אני לא יכול לומר שזה הבעיה כי הנה עובדה אני נקי כבר 13 ימים אני אמור להיות שמח היה לי רגעים של שמחה יותר מאשר הייתי משתמש גם יותר פיקחות היה לי אבל משהוא מוזר אני לא צופה לא משתמש לא חושב על זה ובכל זאת אני עצוב תמיד תליתי את העצבות בשימוש בתאווה והנה עכשיו אני רואה שגם שאני לא משתמש אני עדיין עצוב זה מאוד מוריד את הרוח וגורם לי לרצות להשתמש כי אחרי הכל מה השתנה?....

שלום חבר יקר!
עבור אנשים מכורים התאווה היא גם סיבה וגם תוצאה. אנחנו פונים לכל מיני סוגי שימוש כדי להשתחרר ממועקות, עצבנות, חוסר שקט ועוד שלל דברים המפריעים לנו. הבעיה היא שפתרון הדמה הזה פותר כביכול את הבעיה לזמן קצר ומיד אחריו הוא עצמו מצטרף לרשימת הבעיות שרצינו לפתור אתו....

זו הסיבה שכדי לטפל בהתמכרות לתאווה אנחנו חופרים פנימה כדי לזהות את המניעים שלנו לצרוך תאווה. כשהגורמים הפנימיים מטופלים אנחנו יכולים לקבל שחרור מהאובססיה.

ברור שהפסקת השימוש מציפה את הבעיות שלנו ביתר שאת כמו העצבות שאתה מדבר עליה. כיוון שאנחנו מפסיקים עם משככי הכאבים ומנסים לפתור את הסיבה לכאבי הראש.

לכן חשוב מאד יחד עם ההפסקה בשימוש להתחבר למוקדי כח אחרים שיפצו על השימוש שהופסק.

אחי אתה חייב להבין שהדבר הזה הוא תהליך. זה לא קורה ביום אחד גם לא בשבוע וגם לא בשבועיים.
אתה צריך להיות נקי לפחות 90 יום כדי לראות באמת אם העצבות נשארה לך. כמובן שגם אז לפעמים יהיו פעמים של עצבות אבל השאלה היא באיזה רמה ובאיזה מינון. (כמה זמן אתה בעצבות, והאם זה דיכאון ממש או סתם עצוב קצת וכו').
בכל מקרה שתדע שהתאווה והעצבות הם שני דברים שמחזקים זה את זה.
התאווה גורמת לעצבות ולהפך.
שיהיה בהצלחה.

וכבר אמר החכם "עדיף היום הגרוע ביותר בהחלמה מהיום הטוב ביותר בשימוש"

מצטרף לחברים. כשאנחנו מטפלים בסתימה בביוב אז מוצאים ויוצאים כל מיני דברים לא נעימים ומסריחים... אבל בסוף המים יורדים חלק. 
תקח את זה כל יום רק להיום.
אוהבים.

היום כל כך ניסו אותי משמיים לא הגבתי אני עושה השתדלות מתחיל לעלות על דרך המלך ובום! הניסיונות באים 
בצירוף עם העצבות וחוסר המעש והדיכאון לא ידעתי כבר מה לעשות ישר נכנסתי לפרוק בדרך שאני מכיר לאתר פורנו 
ואני מתחבט עם עצמי לעשות את זה לא לעשות את זה ככה כן לא בסוף אחרי שהתחבטתי עם עצמי התחלתי לאונן ואני נזכר שזה לא מה שאני רוצה ונלחם מכבה את המחשב ופותח אותו שוב בסוף עוד שנייה נפלתי יצאתי בנס אבל ההרגשה של הכעס המירמור והדיכאון יחזרו והניסיון יתחדש חייב עזרה מבורא עולם להבין שכל הניסיונות נועדו לקרב אותי אליו וששום ניסיון לא שווה ערך לייסור אחר שהייתי צריך לקבל חלילה
ממש מצב של חוסר אונים 
גם אני מרגיש כאילו אני חי ומישהו יושב לי על הראש ולא נותן לי לנשום ממש כפשוטו
כל  הסיבות שבעולם למה שאני יפול ואני נלחם

תרשה לי לומר לך משהו (אולי יהיו כאלו שלא יבינו אותי. אך אל דאגה מקווה שבעתיד תבינו אותי. בכל מקרה סלחו לי על כך): בסוף.. מגיע איזה שלב שיכניס אל תוך עצמך עוצמת אור והנאה שפשוט תחליף לך את כל העצבות והפורנו.. זה יהיה עלוב לידו! (נ"ל שזה מתנה ייחודית מאת האלוקים - רק למי שסבל מכך..).

אחי, סבלנות והתמדה - בסוף זה יגיע - ותהנה עד לשמים.. ואולי יותר מכך. 

הייתי מסכם זאת כך. התאווה לא פותרת את הבעיות אלא מכניסה אותך למעגל אינסופי מולה
ובינתיים הבעיות הלא פתורות שגם לא הייתה לנו ההזדמנות לגשת אליהן (ואנחנו מסיקים שגם לא תהייה) מכניסות אותנו לתסכול

חברים, תרשו לי להביע את דעתי הקצת שונה בעניין הזה (גיבשתי את זה ממאמר המגזין היומי שנשלח אתמול, תחת הכותרת "התיסבוכים הנפשיים כתוצאה מההתמכרות" כל הזכויות שמורות לסוד הכניעה)

אני מרגיש בדיוק את הדברים שתוארו בפוסטים הקודמים, עצבות מועקה וחוסר שקט דווקא כשאני מתחיל את התהליך, דווקא אחרי שישבתי שעה עם הספונסר או עם חבר אחר. אני אפילו לא התחלתי באמת לטפל בפתיחת הסתימה בביוב, עדיין בשלב של לקבל את עצמי עם מחלתי.

הרגשתי שאצלי הסיבה היא מאד פשוטה, אני פיתחתי פיצול אישויות נוראי בכל הקשור לתאוה, מצד אחד בנאדם מוערך ומודל לחיקוי ברוחניות. ומצד שני חיית אדם (ואני מתנצל בפני החיות...). מסתבר שעד היום רוב הדברים החיוביים שעשיתי - והיו הרבה - היו כפיצוי לאישיות השסועה שלי בשביל להניח את דעתה על ההתעללות שהתאווה - אני -  גרמתי לה. אחרי נפילה מהדהדת הגיע צמיחה רוחנית ואישית בכל המישורים לשבוע שבועיים וחוזר חלילה.

היום הדלק הזה אוזל, וטוב שכך. זה מאד מבלבל וקשה ומעיק אבל אני מקווה להיבנות מחדש בעזרת ה'

אני נורא מזדהה איתך גם אני איך שאני מתקדם אני מרגיש שיותר ויותר קשה לי.
רק דבר אחד שונה.
אני בתוכנית כבר הפסקתי להסתכל על זה כניסיונות ויצר הרע וכל הדברים אלה כי אני הבנתי שזה לא בעיה של דת ויצר הרע זה בעיה ״רפואית״, אני מכור.
זה מאוד עזר לי כי כשאני הייתי מסתכל על זה כיצר הרע אז תמיד האשמה והסיבה היו מישהו/משהו אחר ומימלא זה לא אשמתי ולא לקחתי אחריות ונשארתי מכור ושקוע בתאווה.
עכשיו שזה התמכרות אני יודע שזה תלוי אך ורק בי. אם אני רוצה להחלים אני צריך לפעול אם אני לא יפעל אני אלגום/אמעוד/אפול.
ומימלא כשאני אחראי אז אני פועל...
ובאמת עוד נקודה ששמתי לב וזה קורה לרוב החברים איך שאנחנו מתנקים ומתפכחים אז באמת זה נעשה קשה כי אנחנו מוותרים על חלק מאוד גדול ומרכזי במנגנון ההפעלה וההישרדות שלנו. 
זה קשה וכואב אבל זה עובר.
תתמיד בפעולות ובעז״ה תחלים.
אוהבים.