שלום חברים יקרים ואהובים.

גם אני הייתי שם. שם בכנס השנתי החמישי של שמור עיניך. לראות את הקולות ממש כמו מתן תורה...

אין לי מילים לתאר את העוצמה של המעמד שהיה. אני מנסה ככה לסכם לעצמי מה בדיוק קרה לנו שם בעצם.

דבר ראשון החברים. אין מה לעשות גם לי לראות את ״סוד״ היה השפיץ... לחבק את הבן אדם הזה שאני כל כל מכיר ואוהב אבל לא פגשתי מעולם. לראות בלייב את יחזקאל היקר (עניו בצורה לא רגילה, הסתובב שם כאילו הוא אורח...!) לראות את כל השמות הותיקים מהפורום מסתובבים שם וכמובן את כל היותר חדשים מהדור שלי פשוט היה תענוג. אם הרבה זה היה לי הפעם הראשונה שאני רואה או אפילו מדבר אבל אפילו הכי כשאתה נותן חיבוק זה לא סתם ריק, זה ממלא אותך, זה תופס אותך, סוג של ברית דם וכאב שפשוט מחבר אותנו לתוך הורידים ולמקומות הכי עמוקים בנשמה.

היה שם משהו מיוחד, משהו בלתי נתפס לתיאור, היה שם חיבור אהבה כנות וניפוץ. איך הגדיר את זה ״נתן במתנה״ בקולו הרגוע השקט והמדוד - זה היה אנטי תזה לתאווה. אנטי תזה ללסבול לבד ולשתוק. אנטי תזה לחושך ולהכחדה הדחקה. אנטי תזה לעצמינו ולמה שחשבנו (בעיקר רע) על עצמינו כל השנים. יש משהו במישהו שעבר את הכאב הזה שיכול להכיל אותך ברמה הכי טובה. בפעם הראשונה אתה יכול לחשוף את המקום הכי מגעיל/מבחיל/רע שלך לבן אדם והוא מסתכל עליך מאותו מקום ומתחבר ומקבל אותך. יש משהו מרפא בזה. בזה שאתה יכול לקחת את מה שעברת ולעזור עם זה לאחרים ואתה לא צריך להשים את זה עמוק בקופסא ולא לפתוח לעולם, אלא אתה יכול להרגיש מחויבות ושליחות ולעזור לחבר שמתמודד.

אז היה פאנל של חברים ותיקים. כל אחד הצטרף לשמור עיניך בשנה אחרת. היה מדהים לראות את המפוכחות את ההחלמה את ההבנה והקבלה של איפה שאנחנו ומה התפקיד שלנו בעולם. הרבה החלמה, פרט אחד תפס אותי מה ש״הדוקטור״ אמר: גם אם הייתה לי דיברה אחת והיא ״תנאף״... עדיין זה לא טוב לי. אני צריך לזכור תמיד שזה רעל ואני יכול להיות ככה מפוכח ושלוו אם רק אני נותן לאלוקים לנהל את העולם.

אז היה את הסדנאות. היה את הסדנא של הושיעה נא שכולם יצאו ״מסטולים״ ממנה (ג'יימס, אתה לא יודע מה פיספסת...) היה את הסדנא של סוד שהוא דיבר על מי אני ומה קורה פה, דיבר על שאני מכור ואפילו פסיכולוג גם כן לא יוכל להכיל אותי, ורק החברים שלי אלה שאיתי בהתמודדות והבעיה הם יוכלו להכיל אותי. אני חולה לא חוטא, מכור ויש דרך. היה ממש מרגש לראות חבר בן 50+ נעמד ואומר - חברים, באתי לפה בשביל דבר אחד, אני רוצה להגיד ״קוראים לי *** ואני מכור״! כולם מחאו כפיים ממש ממש התרגשתי. היה שם משהו מדהים. היה שם אדם שאיזה 40 שנה לא קיבל את עצמו חי בתקווה ופשוט הרגיש דפוק רשע ולא שייך, ובבת אחת ביום אחד והכרזה אחת הוא פשוט נהיה חלק מקהילה, מעולם, מאנשים טובים, ״יצרנו קשר אמיתי הגענו הביתה״...

היה עוד סדנא של סוד על ״למה אני לא מתקדם״, עוד החלמה ועוד החלמה ועוד קצת החלמה היה ממש ״ניצחון גובר והולך על התאווה״, הרגשתי איך לאט לאט במהלך היום אנחנו מתקרבים לקראת משהו שכמותו מעולם לא נראה, לעוצמה מיוחדת, למעמד היסטורי, לניצחון ראשון באופק...

אחרי זה היה ארוחת ערב. הבנות זוג תפסו את כל המקומות ישיבה! אבל בסדר, הם סבלו מספיק בגללינו...(די תפסיק עם ההלקאה עצמית שלך...) היה ממש נחמד. שם פשוט כולם דיברו אכלו והתערבבו עם כולם היה אחלה אוכל והיה ממש זמן להכיר ולהתקרב.

אחר כך התכנסו חזרה לאולם ו״ההיי״ שלי רק עולה ועולה. זה היה מדהים זה היה פשוט חוויה מטורפת (חבר לחש לי תקשיב ג'יימס, עוד כמה שנים אנחנו בטדי... אני ואתה בווי אי פי... ), לשבת ככה באולם ענק עם בנות הזוג ולשמוע ככה את ״סוד״ אומר שלום חברים קוראים לי... ואני עדיין (!) מכור עם חיוך וגב זקוף היה משב רוח מרענן בטירוף. לא עוד נסבול בשקט לא עוד נתעלם לא עוד נכחיש. אנחנו כאן חיים נושמים ובועטים.

לשבת רגוע ולראות את ״אלי״ מדבר על פורנו ואוננות ולא לברוח ולהגיד - שייגעץ שמתמודד עם ״העוון המר״ אלא להיות רגוע ושלוו בכיסא שלך היה אנטי תזה (כמובן שמאוד הוסיפו לזה כל החברים עם הבדיחות על הטעינה של הווידאו, הווי-פיי של השכנים, היוטיוב הפתוח בצד ), היה שבירת כל החומות והמחסומים והמכשולים, היה אמת היה תקווה היה החלמה.

ואז היה את ״המסע המרכזי״. לא פחות מאסירות תודה ואשתו. האמת בכנות אני לא ידעתי בדיוק איך להתייחס לזה כי יש פה אשה שעולה על במה מול 100 מכורים... אני לא הייתי עושה את זה... קיוויתי ככה שזה יילך טוב.

וזה הלך מאוד טוב. לא שיערתי איזה טוב יהיה. אמרתי שככה הרגשתי סוג של מעמד סוג של הר סיני כי באמת ככה זה נהיה. אשתו נעמדה והתחילה לדבר ״רציתי לפתוח בתפילת השלווה״ רוצה להזמין את אלוקים להיות איתנו ועברה בי צמרמורת, עבר באולם צמרמורת. אמרנו כולנו את התפילה ואני פשוט מרגיש איך אלוקים התיישב איתנו שם באולם. כל המחשבות על איך ומה וכמה פשוט נעלמו מהאופק אלוקים היה שם. לא היה שם שום דבר אחר חוץ מרצון האלוקים. לראות את הזוג שמספר על דברים קשים באמת, על בכיות, כאב איום, פגיעות מכל הסוגים, מריבות, תלות, שליטה, שקרים, מניפולציות, ייאוש, כמעט גירושין, והם פשוט הסתכלו אחד לשני בעיניים בלי למצמץ. בכנות כזאת בשלווה כזאת בחיבור אמיתי ואיכותי היה מעלף. היה שם אמת. היה שם אלוקים (זכו שכינה ביניהם...) שנמצא איתם. (היה גם איזה אצבע שהונפה שממש ביטאה את החוסר הבנה וקבלה של העולם אלינו ומה שאנחנו מרגישים כלפי כל העצות למיניהם... ואכמ״ל ). ממש קיבלתי הרבה מזה, ראיתי שאם עובדים את התוכנית אז זה עובד. ויש מפוכחות ושלום בית ו11 שנה ניקיון...

ואז היה את ״נתינת הלוחות״...

אמונה 60 והושיעה (שהיה מאחורה ולא ראו) התחילו לנגן לנו את ״ואפילו בהסתרה״. וזה פשוט ריסק אותי לחתיכות. חתיכות קטנות פיציות שעפו לכל הכיוונים. כולנו נעמדנו ככה אחזנו ידים והתחלנו לשיר, אני עוצם עיניים ומתחיל לחשוב על המילים וכולי מצטמרר מלמעלה עד למטה ״בוודאי גם שם נמצא השם יתברך״... בוודאי, אחרת למה אני מרגיש במתן תורה... אני ככה פותח את העיניים אני מתסכל סביב ורואה אנשים עם עיניים סגורות אבל אפופים אור ותקווה סגרתי עיניים מיד. אני צולל עוד ועוד לתוך הנפש שלי, מסכם את האירוע, הניגון חוזר - ״גם מאחורי הדברים הקשים אני עומד, אני עומד, אני עומד״... כמו כהן גדול לפני ולפנים יודע שצריך לצאת מיד אבל מתפלל תפילה קצרה לכל השנה לכל עם ישראל, אני ככה אוחז בכל כוחי במעמד הזה תופס ולא מרפה מקדושת המעמד ומכניס עמוק עמוק את מה שקורה מסביבי... הדמעות שלי עולות ככה אני מרגיש מחנק בגרון... איזו הכלה איזו התרגשות איזו התהוות של טוהר ויופי פנימי.

״ואפילו בהסתרה שבתוך ההסתרה בוודאי גם שם נמצא השם יתברך״... בוודאי. נקודה. עם מאה ומשהו מכורים אנשים מיוחדים שמוכנים לעשות הכל כדי להתמודד עם דבר שאלוקים נתן להם.

וזה לא מובן מאליו. בכלל.

אני ככה יוצא מהאולם אני ואשתי יוצאים ממש אחרונים, יוצא לאט לאט מתקשה להיפרד מהמקום המעמד והרגע שהיה לי בכנס הזה, מעיף מבט אחרון חטוף ונסענו הביתה. אבל הפעם לא נסעתי לבד, נסעתי עם אלוקים עם חברים והכי חשוב - עם עצמי. ג'יימס, סקסהוליסט מכור לתאווה ובסדר עם הנ״ל.

אסירות תודה לאלוקים על הכנס הזה על החברים על האתר על החדרים על העולם המקסים הזה. תודה לכל המארגנים והנותנים והמסייעים, מי בכנס ומי בכל השנה. אסירותודה שזכיתי להיות חלק מ״משפחת שמור עיניך״. אני מבקש ממך אבא שתשאיר אותי מחובר אליך תמיד, ותעזור לי לשחרר את השליטה ולתת לך לעשות את זה כי אתה עושה את זה פי מיליון יותר טוב ממני, תן לי את הכח והיכולת להכניס ולהשאיר אותך תמיד איתי גם כשיורד ה״היי״ ויש רק ״ביי...

כל יום רק להיום.

נתראה בכנס של שנה הבאה!!!

אוהב אתכם אהבת נפש, ג'יימס.

מרגיש שהייתי בכנס אחרי שקראתי את זה ג׳יימס.
אוהבים!

מקסים. התחברתי לכל מילה.

לא יודע מה היה בכנס הפעם, אבל באופן אישי לא הרגשתי ככה מאז הכנס הראשון של שמור עיניך לפני ארבע שנים. הייתי מאז בהרבה אירועים גדולים של החלמה, אבל הפעם זה היה מיוחד.

מצטרף לדברי קודמיי...
כל מילה פנינה.

טקסט מדהים 
תודה ג'יימס
אתה משהו מיוחד

גיימס, אני קורא את השורות האחרונות שלך ב- 21:25
זה מחזיר אותי לערך השעה ששרנו יחד את "ואפילו בהסתרה".
ממש מרגש מה שכתבת, תודה על הנצחת הזיכרונות מהכנס.
אוהב - ישורון_

מקסים. כיף לקרוא.
אני מאמין שלא רחוק היום "שג'יימס ואשתו" יעמדו על הפודיום...
אתה "רק" צריך לוותר על התאווה ולעשות הפוך ממה שבא לך, ולתת.. לתתת..
אה, ולהישאר פה עוד קצת.. עד שזה יקרה..
חיבוק

ואוו ג'יימס עשית לי צמרמורת 
כל מילה אש 
תודה 

תודה רבה. ואממממממן. עוד קצת טיפה טיפה יום יום, תודה חברים על הפידבק. 
אוהב.