חברים יקרים,
בואו לא נשכח שלאנשים מסוימים, בדרגות מסוימות, הזעזוע הזה יכול להוות גורם רתיעה מצוין שיעצור אותם מהתדרדרות לתהום!
בנוסף , נותן להם עידוד - שיש להם תקוה ! ואם אנשים במצב קשה מהם הצליחו, הם ודאי יצליחו.
אני חושב שזה אחד ממרכיבי המוטו העיקריים של האתר הזה?
הלא כך???

שלום אחי היקר
האמת שאני לא רוצה להתפלסף פה ,( מה שגם יש לי שריטה כזאת בחיי החולים , וההחלמה מלמדת שלא להתווכח)
אבל אנסה להבהיר יותר.    אני מתכוון לאותם בודדים שנכנסים כותבים ,אולי מתווכחים קצת ונעלמים.
אני לא זלזלתי והקטנתי ,או נבהלתי מהרמות של המכורים פה , כל אחד ולאן שהוא הגיע שלא באשמתו ורצונו החופשי.
אבל אני מצפה שאחרים גם לא ישפטו לא אותי ולא את אף אחד מהאתר .  והבקשה הזאת היא אפי' לא  כחלק מהתוכנית .
אלא יודע אותה כל ילד שלמד משניות    .  "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו"

    ההרגשה שלי היא שכל הכוח שיש פה באתר ובפורום היא מהרצון של כל חבר להבין את השני ולחזק אותו , וזה מה שמשאיר פה את החברים ונותן להם אוירה של בית וחום. והכי הכי חשוב את השינוי בחיים בהחלמה .
וכשנכנסים חברים נחמדים ככל שיהיו ומסתכלים מלמעלה למטה .כמו איזה מלאכים על בני האדם .
אז שינענעו בכנפיהם כלפי היציאה .

בס"ד
מאוד מזדהה עם הדברים!
אך יש עוד מאמר מפוסם מתקופת התנאים (הלל הזקן) שבוודאי תסכים איתו
"מה ששנוא עליך לא תעשה לחבריך" (במקור הוא אומר זאת בארמית זה נשמע קצת אחרת)
אז גם אנחנו לא נפגע באחרים ולא נגרשם מכאן אפילו כשיש להם כנפיים גדולות...

שלום לך
מי אני . תודה שהארת את עיניי
אז עכשיו אני גם מכיר את המאמר השני .והם מכירים את הראשון
ונשתדל לכבד אחד את השני.
יום טוב ונקי

נ.ב. במחשבה נוספת אנשים טובים שזה לא מקומם , עלולים להידבק ח"ו

בס״ד
mikolo כתב on 16 יוני 2012 20:27:

גם אני הזדעזתי כששמעתי על חברים שלי שמאוננים.
אבל להתמכרות אני לא נפלתי בפעם אחת.
תמיד שמרתי נגיעה. ושמרתי על העיניים מכל אישה באוטובוס ומכל פרסומת.
כל פעם שקפץ לי חלון לא רצוי על המסך אז מיד הסתרתי את המסך עם היד.
אבל כאשר התאווה באה קצת כל פעם… אתה לא שם לב!

אני זוכר איך זה התחיל אצלי לפני שנתיים, בדיוק את כל השלבים…
לקח לי שלושה חודשים מאז התמונה הראשונה ועד הפעם הראשונה שבה אוננתי בטעות לחלוטין, בלי לדעת שככה זה קורה.
ואז זה משך אותי, ולא רציתי את זה מהרגע הראשון, ובכל זאת המשכתי.

אגב- אני לא כועס או מביע חוסר הסכמה, אבל פשוט הרגשתי שאני חייב לכתוב מה עבר עלי… כל אחד ומה שעובר עליו.

אוהב ה', אני מעריך את הכנות שלך. הסיפור שלך משקף לצערי את הסיפור של רבים. תודה.
דובי, מצטער שאני עונה כל כך מאוחר לשאלתך, בימים האחרונים הייתי עסוק בערבים (ב"ה) בשיחות עם חברים מהקבוצה:-)
אומר את הדברים בפשטות, נדמה לי שזלמן רמז לזה בתגובתו, אך נשאר ברמיזה בלבד:
דובי ושאר החברים, כל עצבנות היא סימן לחוסר איזון. אם מישהו היה מתנשא עלי על זה שאני משקפופר והוא לא זה היה נלעג.
מדוע שאתעצבן ממישהו שמתנשא עלי שהוא מלאך. אדרבה, הרי אם אני אפגוש מלאך כזה אני אעריץ אותו. אפילו הרבה מאוד פעמים חלמתי וביקשתי שהקב"ה היה 'מחליף לי את הדיסק הסרוט' שלי ושם במקומו משהו אחר, טהור יותר. אז מה רע בזה?
הנקודה היא שבמקום מסוים בלב, גם אני מתעצבן על עצמי, אני שונא את עצמי, מתוסכל מעצמי, מרגיש אידיוט שאלו הדברים שאני מתעסק איתם, שהספירה של הנקיות שלי היא בימים ולא בשנים, ובכלל שאני לא בן אדם נקי, קדוש ומסור לאשתי כמו שהייתי רוצה להיות. ולכן, כשבא מישהו אחר ובזעזוע, אמיתי או מזויף אומר לי 'מה, אתה כזה גרוע?' אני מגיב בתוקפנות ודוחה אותו על הסף - 'אתה לא מבין כלום, מה אתה מתלהב, התורה לא עזרה לי, אתה לא יודע על מה אתה מדבר, חכה עד שתיפול ואז תחזור אלי', וכך אני מפסיד שני דברים, קודם כל אני מפסיד את הכניעה שהמצב הזה מזמין אותי, אבל גם בלא הכניעה. אני מפסיד את מה שבאמת קרה, שהרי ברור שכל מי שנכנס לפורום הזה לא 'צדיק תמים', אבל יכול להיות שהוא מזעזע מאיתנו ובעצם הוא מזעזע מעצמו, הוא מפחד, הוא נרתע. הוא חושש שמה שאנחנו אומרים לו 'אתה יכול להיות בדיוק כמונו אם לא תיקח את המושכות על הטיפול בהתמכרות' זה אמיתי, וזה נורא מבחינתו, אז הוא נאחז בהסברים אחרים, כמו אדם שראה תאונת דרכים שישר אומר 'אה...הוא נסע מהר'...במקום לחזק אותו ולעזור לו אנחנו תוקפים אותו כאילו השד רודף אחרינו.

חברים, סבלנות, חיוך והתייחסות נאותה יעזרו גם לנו וגם לחברים החדשים, שלא מבינים עם מה הם מתמודדים ומנסים בכל כוח לגרום לעצמם לא להתמודד איתו.
יום טוב
נתן

מצד אחד דובי צודק לגמרי שאנשים כאלה צריכים לצאת מהאתר הרי הוא לא בשבילם
ומצד שני נתן אתה צודק לגמרי לגבי הרגש שלנו שהם מוכיחים אותנו וכנראה שאנחנו מרגישים שאנחנו לא עושים משו נכון

נתן,
תודה רבה. הגדרת לי במילים משהו שאני חווה במקומות רבים מאד, רבים מדי, בחיי. וגם כאן הוא נכון. תודה.

הערה אחת: שיהיה ברור- לפי ההגדרה ההלכתית האמיתית והפשוטה של המושג "צדיק גמור", אנחנו צדיקים לגמרי.
אם לא היינו צדיקים גמורים לא היינו בפורום הזה. יש לזה משמעיות הלכתיות, כמו מקדש אשה על מנת שהוא צדיק, או משמעויות של השפעה ממשית על החיים - כמו קבלת תפילות.
מי שחושב אחרת אינו יודע מה מגדיר הלכתית אדם כרשע או או צדיק ע"פ השו"ע.

אז למה אתה קורא לעצמך ניצוץ אבוד? רק בגלל שצדיק גמור כבר תפוס?!

לנועם השם,
יש הבדל בין כינוי לפורום לבין המהות הפנימית של האדם.
אני קורא לעצמי משוש חיי, אז מה? האם אני באמת משוש חיי של עצמי? אולי לא אולי כן, אבל זה לא לבטא שום דבר, אלא רק כינוי נחמד שאוכל להזדהות במקום השם האמיתי שהוריי נתנו לי ביום היוולדי...
אותו דבר גם לגבי "ניצוץ אבוד", מקווה שהבנת,
שלום שלום ונתראה בחלום 

בס"ד
לפעמים זה עם משמעות ולפעמים לא!
אז מי אני באמת ?? ???
זה שלומד תורה ומלמדה?
או זה שיושב שעות מול המחשב בלי שאף אחד יראה ...?

למיאני
האדם מיסודו הוא טוב, הרע מתלבש עלינו ומעורבב בנו, המשימה היא להבדיל בין הפרי לקליפה, המעטפת.
וכדי ללמוד זאת, יש כאלו שהולכים לשיעורי מוסר ויש כאלו שמצטרפים לקבוצת 12 הצעדים ושם מגלים את האמת על עצמם ואיך להבדיל מתוכם את הגישות הלא טובות שנדבקו בחייהם.
העיקר שבסופו של התהליך, נדע באמת שאנחנו טובים. אבל באמת...

בס"ד
משוש חיי !
שמחתני! כי משהו אמר לי פעם: ששניהם זה אני וזה הפחיד אותי מאוד כי
"אומרים כי אני, אינני אני
על כן אני נבהל
כי אם אני אינני אני
אז מי אני בכלל"  - (קוני למל בקהיר)

וכך גם אני מרגיש
כלומר יש את האדם ואת מעשיו ושאפותיו
ונראה לעניות דעתי שצריך לומר שאדם נידון ע"פ רובו
ויותר על פי רצונותיו ומאוויו
ולא רק על פי מעשים שהוא בהם מתפתה ונגרר ולא יוזם ומוביל...
הנראה לעניות דעתי אמרתי ואשמח לשמוע עוד תגובות בעניין

לא נראה לי שצריך לעשות כאן את הדיון ההלכתי לגבי צדיק ורשע, אבל הענין של "המקדש אישה על מנת שאני צדיק גמור", זה הוכחה הפוכה. שאדם הוא רשע גמור, אבל יכול להרהר תשובה אמיתית, ועל זה הרמב"ם מפרט מה נקרא תשובה, דבר שלא נראה לי שמתאים במקרה שלי...