.

קראתי בשם ר' יחזקאל אברמסקי שיש במדרש הזה גם משהו מעצים, שבשאר ההתקלויות שיש לנו עם שאר היצרים יש לנו סיכוי להתמודד, כי רק פה ה' מעיד שחייבים למצוא פתח סיבובי להתיר את זה, עם שאר הדברים כנראה הוא נתן לנו מספיק כח להצליח להתגבר.

ויש בזה משהו מנחם בשבילי.

כי כן, נפלתי במדמנות התאווה עם העיניים האוזניים ועוד כמה איברים, אינספור פעמים,

אבל - וזה 'אבל' גדול, ניסתי כל הזמן להתגבר ולצאת מזה לבד,

כי חלק מהאשליה הגדולה שלי כמכור, זה שאני לא כ"כ מכור בעצם.. ואם רק ארצה אצליח להפסיק תיכף ומיד ממש, בעצם אפסיק מעכשיו. בעצם התכוונתי מעכשיו....

ולא קלטתי את גודל המלחמה/האויב הפנימי/האתגר של ההחלמה שסובב את כל החיים שלי בעצם.

לאט לאט בהחלמה לימדו אותי שאני לבד לא יכול, אבל יש מישהו שכן יכול כי הוא יצר את הכח האינסופי הזה שבא לידי ביטוי בדורנו בצורה וירטואלית חסרת תקדים בהסטוריה האנושית, ואם אנסה לחדש את הקשר איתו, לשוב אליו בחזרה, ולומר לו את המילים הכה פשוטות (לכאורה) 'אבא אני צריך שתעזור לי, אני לא יכול לבד, אני צריך אותך, בלעדיך אין לי שום סיכוי, בבקשה אבא, בבקשה'

אזכה אולי לנס שקרה להרבה מאד מתמודדים לפניי,

שחזרו אל אבא שלהם והוא עוזר ועושה להם כל יום מחדש את נס ההחלמה. אמן.

אמן, חזק וברוך.
מתחבר מאוד לדברים שכתבת.

דבריך כל כך נכונים.
בימים האחרונים, בבקרים, מצאתי עצמי מדבר אל אבא שבשמים, מספר לו על הדברים הטובים שקורים לי, ועל המצוקות.
מודה לו על הטוב, ומבקש ממנו עזרה בהתמודדות עם הקשיים.

חזק וברוך!
נהנתי לקרוא והחכמתי.

בהצלחה רבה בעז"ה

פנימה היקר.
האם לאחר 6 שנות נקיות - יש קריזים?  לא סתם סימני מצוקה, אלא מחשבות רציניות להשתמש - כאלו שאתה צריך לשתף חבר כדי להתמודד איתן?

המשתוקק כתב on 11 אוק' 2020 13:20:

שלום המשתוקק היקר
כמענה לשאלתך אנסה לשתף קצת, למרות שאני מאמין שהחלמה אמיתית היא החלמה אישית פנימית שלי מול עצמי ומול המצב האמתי שלי, נכון להיום, וכל ההשוואות מול סיפורי החלמה אחרים הן במקרה הטוב לא מדויקות ומקרה הפחות טוב יסיטו אותי לגמרי מההחלמה שלי.
כל מחלים שמצליח לצלוח את אתגר 90 הימים בהצלחה יכול להעיד שעוצמת המאבק היומיומי/הקריזים פחתו אצלו, מי יותר ומי פחות, אמנם אני יכול לשתף על עצמי שעוצמת השינוי פוחתת והולכת עם הזמן.
כלומר אני לא מרגיש הבדל כ"כ גדול בתדירות המאבקים שלי מול התאווה במהלך השנתיים האחרונות בערך, ויש לי גלים שבאים והולכים כל כמה שבועות. העוצמה שלהם משתנה בהתאם לנסיבות, לפעמים יגיע גל משום מקום ובלי סיבה ברורה, וזה באמת יותר נדיר אצלי בחסדו יתברך, ולפעמים אני יכול לצפות מראש התמודדות מגיעה כתוצאה מלחץ מצטבר או מריבה לא נעימה עם האשה וכדומה.
למען האמת אני לא לגמרי נקי מהתאוה כמעט שש שנים, אני ממשיך לפלרטט איתה לצערי ובושתי מדי פעם מרחוק, כך שלהחלמה שלי יש עוד הרבה מה להתקדם, ובנוסף המקום שממנו באתי - בשנות ההתמכרות הפעילה שלי לא חוויתי את הקריזים המטורפים שחלק מהחברים מדווחים עליהם פה ובקבוצות, כך שאינני חושב שההחלמה שלי יכולה להוות הוכחה למישהו.

להלן ציטוט מהאתר של רטורנו -
"ומה לגבי הסכנה לחזרה להתמכרות?
בכל תהליך גמילה מהתמכרות, ובכלל זה גם התמכרות למין, ישנה תמיד הסכנה כי האדם שהיה מכור בעבר, יחזור שוב לאותה התמכרות. בדיוק מהסיבה הזאת, חשובה מאוד זהותו של מכון הגמילה בו מבוצע תהליך הגמילה. אחד מתפקידי המפתח של המכון הוא לצייד את המכור בשלל כלים שיסייעו לו בצורה ממשית ומוחשית להימנע מהאפשרות הזאת של חזרה עתידית למושא ההתמכרות.
זהו למעשה הפרמטר המרכזי שעליו נמדדים מכוני גמילה שונים."

מקובלנו בסיפורים שמופיעים בספר הגדול ומניסיון העבר הכואב מאד של הרבה מכורים שטעו בזה ומצאו את עצמם שוב עמוק בבור המטפורי או האמיתי למרבה הצער כשמדובר בהתמכרויות לחומרים מסוכנים, שאין ביטוח לאף אחד מאיתנו אף פעם, ולא משנה מה נעשה תמיד יש חשש שנחזור לשם מאד מהר, וחלק מהחלמה יציבה זאת ההבנה והקבלה של המצב הזה שאני נתון בו, בין אם זה בגלל מעשיי ובין אם זה חלק מהגנים שנולדתי איתם או החוויות שעברתי בילדותי שגורמים לי להיות יותר רגיש ופגיע להתנהגויות הרסניות, לא ממש משנה, החיים האמתיים לא נעשים יותר קלים עם הזמן, אנחנו צריכים להיעשות יותר חזקים, ולהישאר מחוברים למי שכל הכוחות בידיו.
שנזכה להישאר איתו עוד יום 'רק להיום'.
תמיד.
אמן.

שלום אחים מחלימים יקרים, מה שלומכם? 
איך עוברים עליכם הסגרים והבידודים והילדים והאשה והפרנסה ובעיקר ההחלמה?

בתקופה האחרונה אני מוצא את עצמי מתפלל את תפילת השלווה לעתים יותר תכופות, 
מרגיש שכל קושי מאתגר אותי נפשית יותר מהרגיל, 
מרגיש שהרבה מהלחץ הפנימי שאני צובר נגרם לי מדברים שאני דוחה בלי סיבה אמתית, 
קצת מרגיש עצוב וחסר אונים מול כל ההתמודויות הבלתי נגמרות, 
מתפלל לאבי הרחום שישלח לי כוחות ושלווה להתמודד ולקבל את המצב המטורלל שבו הוא רוצה שאהיה עכשיו, 
ואומץ להתגבר ולשפר, אפי' קצת כל יום, לאט לאט, כל מה שכן בידי לעשות כדי להתקדם ולהקל על עצמי, אמן.

בחסדי השם חגגנו לאחרונה שמחה משפחתית, ושמתי לב שאני לא אוהב לראות את התמונות שלי כ"כ,
למרות שבמראה אני נראה לעצמי די בסדר בדר"כ.. בתמונות אני מרגיש שזה לא אני,  או שחסר משהו,
אתמול הבנתי שבתמונות חסר את מימד העומק, רואים שיש עומק אבל הוא לא מוחשי.
זה הזכיר לי את התהליך שעשיתי בהחלמה.
כמו רוב אחיי המתמודדים זה התחיל עם הצגת הבעיה בצורה מאד שטוחה - 
אני לא מצליח להפסיק עם התאווה, מה עושים?
כל הפטנטים שתקפו את הבעיה הזאת בצורה ישירה לא החזיקו אצלי מעמד לאורך זמן,
ותמיד בסוף גילתי כביש עוקף, מעשי או מנטלי, וחזרתי לפיתרון המעולה שהיה לי - התאווה.

תהליך ההחלמה לימד אותי שיש לבעיות שלי ובמיוחד עם התאווה עומק גדול מאד, 
וכדי להחלים באמת אני חייב לטפל ולנסות להחלים את כל העומק שעומד מאחוריי הבעיה שלי - התאווה, 
וחלק רציני בתחילת התהליך הזה בשבילי היה להבין שבעצם התאווה פתרה לי כ"כ הרבה בעיות רגשיות ונפשיות, בצורה מצוינת.
כן, זאת הבעיה הכ"כ קשה עם ההתמכרות הזאת, שהיא באמת עובדת, 
והפיתרון שהיא מציעה כ"כ זמין וזול ומיידי, שאין לי כמעט סיכוי לוותר עליו לאורך זמן,
אני חייב לטפל בדברים שגורמים לי לחפש אותה מלכתחילה כדי שאוכל לאט לאט להשתחרר מאחיזתה.
וזה קשה, מאד. בטח לאחד עצלן כמוני שגם גדל בדור שאין לו כח לתהליכים ארוכים, וצריך הכל ביד ומייד..

אז מה עושים?
קודם כל מבינים כמו שמלמדים כ"כ יפה בקבוצות שההתמודדות הבאמת בעייתית שלי היא לא עם התאווה, 
אלא עם הרבה דברים אחרים נפשיים ורגשיים שהצטברו אצלי מהעבר וההווה,
והפיתרון שלי חייב לכלול החלמה משמעותית שם.
לשחרר מטענים כואבים מהעבר, בעזרת תפילה כתיבה דיבור או טיפול, 
וללמוד להתמודד עם היום-יום שלי בצורה יותר רגועה ואמיצה.
כשהתהליך הזה קרה אצלי ההחלמה עלתה ופרחה בחסד אבי הרחום והאוהב.
בתפילה שתמשיך לפרוח היום, רק להיום.
באהבה
'פנימה'

חזק וברוך!

נהנתי מאוד מהדברים.

בהצלחה רבה בעז"ה בכל ההתמודדויות - "אדם לעמל יולד".

כל הישועות!

פנימה תכניס אותי פנימה, גם אני רוצה להיות נקי אלפי ימים

דייב 2 כתב on 20 אוק' 2020 17:25:

שלום דייב היקר
מה שלומך?
קראתי קצת ביומן מסע שלך היום וראיתי שאתה מתמודד עם כמה דברים במקביל.
לא פשוט.
מתפלל שה' ישלח לך כח להפנות את האנרגיה לכיוונים חיוביים, שיקדמו אותך לאט לאט בכל התחומים.

לגבי בקשתך הכנה, האמת שכל חשיפה שאני מדי פעם מקבל כח מאבי הרחום לעשות פה ביומן מסע שלי מפתיעה אותי מחדש, זה כ"כ לא אני ביום-יום, אני מאד מופנם ולפעמים שתקן, אבל אני מרגיש שהשטח בוער ואין מספיק כבאים, בלשון המעטה של ההמעטות.. אז אני לפעמים זוכה לקבל אומץ לכתוב פה טיפה ממה שעובר עלי בפנים, ואולי זה יוכל לתת השראה או הזדהות ודרך לנסות להתקדם לאי מי מבאי אתרא קדישא הדין די בכל אתר ואתר..
זה מה שאני מנסה לעשות ביומן מסע שלי, לחשוף קצת תהליכים פנימיים שאני עובר או שעזרו לי.
אם יש לך שאלה מסויימת על קושי שאתה חווה, גם אם אתה מרגיש שזה רק אתה, וקצת מביך לדבר על זה, אתה מוזמן לכתוב לי פה או בפרטי. למדתי על בשרי שלשתף אחרים בצורה אמיצה זה מקל את משקל המשא האמתי או הדמיוני שאני מדי פעם חש שאני סוחב על עצמי, הלוואי שגם לך זה יעזור. אמן.

אני לא מרגיש שאני נקי אלפי ימים,
משתדל להתמקד כל יום בפני עצמו בלהישאר נקי רק יום אחד, 'רק להיום'.
זה נשמע אולי סתם טריק מחשבתי, אבל זה עובד, לי ולהרבה אחרים.
ובהרבה תחומים לא רק בהחלמה מהתמכרות לתאווה.
בטח אתה שגם רבי נחמן דיבר על זה.
זה בטח נכון בשביל התחלת תהליך ההחלמה, שבו כל יום נקי שהצלחתי לעבור היה הישג עצום מבחינתי, אז לחשוב על כל התהליך העתידי היה מפיל אותי מהר מאד מהשאיפה להישאר בהחלמה.
וזה גם לא נכון לקחת את ההתמודדות הנוכחית ולהשליך אותה הלאה על כל התהליך העתידי - הקושי מול ההתמכרות שלי הלך ודעך עם הזמן ככל שהצלחתי בחסדי יוצרי האוהב להישאר נקי עוד יום.
למדתי על בשרי שחכמינו צדקו באומרם 'מרעיבו שבע' - רק שהם לא גילו לי שבמצבי הייתי צריך להרעיב אותו הרבה מאד זמן, הרבה יותר ממה שהסבלנות שהייתה לי תמיד הספיקה.
השיטה של להתמקד בכל יום בפני עצמו עזרה לי מאד, להישאר מפוקס על היום ועל ההתמודדות הנוכחית, ולא להתייאש מראש מדמיונות של מה צופן בחובו המחר.
ממה שקראתי מאנשי מקצוע השיטה הכי הכי מהירה וטובה להתחיל להרגיש טוב עם עצמי זה לכתוב כל בוקר 'אסירויות תודה' כמו שזה נקרא בתכנית. דהיינו כמה דברים שאני מודה עליהם בחיי.
זה נשמע מוזר בהתחלה אבל השיטה של היצר הרע (שהפך למחלת ההתמכרות אצלי) להפיל אותי זה דרך העצבות והמחשבות המדכאות שלי על עצמי. כל שארגיש יותר רע עם עצמי יהיה לי פחות התנגדות להמשיך לעשות מעשים שיגרמו לי בטווח הרחוק להמיך להרגיש רע עם עצמי. (והרב טוורסקי מדבר על זה הרבה). הדרך הכי יעילה שאני מכיר להתחיל את תהליך ההחלמה זה לשבור את מעגל הקסמים הזה של השנאה העצמית שמובילה להמשך מעשים שיחזקו אותה. וכתיבת ה'אסירויות תודה' כל בוקר עוזרת לי לאט לאט להפנים שיש לי הרבה טוב בחיים, ושיש בי הרבה טוב בפנים, ולכן הבסיס שלי גם במצב המאתגר שכרגע אני אולי נמצא בו הוא חיובי, והוא ישמש אותי ליצור עוד דברים חיוביים בחיי עד שלאט לאט מעט מן האור יביא עוד הרבה אור וידחה את החושך.
בתפילה לבוראנו הרחום והכל יכול שיהיה לכולנו כח להדליק לעצמנו עוד קצת אור בפנים. היום. רק להיום. אמן.
באהבה
'פנימה'

פנימה כתב on 21 אוק' 2020 11:35:

נתת לי המון המון עידוד חיזוק ותקווה במשפט הזה !!

תודה רבה לך על הפוסט המדהים. תודה שנכנסת לכתוב. חיזקת אותי מאוד!

אוהבים

פנימה כתב on 01 ינו' 2017 09:36:

וואו חמש שנים
חמש שנים עברו מאז הפוסט ההוא שנכתב לי מאליו בחסד אבי האוהב והמרחם באמצע חנוכה,
זה היה אחד הדברים הראשונים שזכיתי לכתוב ולשתף פה בפורום הכי מיוחד ו'מואר' שאני מכיר, וכשהעזתי להתחיל ולשתף פה קצת ממה שעבר ועובר עליי פתאום הרגשתי קצת אור במערה החשוכה שחפרתי לעצמי עמוק בנשמה, ואז כשקצת האיר בי הכח והתקווה שנשבו אלי מבין המילים שנכתבים פה, גיליתי שאני לא לבד במערה הזאת, שיש לידי עוד הרבה אחים יקרים מכל המגזרים שגם הם מרגישים בודדים ועצובים ממש כמוני, וישנם עוד רבים וטובים שהיו בה והם בדרכם החוצה אל עבר חיים יותר שמחים שלווים ומאירים. הושטת היד הראשונה שלי לבקש את עזרתם הייתה הכי קשה בשבילי, הרגשתי שזאת הייתה החותמת הרשמית שניפצה לי סופית את שאריות האשליה שהיו לי כלפי מי אני באמת, מי זה 'פנימה' האמיתי עמוק בפנים. ואותו לא רציתי לפגוש בשום פנים ואופן. אף פעם. חיכיתי בצורה חסרת שפיות והיגיון שהוא 'ייעלם' מעצמו ויתפוגג כלא היה. ופתאום אני מדבר עליו, ומשתף אחרים בקיומו. זה היה הכי קרוב לתחושת 'כיליון' שחוויתי בחיי. בושה קשה וכואבת עד העצמות.

וראה זה פלא, ממש נס חנוכה - לאחר שהצלחתי בחסד בוראי לשתף ולהוציא את הצד המוסתר והכה מבייש הזה החוצה, גליתי שהוא באמת לא היה האני האמיתי שלי באופן בלעדי, הוא היה חלק מהאני היותר גדול שלי, החלק שדרש ממני להמתודד עם כאבים ומועקות ישנות שהדחקתי כל כך, החלק שדרש החלמה וריפוי נפשיים ותודעתיים.
קפיצה קדימה חמש שנים - להיום, השלהבת שהודלקה בי אי-אז בחנוכה ההוא בחסדו האינסופי של אבי הרחום עדיין מאירה, אמנם לפעמים מעט מרצדת, מתקטנת, וכמעט נכבית, אבל אני משתדל לזכור כל יום 'רק להיום' לדאוג לה לקצת שמן בקנקן, ולסגור מעט את שני החלונות הרואות שסביבה כדי שרוחות הפרצים לא ינשבו דרכם עליה בחזקה.
בתפילה לה' הרחום והחנון אבינו האוהב שמאיר לנו כל השנה ברוב חסדו, שימשיך להשפיע עלי ועל כל החברים היקרים שמצאתי בדרך ההחלמה הארוכה והמאתגרת, שלווה ואומץ להמשיך ולדאוג לשלהבת שתמשיך להאיר לנו ולכל הסובבים אותנו. אמן.

אשריך אחינו היקר!

אתה מלא אור ונותן תקווה לכולם.

תודה רבה על המאמר