נקי. כל מה שבא לי בעולם זה להיות נקי. שום דבר אחר לא מעניין אותי. לא להצליח בעבודה. לא להוציא ציון טוב בפסיכומטרי. ולא שום דבר אחר..
זה משאני כותב ואומר לעצמי. אומר, אבל לא מתנהג בהתאם למה שאני אומר. לא עושה פעולות שתואמות את הרצונות שלי. את השאיפה שלי. את החלום שלי לחיים חדשים ושונים ממה שהיו ב15 שנים האחרונות.
אף אחד לא יעשה את זה בשבילי. אף אחד לא יתקשר בשבילי. אף אחד לא יחלים בשבילי. אני יחידי בעולם. אין פה שום דבר אחר מלבדי. אנשים יכולים להיות לי לעזר. אנשים יכולים להיות לי לכתף תומכת. אבל באותו הרגע אף אחד לא יוכל לעמוד מול התאווה בשבילי. באותו הרגע אני לבד. אני לבד, צריך להחליט לעשות פעולה שונה מהדרך בה התנהגתי עד היום. עד היום לא הצלחתי למצוא את הכוחות לעשות את זה ולעמוד בזה לאורך זמן.
אבל אולי המטרה שלי לא צריכה להיות 'לאורך זמן'. אולי אני לא צריך לספור ימים. הספירה הזאת הורגת אותי. היא עולה ממש לאט, ומתפרקת בתוך שניות. המטרה הזאת של 90 יום נקי- זה נראה לי כמו נצח. לא רואה שום סיכוי שלי להגיע אליה. לצבור ימים של נקיות זה לוקח נצח, ולזרוק אותם לפח לוקח דקה שבה לא הייתי מפוקס לגמרי על המטרה ועל החיים שלי. זה פשוט לא הוגן. זה קרב לא פייר. בכל פעם שאני מצליח לצבור כמה ימי ניקיון וליפול אני מתרסק לתהומות אדירים. מרגיש שבזבזתי את כל הנקודות חיים שצברתי. שכל ההשקעה הלכה לפח. שאני שוב אפס. שאני שוב משומש ומטונף. ששוב אני מכור. שהכל נשרף. גיים אובר. ואם גיים אובר- אז יאללה בלאגן. מכאן הדרך שלי אל המפגש החי קצרה מאד. זה מה שכמעט קרה היום, כשנפלתי אחרי 11 ימים קשים של ניקיון. כבר הייתי באוטו בדרך למפגש חי, ורק נס וכח שקיבלתי מלמעלה להרים טלפון, גרם לי לשנות את היעד..
אולי אני צריך לשנות פאזה. לא יכול להיות שכל מה שעשיתי עד היום נזרק. לא יכול להיות שכל הימים שבהם הצלחתי לעבוד ולהיות נקי , לא שווים כלום בגלל שנפלתי. זה 
במשחק הזה אין פסילות ואין נקודות זכות. בכל פעם יש שלב חדש שבו אני משחק. המטרה שלי היא תמיד לנצח את אותו השלב. בין אם ניצחתי את השלב ובין אם הפסדתי בו אני עובר לשלב הבא. השלב שעבר כבר לא רלוונטי. אני בשלב חדש. וההצלחה או הכישלון בשלב הקודם לא משמעותיים לשלב הזה.
אולי זה המשמעות של רק להיום. אבל גם רק להיום זה בשבילי יותר מיד זמן. אני צריך רק להרגע. רק לדקה. רק לתאווה שעולה לי עכשיו. רק את הסיטואציה הזאת לעבור. אם הצלחתי- מצוין. לקחת נשימה ולחכות לפרץ הבא. לא יקח לו הרבה זמן להגיע. ואם נפלתי- חבל. אבל אותו הדבר- לקחת נשימה ולחכות לפרץ הבא- והפעם לעבור אותו..

''העקר, שיראה לישב דעתו בכל יום, שזה היום שעומד בו עדיין לא היה בעולם, וכן לא יהיה עוד היום הזה בעולם, והעבודה להשם יתברך שצריכין בזה היום היא חדשה לגמרי, ורק עליך נפל חובות היום, על זה האדם שעומד באותו הדור, באותו היום'' (ר' נחמן, משיבת נפש)
ואני משנה את ה'בכל יום' ל'בכל רגע'. רק ככה אני יכול..
רגע אחד של נקיות. של שפיות..

תודה לך קובי על השיתוף והכנות בה אמרת את הדברים שעל ליבך.
אני מאד מזדהה איתך וחש תחושות דומות.
החיים של רובנו שבוי במעגל חולה של רצון להחלים -> שמירת כמה ימים -> שימוש -> דכאון ->רצון להחלים ->...

קשה לנו ואולי כמעט בלתי אפשרי להאמין שנצליח לשבור את המעגל הזה.
הכרחי וחובה עלינו להבין ולהפנים שאנחנו חולים במחלה גופנית, נפשית ורגשית. אנחנו מכורים לתאוה.
אנחנו צורכים(משתמשים) בתאוה לספק מנוחה ונחמה לגוף שלנו, לנפש שלנו ולרגשות שלנו.
רובנו משתמשים שנים (אני שלושים שנה), אתה יכול לנסות להבין באיזה עומק של תלות בשימוש אנחנו חיים.
זה לגמרי כמו הבקבוק או המוצץ של תינוק.
אנחנו חייבים לאפשר זמן גמילה לעצמנו. ומשום שכל אחד מאיתנו שונה מהשני גם דרך וזמן הגמילה שונה.
שמעתי שאומרים ב אס.אי - התפקיד שלך הוא לרצות להחלים, את ההחלמה שלך תשאיר לנו.

בתפילת השלוה אנחנו מבקשים את השלוה לקבל את הדברים שאין ביכולתינו לשנותם, ביניהם היא היותינו חולים ומשתמשים. את האומץ לשנות את הדברים אשר ביכולתינו, ביניהם הרצון להחלים. את התבונה להבדיל בין השניים - לא להתבלבל ולומר לעצמי שאני לא יכול לרצות להחלים!

אני לא רוצה לומר לך תן להחלמה זמן כי זה לא ממש נכון. אתה צריך לתת להחלמה את עצמך, השאר לא בידך.

אוהב ומצפה להחלמתינו

מזדהה מאוד עם הדברים קובי.
אולי תספור כמה ימים נקיים צברת מאז תחילת הדרך. לדוגמה: צברתי 278 ימים נקיים מתוך 365 ימים והיום אני נקי/לא נקי.
מציע גם ל'שמור עיניך' להוסיף את הספירה הזאת.
אגב, סוד הכניעה דיבר בדיוק על זה בקבוצת דיון בכנס. הוא גם כתב את הדברים כאן בלוח המרכזי - "לא למצליחים בלבד".

קובי היקר. באמת כואב לשמוע על הכאב והנפילות ועל החוסר אונים שלך. 
אם יורשה לי להעיר רק נקודה אחת שבעיני זה המפתח להצלחה. 
עד היום נלחמנו ורבנו והתכתשנו ולא הצלחנו. וזה מסיבה מאוד פשוטה, התאווה פשוט יותר חזקה מאיתנו וכמה שלבים שננצח במשחק בסופו של יום ניפול. כי השרירים נגמרים מתי שהוא. 
בתוכנית למדתי שהצורה להתמודד היא ״לוותר ולא להילחם״, להיכנע ולא לצאת לקרב. כי בקרב הזה הפסדנו מאות פעמים ואין כל סיבה שפתאום ננצח, ולכן צריך ללמוד איך לשנות גישה. 
הצעד הראשון הוא ״הודינו כח אנו חסרי אונים אל מול התאווה״, זה צעד ראשון והכרחי כדי להתחיל לעלות כל דרך. כניעה, חוסר אונים, וויתור הם שמות המשחק. 
יש קבוצה טלפונית כל יום בשעה 1:30-2:15 זה קבוצת צעדים שמונחית על ידי סוד הכניעה. ממליץ בחום להעלות לקבוצה זה יעזור לך להבין מי נגד מי ואיך ממשיכים הלאה. 
שיהיה המון בהצלחה!!!
אוהבים. 

תודה לך על הדברים.
לא מובן מאליו שאתה מסוגל להעלות אותם על הכתב.  

וביחס לתוכן עצמו, אני מסכים איתך לגמריי. שום דבר לא נזרק.
גם אם מרוב שימוש אתה לא זוכר את ההרגשה של הפיכחון, הוא היה. באמת.
והוא פה. גם עכשיו. רק להתחבר אליו. מי יתן ונמצא אותו עכשיו.
חיבוק גדול. 

נ.ב.
גילוי נאות - אני מכיר אותך מקרוב..