נפצים רעשים תחפושות איזה כיף פורים.

ממש כיף.

בשנים עברו זה גם היה זמן ככה ללגום. ממש ככה לשתות ״עד דלא ידע״...וד״ל.

אבל עכשיו אני יושב בבית שלי וכותב בפורום. של שמור עיניך. של מכורים.

זה לא שאני לא ייצא ויביא משלוחי מנות וישתה. אני כן יעשה את זה אבל השנה זה שונה.

השנה פורים בשבילי זה משהו אחר.

אני יושב וכותב כי אני לא רוצה להיתלות על העץ בסוף היום...

אני כבר מבין יותר שאני פחות שולט בעולם. פחות המן, יותר מרדכי.

פחות מנהל יותר פועל.

אני גם תמיד יש לי צורך בשליטה תמיד לפני פורים אני צריך לדעת בדיוק באיזה שעה אני יהיה, אצל מי, איזה וכמה יין אני ישתה, האם אני יקיא או לא, מה לאכול בבוקר כדי שייספג טוב האלכוהול וכו׳ וכו׳ וכו.׳

והשנה זה שונה.

אני עדיין אוהב לדעת הכל ואוהב לשלוט ואוהב תאווה.

אבל השנה אני משחרר. אפילו רק להלילה אבל אני משחרר.

אני מנסה רק לעכשיו לתת לאלוקים לנהל את העולם שלו. לעשות מה שאני צריך לעשות ואת השאר להשאיר בידים שלו.

אבא יקר אני מפחד. מפחד ללגום מפחד להתאוות. אבל אני כבר מבין שאני לא שולט. אני רק צריך לעשות פעולות ולהשאיר את השאר בידים שלך. אז  אני עושה ובבקשה תעזור לי.

כי תכלע׳ס כל הרעיון של פורים זה למצוא את אלוקים בחיים שלנו. בטבע. בהסתרה. בחושך.

״מגילת אסתר-מגלים את ההסתרה״.

אני כל השנה והחיים מנסה ללכת בחושך מדמיין איך אני מגיע לכל מיני מקומות, בונה בנינים וצבא שלם בחושך וחבל.

כי יש אלוקים.

יש בורא. יש אור. יש משמעות גדולה מאוד.

אבל אני צריך לתת לזה לקרות.

וכמה שאני אלמד יותר מהר איך לעשות את זה ככה אני יותר יראה את ההסתרה שבתוך ההסתרה. את אלוקים. את המנהיגות המושלמת והמדהימה שלו.

קלי תן בי את הכח רק להיום רק לפורים הזה לתת לך לנהל את העולם.

לוותר על התאווה שמנהלת אותי.

תן בי את היכולת לתת באמת בלי לרצות לקבל.

לאהוב בלי להתאוות.

לאהוב באמת.

להתחבר לעצמי להעריך את עצמי ולאהוב את עצמי.

לקבל את התורה מאהבה.

כי כשהחיים-אמונה-רוחניות-קשר שלנו נעשה מאהבה אי אפשר לעצור אותנו. 

ותן בי את היכולת פשוט לאהוב ולראות את האור בחיים ובתהליך הזה שאני עובר.

״הנני בידך לבדי״.

רק להיום.

אוהב אותך אבא. תמיד.

פורים שמח

מקפיץ ונהפוך הוא...